צילום דוקומנטרי:

במאה ה-19 לא היה מונח צילום דוקומנטרי כוון שהצילום נתפס כדקומנטרי, מתעד, מעניק פרטים על אירועי המציאות. האמנים החליטו כי הם מעוניינים להפוך את הצילום לאמנותי להבדיל מהצילום הדקומנטרי. אחד הדברים החשובים שעשו היה לצלם צילומים עם זיקה זיקה לציור אמנותי, בעלי תפיסת אור וצל, זיקה לצורניות והחשוב ביותר טשטוש פרטים לא חשובים ע"מ לתאר את האווירה שרצו.

בצילום הדקומנטרי המציאות מכתיבה אמת מסוימת ללא התערבות. במאה ה-20 החליטו אמנים לצייר נושאים חברתיים ולהראות את המצוקה – כך נוצר המונח דקומנטרי. הצילום הדקומנטרי הוא חלק מהתהליך המציג את החברה. דרך הצילומים ניתן לראות את החברה. יש לו ערך בעל משמעות חברתית פוליטית ואמור לשמש את העיתונות.

Eugene atget, יוג'ין אטג'ה: צלם צרפתי, החל לצלם בגיל 40 ועבד על גיל 80. הוא פעל על פי החשיפה הטופולוגית שנובעת מרצונו של אדם לתאר מקום ולבנות ארכיון בו יוכל לקטלג נופים ונושאים המורכבים מראש (פאריס: רחובות, חדרים...). בכדי לייצר מיפוי של החברה הפריסאית בזמנו. תצלומיו הפכו למסמך – במובן הזה התצלום הוא תיעודי. אטג'ה הצליח לתעד את פאריס (עיר שלמה) ריקה מאנשים. זה לא נבע מתקלה טכנית כפי שדגר נאלץ לצלם בזמנו אלא בכוונת תחילה. במקום להשתמש במצלמה שיכלה לתאר את התזוזות, הוא בחר במצלמה כבדה ובנגטיב מזכוכית. כך הוא הראה עיר הנראית ישנה ומשהו בה נטוש ונעלם.

וולטר בינימין אמר: התצלומים ריקים והם לא ריקים מבדידות, מישהו ניקה את העיר, הוציא את האנשים והותיר אותה ריקה ( בדומה למונח ההזרה ). כשאנו רואים אזור מוכר אך הוא נראה ריק ומבודד פתאום המקום נראה שונה, חדש, לא מוכר.

הרבה מהתמונות מזכירות זירת רצח. אזור זירת רצח הוא מוגדר וחסום לאדם בכדי לחפש ראיות, בדומה לתצלומיו של אטג'ה, הם מחפשים משהו מעניין שמופיע בתצלום.

אטג'ה נחשב לאבי הצילום הדקומנטרי, הייתה לו ראייה עקבית שעברה במשך 40 שנה. אנשים מעטים אהבו את תצלומיו, למרות שביקשו שיצלם מקומות מסוימים שידעו שעומדים להיכחד ולהיהרס. אחרי מותו גילו את הצילומים (כל בית ובית בפריז) הללו וקנו אותם, ועשו מהם את הארכיון הגדול ביותר שקיים. סידרו את הצילומים לפי נושאים. יוגין הפך לדמות מפורסמת. הוא צילם גם חלונות ראווה- צילם תרבות צרכיה.

August sander, אוגוסט סנדר: צלם גרמני, 1876- 1964. ב1910 הוא פותח סטודיו בקולון, הוא רצה לצלם את החברה הגרמנית. הוא עשה פרויקט טיפולוגי שלקח לו לעשות במשך 4 דורות, משנות ה-20 לחייו ועד מותו. במשך כל השנים הללו הוא צילם מאות אזרחים גרמנים ומיין את התצלומים ע"פ תחומי עיסוק ומעמד חברתי. סנדר רצה להביא משהו אמיתי אך מבוים וקרא להם צילומים דקומנטרים. היה צורך בייחודיות ואחידות (גודל האנשים בפריים, תנוחה, עמידה, בגדים, רקע וכדומה) האלמנט חוזר על עצמו בסדרת צילומיו ויוצאר את הייחוד והאיחוד, בנוסף הוא מצליח בכך ליצור הרחקה רגשית (רוטינה) לפרויקט קראו "הפנים של זמננו" / "איש המאה ה-20"

פרויקט "הפנים של זמננו"  זהו פרויקט שנעה ע"י אוגוסט סנדר הפרויקט לא הושלם. באמצע המאה ה-30 הנאצים החרימו את לוחות ההדפסה של הכרך הראשון של הספר, ופקחי משרד התרבות החרימו את התשלילים. 1,800 פורטרטים הצליחו לשרוד. האוסף כלל 540 פוטרים. לפרויקט היו 45 קטגוריות ובכל קטגוריה היו 12 צילומים. התמונות רואים שיש תיאום בין המצולם לצלם, אנשים יודעים שהם מצולמים, ניתן לראות את נוכחות המצלמה, אך זה עדין נקרא צילום דוקומנטרי.

Jakob riis, ג'יקוב רייס: היגר לארה"ב ב-1849, עבד בתור עיתונאי ודיווח על פשע, וזה נתן לו אפשרות לראות דברים שאחרים לא ראו. הוא שם לב שיש פער עצום בין המהגרים לבין תושבי ארה"ב. הוא התחיל לכתוב על הדברים ונהפך לצלם, והחל לצלם את הדברים שעליהם כתב. כמטיף לשינוי חברתי האמין כי הפשע נגרם בגלל התנאים בחברה והפך למעין מחנך. באמצעות תמונותיו הרצה לשינוי התנאים. (בתקופתו המציאו את הפלאש שהיה עשוי מאבק שרפה, וזה גרם להמון מקרי שרפה) ב- 1983 הוא החל לכתוב מאמר על עוני. צילומיו התאפיינו ב-2 דרכים: 1- הוא העמיד אנשים מול המצלמה, המקומות שאין להם לאן ללכת, והמצולמים מחכים שהוא יצלם אותם, הוא ביים אתה תמונה (לא הייתה מקריות). 2- הוא נכנס למקום בלי התראה עשה פלאש וצילם. מצד אחד הייתה לו אמפטיה ומצד שני הציג את תצלומיו באופן אגרסיבי. (הוא צילם אנשים שעבדו בתעשיית הביגוד בעבודות פרך, צילם בבתיהם של אנשים בחושך ללא אישור- הצצה) הוא כתב את הספר "החצי השני"- מופיע במאמר.

Lewis hine, לואיס היין: צלם חשוב בצילום הדקומנטרי. היין מגיע ממעמד חברתי מובהק וחזק, הפיכתו לצלם הייתה על מנת להעביר מסר חברתי על ילדים ועבודות פרך.  היין עשה 3 פרויקטים: הוא לקח את הנושא שעוסק נגד העסקה וניצול של ילדים בעבודות, והוא התמקד בנושא זה (לא היה לו עניין באסטטיקה). הוא נכנס לבתי חרושת בלי רשות וצילם את הילדים, הוא השתמש בתמונות לקמפיין שלו שיצא נגד עניין זה. פרויקט שני שלו היה שהוא צילם את רגע ההמתנה של מהגרים  שצרכים לקבל תשובה אם יש להם אישור לשהות בארה"ב או לא. זה היה מבוים ולא מבוים. פרויקט שלישי שלו היה צילום אנשים עובדים.

f.s.a "המינהל לביטחון חקלאי ": ב-1935 ארה"ב הייתה בעיצומו של משבר כלכלי, היו המון מובטלים. הנשיא של ארה"ב רוזנפלד איש תוכנית שהייתה אמורה לעזור לחקלאים/ איכרים שנפגעו עקב המשבר הכלכלי, מבחינה כספית וטכנולוגית. הנשיא שכר 13 צלמים שיצלמו את הפעולות של המינהל לביטחון חקלאי, המטרה שלו הייתה שיהיה לממשלה דקומונטריה של עזרה מהממשלה לאיכרים/ חקלאים. רוב הצלמים בפרויקט צילמו מה שהם רצו והם הפיקו מעל ל270 אלף צילומים ששיכים לספריית הקונגרס. ב-1939 הפרויקט הושלם. בין משתתפי הפרויקט אפשר למצוא את דורותיאה לאנג, ווקר אוונס.

 Dorothea langeדורותיאה לאנג: 1895- 1965. לאנג הייתה צלמת תיעודית בעלת השפעה רבה. היא ידועה בעבודתה בזמן השפל עבור " המינהל לביטחון החקלאי". התמונות שצילמה עבור גוף זה הביאו מבט הומני על הטרגדיה האנושית של השפל הגדול וזה השפיע באופן ממשי על התפתחות הצילום הדקומנטרי. לנאג נולדה בניו גרזי והחלה את הקרירה שלה בניו יורק. היא פתחה סטודיו בסן פרסיסקו- לצילום דיוקנאות אך כשהתחיל השפל הגדול היא יצאה לצלם מחוץ לסטודיו. תמונות " האם הנודדת" היא התמונה המפורסמת שלה. בשל הצטיינותה היא קיבלה מלגה מקרן יוקרתית, אך היא וויתרה עליה לאחר המתקפה על פרל הרבור, בשביל לתעד את הפינוי של האזרחים האמריקנים בעלי מוצא יפני למחנות במערב ארה"ב. הצילומים שלה היו תיאור ריאליסטי וישיר של המציאות היומיומית קשה ככל שתהיה. היו לה 2 בעלים והיא הייתה ממייסדי המגאזין " אפרטור". היא חלתה בסרטן ומתה ב-1965 לפני פתיחת התערוכה של עבודותיה במוזיאון בניו יורק.

Walker evans, ווקר אוונס: היה חלק מהצוות של הפרויקט " המינהל לביטחון חקלאי" הוא הרבה לצלם את הבתים המכוניות החדרים- הוא הראה את העוני העצום ששרר במקומות אלו.

מאמר - החצי השני – the other half

• במהלך 1880, צילום הפך להיות חשאי וכמעט בלתי נראה, הוא הפך לאמצעי חקירה וחדר למקומות בהם היה חוסר שוויון חברתי. עיתונאות והתפתחות הסוציולוגיה,  השתמשו בטקסט יחד עם צילומים בכדי להוקיע את חוסר השוויון והאי צדק החברתי. (בהקדמה-תקציר.)

• תנאי החיים והמחייה של האנשים היו הדברים הראשונים בהם עסק הצילום. אולם הצילום לא היה יכול להיקרא חברתי, או דוקומנטרי, עד למאה ה- 19.
• דמויות- איקונים לילום של הנצרות, גם נשארו "תקועים" בדמויות למשך זמן רב. לדוגמא- אמהות שדיגמנו בדרך בה הן יהיו דומות ל"מדונה"

• בתחילה הטכנולוגיה של הצילום, לא הייתה מספקת, לשם צילום ברחוב- את העובדים- בצורה חיה, ללא בימוי.

• בנוסף, במאה ה- 19, האינטרס השונה של הצילום הביא לגישות שונות של הצלמים. כתוצאה מכך עלו 3 קב':

1-      צלמים בעלי אינטרס באנטרופולוגיה, אשר סיפקו מסמכים דוקומנטריים. לצורך זה צילום של- large format, wet-plate process.

2-       צילום - Candid , החל בטיולים ובדיווחי מלחמה.

3-      דיווח סוציולוגי-חברתי. קראה לרפורמה

צילום דוקומנטרי

·         הצלם הסקוטי תומס ענן – צילם את גלזגו לפני שעשו בה חידוש. היה ידוע בצילומי הארכיטקטורה שלו. לאור הגידול המסיבי האוכ', ענן צילם גם יחידים או קב' של ילדים, כאשר ברקע הסביבה שלא הייתה ראויה למחיה.

·         ג'ון תומפסון גם היה צלם אשר עסק בנושאים חברתיים. ב- 1870, לאחר שחזר ללונדון, הוא החל לצלם את החיים ברחובות. הוא ואדולף סמית, עיתונאי אשר צילם את המצב ברחובות לונדון, פירסמו – street life in London.

·         החידוש בפירסום של תומפסון, לא היה במה שהוא כינה- "האמת של העניים ברחובות לונדון", אלא הצילומים שיצאו במצב טוב תוך שימוש ב- woodburytype process., וגם שאנשים הוצגו במצבים אוטנטיים.

·         ג'ון סטון- תיעד גם את חיי היומיום. אסף תמונות מצלמים שונים

·         Edward curtis – אסיפה למטרות דוקומנטריות

צילום "candid"

·         לא כמו התיעוד הסיסטמטי, היה בעובדי סטודיו מקצוענים. צילום זה לא היה למען רפורמה חברתית או תיעוד היסטורי. המשיכה של צ ילום זה הייתה לשם ההנאה מצילום עצמו.

·         ובתוך מסגרת – על ג'ייקוב רייס:

ספר – "איך החצי השני חי". נחשב לעבודה המשמעותית הראשונה של התיעוד החברתי – סוציולוגיה דוקומנטרית.  מציג את החיים של העניים ושל המהגרים, בצורה טבעית, ללא התערבות. תצוגה של מנהטן הדרומית – הצד הדרומי התחתון של מנהטן. צילם הכל מהבניינים המקוריים, עד לפשע של ילדים.  הוא אף הציג מאמר בו תחריטים – חלק מהתמונות הכי מפורסמות שלו הופיעו בספר בצורה של תחריטים. הספר הביא להכרה במצב החיים של העניים – הטיפול בעניים יצא מידי המשטרה,

חזרה לצילום candid

·         צילום זה שימש לאמנים גם כ"ספר בלוק ציון חי -  בעזרתו ניתן לאסוף רעיונות שאחר כך הם ציירו.

הוקעה של רוע חברתי

·         בסוג זה, התפקיד לא הסתיים בצילום בלבד, אלא נעשה גם מחקר על תנאי החיים, בהם הם יכלו להשתמש לשם חיזוק הקריאה שלהם לרפורמה חברתית.

·         רייס – שימוש ב- flash powder , "flash and run". – צילומים יותר ספונטניים. הוא נחשב לחלוץ בשדה החברתי: עבודתו התקשרה  להתמקצעות בעבודה החברתית ובתכנון העינרוני שהחל בתקופה זו.

·         לואיס היין – לאחר מלמחת העולם הראשונה – צילום מודרני, קשור גם ל- F.S.A. . היה סוציולוג, בתקופות מוקדמות היה קשור לקבוצות של רפורמה חברתית. התייחס לאתיקה בתרבות הלימודים – בתי ספר בניו יורק. אחר כך תיעד את התנאים בעיר הברזל פיטסבורג.  עבד גם למען N.C.L.C עמותה לאומית של עבודת ילדים – נגד.

שימושים סימבוליים בצילומים. צילם גם – "צילום מספר" שימוש בצילום עם טקסט כתוב.