Saturday, September 3, 2011

ג'ון ברגר - דרכי ראייה


האישה תמיד הייתה נסקרת והגבר היה הסוקר. אולם, יותר מכך, האישה גם נהייתה סוקרת של עצמה, בעקבות הסקירה לה היא רגילה מהגברים. תחושת ההערכה העצמית שלה מוחלפת בתחושת היותה מוערכת בעיני אחרים. התנהגותה של אישה היא האופן שבו היא רוצה שייראו אותה. המאמר מסכם את זה כך – גברים פועלים נשים נראות – גברים עושים פעולות פשוטן כמשמען, נשים עושות פעולות שמטרתן הנראות.

שושנה והזקנים – היא מחזירה מבט לצופה שצופה בה, דרך המראה. המראה הופכת את האישה לחלק מההסתכלות בה. לא רק הגבר המציץ בה, גם היא בעצמה. המראה נתפסת לעתים כמוסר השכל צבוע – הגבר צייר אישה עירומה מפני שנהנה להביט בה. אולם הוא שם מראה ביד האישה כדי להטיף לה מוסר על גנדרנותה.

ההבדל בין ערטול לעירום: לפי קנת קלארק, ערטול פירושו להיות בלי בגדים. עירום הוא צורה של אמנות, הוא דרך ההתבוננות שהציור רוכש לעצמו.
להיות מעורטל משמעו להיות עצמך. להיות עירום משמעו להיות עירום לעיני אחרים, אך לא כעצמך.
בציור השמן האירופאי העירום נעשה בשביל המתבונן הגבר.

"אלגוריה על זמן ואהבה": גוף האישה נועד להיות מוצג לראווה. הוא פונה למיניות של המתבונן ומתעלם מהמיניות שלה, כדי לתת לצופה מונופול על תשוקה זו.

בציורי השמן האירופאיים הראייה האישית של הצייר בציור כל כך חזקה שאינה מותירה מקום לצופה. הוא נשאר מהצד. הוא מודע לכך שהעירום לא בשבילו. הצייר צייר אותה לפי רצונה וכוונותיה.
במציאות ממלא העירום פונקציה של אישור והקלה. גם הוא גבר, גם היא אישה, ככל השאר.

ציור עירום של אשתו של רובנס
רובנס יצר גוף דינאמי, ע"י ההפניה של הגוף. המרכז המיני נשאר חבוי מתחת לפרווה. הדמות מסתובבת גם סביב עצמה וגם בתוך החושך, וזו המטאפורה למיניות שלה.


No comments:

Post a Comment