Friday, September 2, 2011

חברה ופוליטיקה בישראל - סיכום


חשיבות המפלגות - פוליטית, כלכלית, חברתית וביטחונית. שפירא במאמרו מציג כיצד מפא"י, בשנות ה-30, הצטיינה בפעילות כלכליות וארגונית של היישוב. בנושאי הביטחון - בעקבות פרעות בין יהודים לערבים, בן-גוריון מחליט לקחת לידיו את נושא הביטחון ולעצבו. לקראת הקמת המדינה הפוליטיקה אף לקחה על עצמה לגבש את מושג האומה היהודית.

המאמר בא לבחון את מעמדן של המפלגות הפוליטיות בישראל בקרב הציבור היהודי, מנקודת ראות של האמון שציבור זה מביע כלפיהן. רמת האמון בכנסת ובממשלה נתונה לתנודות גדולות יותר מאשר המוסדות האחרים. וזאת בגלל מספר סיבות אפשריות:
  1. המפלגות מבטאות את הפילוגים הקיימים בחברה הישראלית, בעוד שרוב הציבור שואף לחברה יותר מלוכדת ומאוחדת.
  2. הרכב הכנסת והממשלה בנוי על בסיס מפלגתי, ומשום כך כנראה הם נתפסים כמייצגים של אינטרסים מפלגתיים.
  3. הציבור סולד מן התרבות הפוליטית שהכנסת והממשלה יצרו, במיוחד בכל מה שקשור למקח וממכר הנהוג סביב הקמת הממשלה.
  4. סיבה אפשרית נוספת לחשדנות הציבור כלפי המפלות נעוצה במה שניתן לכנות דואליות מבנית. הכוונה היא לכך, שמפלגות פוליטיות טוענות בדרך כלל כי דרכן ומטרותיהן הן לטובת המדינה וכלל הציבור, ובו בזמן מייצגות ופועלות, למען האינטרסים וההשקפות של מגזרים מסוימים בחברה.
חשיבות כללים במערכת בחירות - הם מבטיחים יציבות בתהליכי קבלת ההחלטות הפוליטיות ועוזרים לצמצם במידה מה את אי הוודאות והשרירותיות, שלעיתים עושים בבחירתם אזרחים ופוליטיקאים. אנשים מניחים כי קיים קשר ישיר בין שיטת הבחירה לבין התוצאות שלה, וכדי לשנות את התוצאות הם מבקשים לשנות את השיטה דחופות.
דורון טוען כי שיטת בחירה ספציפית אשר משקפת את העדפות הבוחרים איננה קיימת. אין בכלל אפשרות מעשית לשיטה כזו כיוון שאין באמת שיקוף של מידת התמיכה במועמד

אגסי במאמרו טוען כי ישראל היא אינה מדינת חוק נורמאלית כמקובל במערב, אלא מתנהלת כמדינת הסדר. למשל בקבלת אזרחות לא כתוצאה מחוק מסוים אלא ע"י מפרשי החוקים (שרים). זהו חוק הסדר וחוק מדינה.
הנושאים העיקריים במאמר: תפקידה של חוקה; מדינת חוק נורמאלית מול מדינת הסדר; ההיגיון הפנימי של מדינת הסדר; מקור ההסדר; ישראל במדינת הסדר; מדינת ההסדר והשאלה הלאומית; וחוק השבות כיום.

שיעור 7: תהליך הריבונות לא הושלם / בשארה עזמי (2000):
הכותב מציע דמוקרטיה רב תרבותית. "לא רק דרישה מהמדינה שתכיר בערביי ישראל כמיעוט לאומי, אלא גם דרישה מערביי ישראל שינהגו כעם ולא כקבוצה של חמולות ועדות" הדגם הזה לא ביקורתי רק כלפי המדינה אלא נגד המיעוט הערבי.
הערבים הישראלים צריכים להקים להם מוסדות לאומיים משל עצמם, לא בכדי להתנתק מהמדינה, אלא זו הצורה האינטגרטיבית היחידה בהם יכולים לחיות במדינה ועדיין לשמור על לאומיותם ותרבותם כאזרחים שווים.
הכותב מציע להקים דמוקרטיה רב תרבותית שבה יש הפרדה בין דת למדינה

ליסק דן במאמרו על מידת החפיפה בין זהות עדתית לבין מעמד חברתי כלכלי- הרצון לשמר תרבויות מוצא.
מה שמזין את השסע - מידת הדתיות והיחס למסורות הדתיות-העדה מזרחית שלא מונעת מגע עם חילונים לעומת החרדים בירושלים. ראשיתה בין האשכנזים לספרדים בישוב הישן החרדי.
השתלבות במפלגות -  ארגונים קמו כמפלגות אידיאולוגיות אך המודעות של עדות המזרח לא היתה רבה לזרמים ותנועות לאומיות, שהביאה להשתלבות איטית במסגרות מדיניות מפלגתיות.
עדתיות משולבת – המאמץ  לטיפוח עדתיות שיש בה מיזוג או שילוב של מסורות אשכנזיות-חרדיות ומזרחיות-מסורתיות לידי מקשה אחת, נושאי הדגל הם תנועת ש"ס.
אתניות סמלית – זיקה נוסטלגית חזקה כלפי התרבות של דור המהגרים הראשון, אהבה וגאווה במסורת, המסורת כשלמות אחת.
אחוס"לים משתייכים לרוב למעמד הבינוני, ולכן עשויים לכלול בתוכם גם מזרחים ודתיים שאימצו השקפות עולם ואורח חיים המזוהה עם האחוסליות והאינטרסים שלה.
האחוס"לים בנו את החברה והמדינה, ניצחו במלחמת 1948, עקרו את הערבים, קלטו את המהגרים היישר אל תוך כור ההיתוך.  מאז העשור השלישי הם מאבדים בהדרגה מכוחם.
בשנות ה-2000 ניתן לראות את "אקורד המסיים" בממשלת האחדות עם הליכוד. האחוסלים המסיימים את דרכם הפוליטית משמשים חוליית קישור בין העבר המפואר אך שנוא בעיני רבים לבין העתיד שטמונות בו אולי חלופות. ברק ונתניהו סולקו משום שלא שיחקו לפי הכללים החדשים.



·   עד שנות השישים: "עידן המלחמה הטוטאלית"/ המיליטריזם האזרחי/עידן הדמוקרטיה המתגוננת – תרבות של מלחמה טוטאלית – גיוס המוני מרצון; עליונות מוחלטת של הממשל; מדיה בבעלות הממשל עד כדי קביעה מי יהיה כתב צבאי, בכל אחת ממערכות העיתונים. היה צריך לקבל אישור ממשלתי כדי למנות כתב צבאי.
·   עשר השנים היחידות ללא מלחמה היו בין מלחמת קדש למלחמת ששת הימים.
·   מחתימת הסכם השלום עם מצרים (1979) ועד האינתיפאדה הראשונה (1987) היה "עידן המלחמה המוגבלת" – לא מלחמה טוטלית.
·   שנות התשעים נחשבו לעידן בתר מלחמתי – עידן פוסט מלחמתי. (כאמור, גם בעולם).
אירועים חשובים שהשפיעו על "השיח הביטחוני"
·   מלחמת יום כיפור – אוקטובר 1973. לצבא היה מידע מוקדם על הקורה במצרים ובסוריה. המערכת הפוליטית לא נערכה כהלכה, אבל לתקשורת היה מידע מוקדם, והיא בחרה שלא לפרסם, בנוסף -  רה"מ ושר הביטחון נפגשו עם ועדת העורכים וביקשו מהם לא לפרסם כדי לא ליצור פאניקה. ועדרת העורכים "הכתה על חטא" על כך שלא פרסמה את הדברים, מה שהוביל לכך שהתקשורת הפכה להיות יותר חקרנית ופחות מגויסת.
·   מלחמת לבנון, יוני 1982. מלחמה שהחלה כדי לבער את קיני המחבלים בלבנון. המלחמה התחילה כמבצע מוגבל של 40 ק"מ ונמשכה 18 שנה. במהלך המלחמה, לראשונה תוך כדי מלחמה, התקשורת ביקרה, ודרשה את חקירתו של שר הביטחון, אריאל שרון לאחר אירועי סברה ושתילה ב-1983.
·   אירוע נוסף שהביא את התקשורת לביקורת: "יום כיפור" של השב"כ – קו 300 בשנת 1984. קו אגד שנחטף בדרך מת"א לאשקלון, צה"ל והשב"כ השתלטו על האוטובוס, ולטענתם כל המחבלים נהרגו. עיתון "חדשות" פרסם למחרת צילום בו נראה אחד המחבלים מורד מהאוטובוס חי. חקירת הפרשה הובילה לכך שאחד מאנשי השב"כ הרג את השבוי.
הסיבות לשינויים בשיח הביטחוני:
·   קולקטיביזם
·   אינדיבידואליזם.

מטרת המאמר להציג את גודל הפער בין נשים וגברים ולהציע הסברים למה. הפער בין גברים ונשים מוגדר כשסע מיני. עד כה לא הוגדר כשסע, כי הגברים והנשים מקיימים חיים משולבים, הנשים עצמן מפוזרות בכל רמות האוכלוסייה, מיתוס השוויון.
הפירמידה הפוליטית – הפער הוא הגדול ביותר בין גברים ונשים בא לידי ביטוי בחיים הפוליטיים. ישראל מאשרת את הכלל האוניברסאלי של ייצוג לא יחסי של נשים, אפילו הענקת זכות בחירה בראשית הישוב לא תרמה למצב. הייצוג בממשלה ובכנסת זעום (היום המצב השתפר). שאלה נוספת עד כמה אנשים שכן בפוליטיקה מעלות על סדר היום הציבורי נושאים נשיים. אנשים גם בארגונים ציבוריים תופסות עמדות פחות בכירות.
ההסברים האוניברסאליים לפער המיני: הביולוגיה והחברה:
הסבר ביולוגי – מבנה הגוף והמוח. בישראל יש נסיבות מיוחדות. הדת. הצבא – מדינה במצור, מבחינה מלחמתית אנשים עזרו פחות והן אינן ממלאות תפקידים קרביים ולא עושות מילואים. אישה משפחה ומדינה – מרכזיות המשפחה בחיים החברתיים- המפתח טמון במשפחה. ההבחנה בין פרטיים לציבוריים- משפחה מונעת ע"י יצרים, אהבה ושייכות לעומת החברה שמונעת ע"י צדק.
במאמרה המחברת מציירת את התקשורת כמי שממשיכה להטמיע ומחזקת את הגישה הפטריאכלית. לפי מאמר זה הנשים מוצגות באופן יחסי הרבה פחות מגבים,אם הן כבר מוצגות אז זה בתור כאשתו של.. אמא של.. וכדומה. הנשים כמו כן מוצגות כפאסיביות מניפולטיביות  רגשניות, תלותיות (סטריאוטיפים), הנשים לא נתפסות כסמכותיות ולכן לא יובאו לטלוויזיה לדון בנושאים משמעותיים, בפרסומות נשים מופיעות כדוגמניות  (נשים צעירות יופיעו הרבה יותר מנשים מבוגרות. הנשים מוצגות בפרסומות כנהנות מהאלימות ואף  מעודדות אלימות מינית.


No comments:

Post a Comment