סיכומים באזרחות לבגרות: זכויות האדם והאזרח - זכויות טבעיות

הזכויות הטבעיות-זכויות היסוד:

הזכות לחיים והזכות לביטחון (שלמות הגוף)

הזכות לחיים ולביטחון (הזכות לשלמות הגוף) נובעת מהכרה בסיסית של נטילת חייו של אדם או

פגיעה בגופו בכוונה היא המעשה הבלתי מוסרי ביותר בחברה האנושית.  זכות זו אינה רק הזכות

לאי-פגיעה בחיים עצמם,  אלא,  היא יכולה לכלול גם את זכותו של האדם שלא לחיות בפחד של

פגיעה פיזית ומפני השפלה - מי שמאוים, נפגעת זכותו לשלמות הגוף. חובתה של המדינה להגן על

חייהם וביטחונם האישי של כל בני האדם החיים במדינה - חובה הנובעת מזכות זו באה לידי

ביטוי בחוקי המדינה שאוסרים רצח,  אלימות,  הריגה וכו'.  חובתה של המדינה להגן על אזרחיה

באה לידי ביטוי גם באמצעות המשטרה והצבא.

הזכות לחירות

הזכות הכללית לחירות נובעת מההכרה שבני האדם הם יצורים אוטונומיים בעלי תבונה שרוצים

לשלוט בחייהם, לכוונם עפ"י רצונם ולשאת באחריות לבחירותיהם.

למרות חשיבות זו, יש צורך להגביל חירות זו. המקרים בהם תוגבל הזכות לחירות הם:

1. פגיעה בזכויות הזולת – אם אדם משתמש בחירותו כדי לפגוע בחירותו, בגופו, ברכושו,

בכבודו של אדם אחר – להרגו, לגנוב את רכושו או לפגוע בו בכל דרך אחרת.

2. פגיעה בחברה – אם השימוש בחירות עלול להביא לפגיעה בחברה בכלל; פגיעה בסדר

הציבורי, בשלום הציבור, בביטחון המדינה או חשש לפגיעה בערכים מוסריים המקובלים

בחברה.

3. פגיעה של הפרט בעצמו - הגבלת חירותו של האדם כדי להגן עליו מפני עצמו (נטיות

אובדניות).

החירויות הנגזרות מהזכות הכללית לחירות הן:

- חירות המחשבה והדעה – חופש הדעה פירושו החופש של כל אדם לקיים משא ומתן בינו

לבין עצמו, ומתוך כך לגבש לעצמו דעה בכל עניין המצוי על סדר היום הפרטי או הציבורי.

זכותו של כל אדם להחזיק בכל דעה, גם אם היא אינה מקובלת, וגם אם היא נתפסת על-

ידי האחרים כמסוכנת או מזיקה.  זכות זו אינה באה לידי ביטוי בפעולה חיצונית של

השמעת הדעה. חופש המחשבה והדעה היא תנאי חיוני לכך שהאדם יהיה אוטונומי, חושב

וביקורתי.  החירות לגבש דעה מבטיחה לאדם את כבודו העצמי ואת היכולת לגלות

אחריות למעשיו ולשיפוטיו. סיכומים לבחינת בגרות באזרחות – קיץ 2006 ערכה וסיכמה:  ורדה צור

18

- חירות המצפון – חירותו של כל אדם להחזיק בדעות מסוימות,  בעיקר בתחום המוסר;

החופש של כל אדם לאמץ לעצמו ערכים מוסריים.  בחירות המצפון כלולה גם זכות

הפעולה החיצונית;  חירותו של אדם לפעול על-פי הערכים המוסריים האישיים וזכותו

לסרב לעשות מעשים הנוגדים את צו מצפונו.

- חופש הביטוי וחירות המידע - מימוש חירות הדעה וחירות המצפון.  דרכי הביטוי

מגוונות:  בשיחה בין חברים,  בתקשורת כתובה ומשודרת,  בפרסומים שונים,  בהפגנות,

באמנות לסוגיה ובספרות. חירות הביטוי באה לידי ביטוי בשני מישורים: במישור הפרטי

– זכותו של כל פרט בחברה לבטא את עצמו. במישור החברתי – זכותו של כל פרט לדרוש

מידע על רשויות השלטון כאזרח במדינה דמוקרטית.

כדי שהאזרחים יוכלו לקבל החלטות מתוך חשיבה ביקורתית חייבת להיות להם נגישות

למידע על אודות הפעילות של הנבחרים ברשויות השלטון. חופש הביטוי מאפשר לאמצעי

התקשורת להביא מידע החיוני לציבור.  חשיפה ברבים של מגוון דעות וטיעונים

המבססים את העמדות השונות הקיימות בחברה ובמדינה מגדילה את הסיכוי שהאדם

יבחר בדעה שקולה, ראויה וטובה יותר מזו שהיה מגבש בעצמו, ללא ידיעת הדעות כולן.

תהליך קבלת ההכרעות במדינה דמוקרטית נעשה על דרך של דיון בדעות השונות, ולכן יש

מחויבות לאפשר לפרטים ולקבוצות להציג את עמדותיהם ולאפשר להם לשכנע את

האחרים בצדקתם.

חופש הביטוי מבטיח חילופי שלטון בדרכי שלום,  באמצעות הניסיונות לשכנע.  חופש

הביטוי הכרחי גם כדי להבטיח פיקוח וביקורת על השלטון.

מחופש הביטוי נגזרות הזכויות לחופש ההפגנה ולחופש המחאה.

- חופש ההתאגדות – החירות של כל אדם להתאסף ולהתארגן בקבוצה.  זוהי זכות

מהותית, הן מבחינה אישית והן מבחינה פוליטית.

מבחינה אישית – ההתקשרות במסגרות השונות היא חלק מהדימוי העצמי שלנו כבני

אדם ומיכולתנו לחיות חיים בעלי משמעות.  ההתארגנות הקבוצתית מאפשרת לאדם

להגיע להישגים, לשפר את מצבו, שלא ניתן להגיע אליהם בדרך אחרת.

מבחינה חברתית-פוליטית – זכותו של פרט להתאגד ולפעול למען מטרה משותפת יחד

עם אחרים, במטרה להשפיע על החיים הציבוריים ולהביא לשינויים חברתיים ופוליטיים.

ניתן להגביל את חופש ההתאגדות בתנאים מסוימים:  אם ההתאגדות מהווה סכנה

לשלום הציבור ולביטחונו, ולזכויותיהם ולחירויותיהם של האזרחים.

- חופש הדת – חופש הדת מורכב משני חלקים עיקריים:

חופש דת – זכותו של אדם לבחור בדת מסוימת, להאמין בה, להשתייך אליה ולקיים את

הטקסים, התפילות והמנהגים המתחייבים מהדת, כל עוד אין בפולחן משום פגיעה באדם

אחר או בחברה.

חופש מדת – זכותו של אדם להחליט כי הוא אינו מאמין, אינו מקבל את התוקף המחייב

של הדת,  ואין לחייבו להשתייך לשום עדה דתית ולקיים את פולחנה.  זכותו של אדם

ליהנות מכל זכויות האזרח המקובלות ללא קשר לדת.

- חירות התנועה – חירותו של כל אדם לנוע בחופשיות ממקום למקום, לרבות מארץ לארץ.

ניתן להגביל או לצמצם את חופש התנועה של אדם רק ע"י צו של בית משפט.  דוגמאות

להגבלת חופש התנועה:  כליאה,  מעצר בית,  עיכוב יציאה מהארץ,  צו איסור כניסה

למקומות שונים או אשפוז בכפייה.

- חופש העיסוק – חירותו של אדם לבחור לו מקצוע ומקום עבודה.  אין למנוע מאדם

למצוא את פרנסתו במקצוע,  במקום ובדרך הרצויים לו.  על חופש העיסוק יש הגבלות

מועטות המפורשות בחוק.  יש הגבלות הקשורות להתמחות מקצועית ולתנאים הנדרשים

לעיסוק בתחום מסוים, וכן הגבלות הנובעות מן הצורך להגן על ביטחונם וזכויותיהם של

בני אדם או על טובת החברה (הגבלות על מכירת נשק ועל מכירת סמים).

הזכות לשם טוב

הזכות לשם טוב משמעותה - זכותו של אדם ששמו לא יוכפש ולא ייפגע ללא סיבה.

הזכות לקניין

זכותו של אדם לשמור רכוש שנצבר על ידו או על-ידי משפחתו,  שקיבל או שהרוויח,  ללא סכנה

שרכושו ייגזל ממנו. כל מה שיש לאדם והוא בעל ערך כלכלי נחשב לקניין. לקניין יש שני מובנים:

קניין חומרי – כולל רכוש כגון קרקע,  בית,  דירה,  כסף.  הזכות לקניין היא הזכות להחזיק ברכוש

פרטי וליהנות ממנו ללא התערבותם של אחרים.  אסור להיכנס לשטח הנתון בבעלות פרטית ללא

רשות של הבעלים,  ואין להפריע לאדם להשתמש בנכסיו כרצונו.  השימוש החופשי ברכוש מבטא

חירות אישית, מקנה ביטחון ומספק את צורכי האדם.

קניין רוחני – כולל המצאה מדעית הרשומה כפטנט,  הפקת תקליטים ותקליטורים בתחום

המוזיקה,  הפקת תוכנות מחשב,  הפקת סרטי קולנוע,  ביצוע מחקרים,  כתיבת מאמרים ויצירות

ספרותיות.  אסור לפגוע בזכות זו ללא רשות.  אסור להעתיק מחקר,  מאמר,  ספר,  מחזה,  לשכפל

תכנות מחשב,  תקליטורים של מוזיקה,  תקליטים,  סרטי קולנוע,  ללא קבלת רשות מהיוצרים

(זכויות יוצרים). שכפול והעתקה ללא קבלת זכויות יוצרים הם גנבה של זכויות בתחום הקניין

הרוחני.

אדם יכול להעביר את זכות הקניין לאחרים על ידי מכירה, מתנה, מתן זכות יוצרים.

זכות זו,  בדומה לזכויות אחרות,  אינה מוחלטת והיא יכולה להתנגש עם זכויות אחרות.  המדינה

יכולה לפגוע בזכות זו אך ורק על פי חוק. לדוגמה, מותר למדינה להפקיע אדמות מבעליהן לצורכי

ציבור,  כגון סלילת כבישים או לצורכי ביטחון,  כגון הקמת בסיסי צבא.  ההפקעה מחייבת מתן

פיצוי לנפגע, אם באמצעו קניין חלופי ואם באמצעות פיצוי כספי.

גם גביית מסים,  על פי חוק על ידי המדינה פירושה פגיעה בזכות לקניין,  אך פגיעה זו נדרשת

למילוי צורכי המדינה לטובת הציבור.

הזכות לשוויון

שוויון משמעו שכל בני האדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם. הזכות לשוויון פירושה

שבמדינה ובחברה יש התייחסות שווה לכל אדם באשר הוא אדם, ללא הבדל דת, גזע, לאום, מין,

שפה, השקפת עולם והשקפה פוליטית.

כיצד הזכות לשוויון באה לידי ביטוי:

1. חקיקה.

2. שוויון בפני החוק – החוקים המהווים הסדר כללי המכוון את התנהגותו של כל פרט

במדינה,  והחל באופן שווה על כל הפרטים הכפופים לו,  ללא הבדל דת,  מין,  גזע או

השקפת עולם והשקפה פוליטית. לשוויון בפני החוק שני מובנים:

- המובן המהותי - תוכנו של החוק חייב להיות שוויוני ואין לבצע אפליות בין זכויות

ובחובות על מנת שלא ייווצר מצב שהחוק מעניק זכויות יתר ולהיפך.

- המובן הפורמאלי - אכיפת החוק - יישומו של החוק בצורה שווה.  החובות,  האיסורים

והעונשים הקבועים בחוק חלים על כל בני האדם במדינה באופן שווה.

למרות עקרון חשוב זה,  הזכות לשוויון אין פירושה טיפול שווה בכל מקרה ומקרה,  יש נושאים

שבהם יש צורך לסטות מעיקרון זה ולהעניק יחס שונה לקבוצה או לפרט מסוים:

הבחנה: משמעותה היא עמידה על השוני בין בני האדם במראם,  בכישוריהם וביכולתם.

התייחסות שונה של החוק אל השוני חייבת להיות רק כאשר יש לכך סיבה מוצדקת וכאשר

השונות רלוונטית. (לדוגמא: החוק מתייחס באופן שונה לרוצח מבוגר ולרוצח ילד, מתן תקציבים

מיוחדים לילדים נכים להסעות ולליווי כדי שיוכלו להגיע לבית הספר,  ילדים בעלי צרכים

מיוחדים מקבלים הקלות בבחינת בגרות).

אפליה פסולה: התייחסות לא שווה לבני אדם מסיבות שאינן מוצדקות. למשל - אי קבלה לעבודה

מסיבות שאינן רלוונטיות לעבודה עצמה.  האפליה פסולה גם אם האנשים שונים זה מזה אולם

השוני ביניהם אינו רלוונטי.

העדפה מתקנת: העדפה מתקנת היא בראש ובראשונה מדיניות שנוקטת מדינה כדי לשפר את

מצבן של הקבוצות המקופחות בה,  כדי לתקן עיוותים היסטוריים כלכליים וחברתיים. מטרת

המדיניות ליצור שוויון ע"י צמצום פערים.  מדובר בקבוצות באוכלוסיה שקופחו בעבר בהשוואה

לקבוצות אחרות ולכן מצבן הכלכלי והחברתי נחות משאר האוכלוסייה. מטרה נוספת של העדפה

מתקנת היא ביטול דעות קדומות וסטריאוטיפים כלפי הקבוצה החלשה. (לדוגמא: שריון מקומות

לנשים ברשימות מפלגתיות לכנסת מתוך הנחה שבעבר הן הופלו לרעה במסגרת זו ולכן ראוי

לשריין להן מקום בטוח). יש המתנגדים למדיניות זו בטענה שהיא יוצרת תלות של הקבוצות

החלשות במדינה וכן יקטן הרצון להתאמץ ולהשקיע כדי להגיע להישגים בתחומים שונים.

מדיניות זו יוצרת תחושת אפליה בקרב קבוצות שאינן מקבלות אותן הטבות.

 20

הזכות להליך הוגן

הזכות להליך הוגן פירושה הגנה על זכויות אדם מפני פגיעות לא מוצדקות במהלך העמדה לדין.

מטרתה להבטיח שבמסגרת העמדה לדין,  החל מרגע החשד ועד לרגע ביצוע העונש,  הפגיעה

בזכויותיו של החשוד תהיה מוצדקת ותתבצע רק על פי כללים ומגבלות הקבועים בחוק כגון:

- אין לערוך חיפוש בביתו של אדם ללא צו של שופט.

- מעצר של אדם ע"י המשטרה מוגבל ל-24 שעות,  ולאחר מכן יש להביא את העצור בפני

שופט.

- אין להעניש אדם במאסר או בקנס ללא משפט.

- זכותו של אדם לדעת במה הוא מואשם,  כדי שידע מה להגיד ואיך לנהוג על-מנת שלא

יפליל את עצמו.

- הנאשם זכאי לייצוג משפטי ע"י עורך דין משלב מוקדם של החקירה ולאורך ההליך

המשפטי. במקרה הצורך אף יש לספק לו עורך דין שישמש כסנגורו.

- הזכות למשפט פומבי – חשוף לביקורת ציבורית,  כדי שלא ייעשו דברים הנוגדים את

החוק ללא ידיעת איש.

- הזכות שהמשפט יתנהל בפני שופטים בלתי תלויים.

- זכותו של אדם לעתור לרשויות משפטיות כדי להתלונן על עוולות שונות.

גם כאשר מתקיים הליך משפטי הוגן נגרמת פגיעה בזכויות האדם האחרות כמו:  הזכות לחירות,

לשם-טוב, לפרטיות ולכבוד – כדי לתת מענה לצרכים שונים כמו צרכי החקירה לשם השגת ראיות

שמטרתן למנוע פגיעה וסיכנה לציבור ע"י עבריינים מסוכנים, עד להרשעתם ולענישתם.

לעיתים,  משיקולים שונים כמו הגנה על ביטחון המדינה ואזרחיה,  נפגעת זכותו של חשוד להליך

משפט הוגן (משפט בדלתיים סגורות או ראיות חסויות שהנאשם אינו יכול לקבלן – דבר הפוגע

ביכולתו להגן על עצמו).

הליך משפטי הוגן לא תמיד מהווה מחסום מוחלט מפני פגיעה בלתי מוצדקת בזכויות אדם,  ולא

תמיד מגיעים לאמת. לפעמים, אף על פי שמתקיימים כל השלבים של הליך הוגן, מורשע אדם חף

מפשע.

הזכות לכבוד

זכות זו מבטאת את ההכרה באנושיותם של בני האדם.  היא ייחודית ועומדת בפני עצמה כמו

האחרות.  זכות זו כוללת קבוצה של זכויות:  לשם טוב,  לפרטיות ולצנעת הפרט.  הזכות לכבוד

פירושה הגנה על אדם מפני כל אותן פגיעות שלא קשורות ישירות לזכויות אדם אחרות. יריקה על

אדם למשל, פוגעת בכבודו.

אחת הבעיות בהגנה על הזכות לכבוד נובעת מכך שזכות זו אינה מוחשית וקשה למדוד את העלבון

והפגיעה בכבוד האדם,  לכן חייבים להיות זהירים בכבודו של האחר ולהכיר בכך שהזכות לכבוד

משמעה גם החובה לכבד.

הזכות לפרטיות

הזכות לפרטיות הינה זכות בסיסית - מאפשר לאדם לחיות את חייו ללא כל חשיפה,  התערבות

וחדירה לחייו.  מטרתה היא פיתוח האוטונומיה של האדם - מתן אפשרות לחיות חיים יצירתיים

ובעלי מימוש עצמי.

הפגיעה בפרטיות יכולה להיעשות בדרכים שונות ומגוונות:

- חדירה פיזית למקום הפרטי של האדם – ביצוע בדיקות שונות בגופו של אדם בניגוד

לרצונו וללא הסכמתו, חדירה לביתו או למשרדו בניגוד לדעתו או ללא ידיעתו.

- פרסום מידע על חייו הפרטיים ועל בני משפחתו של אדם ללא רשות.

- פרסום שמו או תמונתו של אדם בניגוד לרצונו גורם לשבירת האנונימיות של האדם

ולעתים עלול לגרום לו אי-נחת ואף בושה ובכך לפגוע בכבודו.

- איסוף מידע על האדם באמצעים שונים כגון האזנות סתר,  צילומים ואמצעי מעקב

אחרים, לבניית מאגרי מידע הכוללים פרטים שונים על האדם, שימוש במידע ובפרסומו.

הפגיעה בפרטיות הנובעת משימוש במאגרי מידע באה לידי בשני מובנים:

• הידיעה כי פרטים שונים על אורח חייו של האדם, הרגליו, אמונותיו וכו' נמצאים

במאגר מידע מסוים הנגיש לכל אחד גורמת לאדם להרגיש כי הוא חשוף לציבור,

מאבד את השליטה על חייו וכבודו נפגע.

• במאגרי המידע נשקפת סכנה לפגיעה בפרטיות,  על ידי פרסום המידע ושימוש בו

לרעה. 21

ראה גם :

סיכומים באזרחות לבגרות

זכויות האדם והאזרח