עקרון הכרעת הרוב
המדינה המודרנית היא חברה פלורליסטית המורכבת מפרטים ומקבוצות של בעלי דעות
ואינטרסים שונים החיים במסגרת מדינית אחת. על-מנת שכל הפרטים והקבוצות יוכלו לחיות
יחד, למרות מחלוקות וניגודי אינטרסים, נקבע שכל האזרחים המהווים את כלל החברה שווים
בזכותם לקחת חלק בתהליך קבלת ההכרעות. קיימת הסכמה רחבה שההחלטות במדינה
מתקבלות על-פי רצון הרוב בהכרעת רוב.
ההחלטות במדינה מתקבלות על-ידי רוב האוכלוסייה, ולא על-ידי יחיד או קבוצה וגם לא
בהסכמת כלל האוכלוסייה. עקרון הכרעת הרוב בדמוקרטיה קובע שההחלטות שיתקבלו לא יפגעו
בזכויות המיעוט לעצב את חייו ואת השקפת עולמו כרצונו. הרוב חייב לאפשר למיעוט להאמין
ולפעול על-פי השקפתו ועל-פי האינטרסים שלו.
נימוקים המצדיקים קיומו של עיקרון הכרעת הרוב במשטר דמוקרטי:
- החלטת הרוב קרובה יותר להחלטת העם, משום שמבחינה מספרית הרוב קרוב יותר לסך
כל האזרחים המרכיבים את העם.
- החלטת הרוב המתקבלת בהליך דמוקרטי מבטיחה יציבות השלטון.
- "אחדות דעים איננה אפשרית, שלטון של מיעוט כהסדר לא יכול להתקבל. אם נדחה את
עקרון הכרעת הרוב האפשרות היא אנרכיה או עריצות" (אברהם לינקולן).
במדינה דמוקרטית אין בדרך-כלל רוב קבוע (רוב קבוע ויציב לא היה מאפשר חילופי שלטון),
אלא רוב תלוי-נושא ותלוי-זמן, כלומר הרוב והמיעוט משתנים ומתחלפים. כל הקבוצות
העיקריות בחברה מחזיקות בתקווה ליטול ביום מן הימים חלק בשלטון.
במשטר דמוקרטי המיעוט מסכים למלא אחר הכרעת הרוב גם כאשר הוא מתנגד ושולל את
החלטות הרוב המנוגדות להשקפת עולמו. המיעוט מקבל את הכרעת הרוב משום שכללי המשחק
הדמוקרטי קובעים שכאשר המיעוט ייהפך לרוב, ההחלטות ייעשו בהתאם להשקפת עולמו.
ההסכמה הבסיסית בדמוקרטיה היא שכל ויכוח אידיאולוגי יוכרע בהתאם לכללי המשחק
בדמוקרטי ולא בעבריינות ובאלימות המסכנת את הדמוקרטיה.
חובת הציות של המיעוט לחוק, שהתקבל על פי עקרון הכרעת הרוב, קיימת כל עוד הרוב שומר על כללי
המשחק הדמוקרטי, כללים המחייבים את הרוב שלא לנצל את כוחו כדי לשלול מן המיעוט את
הסיכוי להפוך לרוב וכן שלא לנצל את כוחו כדי לדכא את זכויותיו הבסיסיות. כאשר מתכחש
הרוב לחובה זו ומפר אותה (מבטל את הבחירות הדמוקרטיות, את חופש ההתארגנות, את חופש
הביטוי, את חופש ההפגנה – וע"י כך מונע מהמיעוט אפשרות לשכנע את הציבור לעבור לצדו) –
הרי הוא פועל בעריצות הרוב ואז פוקעת חובת המיעוט לציית לחוק.
דמוקרטיה אינה מבטיחה ממשלה הנהנית בכל רגע מתמיכת הרוב (ייתכן שממשלה שעלתה
לשלטון בזכות תמיכת הרוב בבחירות תאבד מתמיכה זו במהלך כהונתה), אך היא מבטיחה
אפשרות להחליף את השלטון אחת לכמה שנים באמצעות הבחירות.
עקרון הכרעת הרוב הוא תנאי הכרחי במשטר דמוקרטי אך לא תנאי מספיק לדמוקרטיה. בצד עקרון
הרוב חייבים להתקיים העקרונות האחרים הנחוצים לדמוקרטיה. על מנת שהכרעת הרוב תהיה
דמוקרטית, אסור שהיא תפגע בזכויות של הפרטים והקבוצות במדינה.
עקרון הכרעת הרוב: דרכי ביטוי
עקרון הכרעת הרוב בא לידי ביטוי בדרכים אחדות: באופן שבו מוכרעות בחירות דמוקרטיות,
בהצבעות בפרלמנט, בתהליך קבלת ההחלטות בממשלה, בפסיקה בבתי המשפט, ובכל ארגון
ומוסד במדינה המתנהל על-פי כללים דמוקרטיים.
בתהליך קבלת החלטות בהכרעת רוב קיימות שיטות שונות לקביעת הרוב:
רוב רגיל – קבלת הכרעה במספר הקולות הרב ביותר של האנשים שהשתתפו בהכרעה.
רוב מוחלט – קבלת הכרעה ביותר מ-%50 מכלל קולות המצביעים או הבוחרים.
הרוב הקובע בבחירות הוא לאו דווקא רוב הבוחרים במדינה כולה. בשיטת הבחירות היחסית –
הרוב הקובע נקבע מתוך כלל אוכלוסיית המדינה (רוב הבוחרים). ואילו בשיטת הבחירות
האזורית-רובית – הרוב נקבע בפרלמנט עפ"י הרוב הרגיל באוכלוסייה שזכה בבחירות בכל אזור
בחירה, רוב שאינו בהכרח הרוב מכלל הבוחרים במדינה (לאו דווקא מייצג את רוב הבוחרים).
No comments:
Post a Comment