מבוא לבלשנות - סיכום

מבוא לבלשנות - סיכום - חלק א

7- התצורה המילונית

דרכי התצורה של שמות העצם בעברית (67)

1. מיזוג צורן שורש עם צורן משקל (67)
2. הרחבה קווית של בסיס מילוני קיים: (68)

א. הצטרפות של מוספית גזירה (סופית: -ות, -יה, -ית, -ן, -ון, -אי, -ית, -ר. תחילית: קדם-, תת-, על-, בין-, חד-, דו-, רב-, תוך-).

ב. מיזוג שני בסיסים או יותר. הרכב בתיבה אחת (מגדלור) הצרף בשתי תיבות הנחשבות יחידה סמנטית אחת (תשומת-לב)

דרכי התצורה של שמות התואר (74)

1. צירוף סופית גזירה לבסיס: צירוף –י לבסיס (אמנותי, ראשוני, או במקרה של סיומת בה' - -תי, תעשייתי, יצירתי), -אי, -ני, -וני, -לי, -וזי, - יסטי. (75)
2. שימוש בצורות הבינוני (76)
3. שימוש במשקלים (קטל, קטול, קטיל וכו') (77)
4. לקסמות רב בסיסיות. צירוף שם תואר ושם עצם (דל-שומן, עב-כרס) (77)

דרכי תצורה של הפעלים (77)

1. חידושי בניין:שימוש בשורש עברי בבניין שלא שימש בו קודם לכן. (78)
2. חידושי שורש:הפקת שורשים חדשים ממלים. דנומינציה, הרחבת השורש לארבעה עיצורים.

מילים שאולות: (82)

דרכי שאילה: בסיסים החודרים כצורתם (בנק, רדיו), בסיסים שעוברים התאמה דרך סיומת נקבית (אוניברסיטה, טלוויזיה) (83)

תרגום שאילה: 'הסלמה' משורש ס.ל.ם נגזרה באותה צורה של escalation. מס שפתיים – lip service. (84)

המילון

8 – תחביר – המשפט ומרכיביו

בעיות בחלוקה המסורתית של חלקי הדיבר: (9)

-אותה מילה יכולה לשמש בתפקידים שונים.

- קריטריונים מעורבים: משמעות, תפקיד וצורה.

לפיכך מציעה הבלשנות המבנית להפריד את הסמנטיקה ולהתמקד בצורה.

פריז: משמעותה של מילה נקבעת לפי התפקיד שהיא ממלאת במשפט. עקרון ההמרה- כל המילים היכולות להמירה מילה במבע כלשהו שייכות לאותה קבוצה של חלקי דיבור.  (11)

שם עצם – "ה­­______ טוב\טובה\טובים\טובות" (התנהגות דקדוקית: יידוע, ריבוי, קניין)

פועל – "האיש ______ את ה..." (+האפשרות לשנות את זמן המילה)

שם תואר – קריטריון מורפולוגי: אפשר ליצור מכולן (המילים) יחיד, יחידה, רבים, רבות. קריטריון סמנטי: מלה המתארת שם עצם

תואר הפועל – מסובך.

קטגוריות דקדוקיות (17)

המין הדקדוקי (18)

מין דקדוקי של שם העצם יוצר התנייה תחבירית שקובעת את צורתן של מילים אחרות במשפט ("המכונית נסעה")

המספר והספירות (20)

הגוף (23)

ראשון, שני, שלישי

הזמן (26)

האספקט (28)

זמנים דקדוקיים שמציינים לא רק את זמן הפעולה אלא גם תכונות אחרות שלה: פעולה חד פעמית (punctual), פעולה מתמשכת (durative), פעולה חוזרת (habitual), פעולה שהושלמה (perfective), פעולה שלא הושלמה (imperfective).

המודליות (31)

צורה בפועל המציינת את כוונתו, רצונו או עמדתו של מוען הפעולה. ציווי, שאלה, הדגשה, ספק, כוונה, צורך, אפשרות להבדיל מ"דרך החיווי".

אופרטורים (37)

אמצעים שבאמצעותם נתפס רצף מילים כמשפט תחבירי. (צורני דקדוק, צורני גזירה)

נושא המשפט (41)

ניתן להבחין בין הנושא התחבירי (שם המתאים לפועל הנושא במין ובמספר שלא יכולה לבוא לפניו "את") לבין נושא לוגי (סמנטי- עושה או מקור הפעולה).

נושא ונשוא פסיכולוגיים : הבחנה בין עניין (topic) למידע (comment) כאשר העניין (נושא פסיכולוגי) הוא המושג הידוע עליו מדובר ואילו המידע (נשוא פסיכולוגי) הוא החידוש לגביו.

הנושא התחבירי הוא חלק המשפט המתאים במין ובמספר לנשוא.

הנושא הלוגי הוא מקור הפעולה שעליה מדובר במשפט.

הנושא הפסיכולוגי הוא היסוד הנתון, המוכר, שעליו מספק הנשוא הפסיכולוגי מידע חדש.

צירופים תחביריים (46)

הרחבה של נושא או נשוא ("הילד רץ"=> "הילד הצעיר רץ" – צירוף נושא\ "הילד רץ במהירות" –צירוף נשוא. הילד\רץ –גרעין).

צ"ש צירוף שמני (נושא או נשוא)

צ"פ – צירוף פועלי (רק נשוא)

9- תחביר – יצירת משפטים וניתוחם

רכיב ישיר (immediate constitute) – שתי יחידות במשפט (מילה או צירוף מילים) הקשורות זו לזו יותר מאשר לשאר יחידות המשפט. הבחנה בין רמות מדרג שונות בהצטרפות רכיבי המשפט.

-ניתוח משפט למרכיבים ישירים: דרך אילן גזירה או דרך תיבות. (במקרה שרכיבים ישירים אינם סמוכים, שימוש ב"במה").

-ניתן להשתמש בניתוח למרכיבים ישירים בכדי להתיר דו-משמעות תחבירית. אך במקרים שהניתוח יניב תוצאות זהות ("חטיפת הילד", "העופות מוכנים לאכילה", "אילנה ביקשה מרות ללכת לקולנוע") הוא איננו מועיל.

התחביר הגנרטיבי (חומסקי)

מערכת כללים ששימוש בה יכול להניב אינסוף ביטויי (כמו נוסחא מתמטית).

-הכללים הם רקורסיבים – ניתן להחילם שוב ושוב.

מ – משפט

צ"ש – צירוף שמני

צ"פ - צירוף פועלי

ש"ע –שם עצם

פ – פועל

ת –שם תואר

כ"ג – כינוי גוף

ת"פ – תואר הפועל

צ"י – צירוף יחס

מ"י – מלת יחס

מורכב מ-

( ) – מרכיב אופציונלי

{ } – יש לבחור אחד מהמרכיבים.

כללי הברירה (selectional rules)\ מגבלות הבחירה (selectional restrictions) – חיוב התאמה סמנטית בין שם העצם והפועל או שם העצם והתואר.

תחביר טרנספורמטיבי

ממשפט בסיסי ניתן לגזור כמה משפטים ע"י הוספת אופרטור שלילה, שאלה, הפיכה לסביל או שיקוע וחיבור של שני משפטים, אלו הןטרנספורמציות של המשפט הבסיסי. למשפט מבנה שטח (surface structure) שהוא ביטוי של מבנה עומק (deep structure). (למשל: הנושא הלוגי הוא הנושא של מבנה העומק). משמעות המשפט נגזרת ממבנה העומק שלו, הביטוי הפונטי שלו נגזר ממבנה השטח.

בצירופי סמיכות: מכירת השטיח -> מישהו מכר את השטיח

דו משמעות תחבירית: מבנה שטח אחד המשותף לשני מבני עומק.

נומינליזציה: הפיכת פועל לשם פעולה (הוא נפל-> נפילתו) יכולה להיות מוסברת דרך מבנה עומק.

התנגדויות: א. המבנה "שטחי" מידי: למשפטים בעלי מבנה עומק שונה יש למעשה מבנה סמנטי זהה (יצחק נתן ספר לליאורה\ ליאורה קיבלה ספר מיצחק)

ב.       המבנה "עמוק" מידי: בין שני משפטים בעלי אותו מבנה עומק יכול להיות הבדל סמנטי.

סמנטיקה גנרטיבית: הנחת יישויות סמנטיות הקודמות לייצוג פונטי ותחבירי וכך קודמות למבנה העומק החומסקיאני.  לפיכך קודם למבנה העומק הוא מבנה המשמעות התשתיתי (remote structure) שעובר תהליכים, בניהם הפיכה ל"מבנה עומק" בדרך לביטויו הפונטי.

הגישה התפקודית

הפועל (פרדיקט) הוא גרעין המשפט והצירופים השמניים הם ארגומנטים הנלווים אליו.

תחביר היחסות (case grammar):

הפרדיקט "מטיל" יחסות שונות על הארגומנטים סביבו:

יחסת האגנט (agentive): גורם הפעולה – צ"ש חי ומבצע את הפעולה. (יורם בלע צפרדע)

יחסת הדאטיב (dative): היישות (החיה) המושפעת מהפעולה (מקבלת הפעולה). (אני שומע רעש)

יחסת המכשיר (instrumental): המכשיר שבאמצעותו מבצע האגנט את הפעולה (הוא פרס לחם בסכין)

יחסת הפקטטיב (factitive): תוצא הפעולה (הוא צייר תמונה)

יחסת הלוקטיב (locative): מיקום הפעולה (הנחתי ספר על השולחן)

יחסת האובייקט (objective): מקבל הפעולה (סגרתי את החלון)

יחסת הטמפורל (temporal): זמן הפעולה (נפגש מחר)

יחסת הבעלים, המוטב (beneficiary): ביטוי בעלות (שכני זכה בפרס)

תחביר הטקסט

לכידות (coherence)– קשרים תוכניים סמנטיים ב"שיח" (discourse), "מבנה התשתית".

קישוריות (cohesion)– קשרים חיצוניים בטקסט, "מבנה עילי".

קשר (connective)– מילות קישור היוצרות יחס בין משפטים.

אנדופורה – אזכור רפרנט תוך-טקסטואלי.

אנפורה – אזכור רפרנט (קודמן) שכבר צוין בטקסט.

קטפורה -   אזכור רפרנט שיצוין בהמשך.

אקסופורה – אזכור רפרנט חוץ-טקסטואלי.

10 – סמנטיקה משמעי מילים וגלגוליהן

ריצ'ארדס: "משמעות היא החלל הסמנטי שהמילה ממלאת בתוך הקשר" – כלומר המשמעות מותנית במרכיבים אחרים ברצף הסינטגמטי. (10)

אנטל: "משמעות היא היסוד המתאם בין הסימן הלשוני ובין המסומן על ידו". (14)

הגישה הרפרניצאלית: כל מילה היא סימן המכוון לרפרנט במציאות. קשיים: מה עם מילים מופשטות כמו "תקווה" וכו'. אוגדן וריצ'רדס:בין המסמן לרפרנט ישנו שלב מתווך – "המסומן" או "התמונה השכלית" ("המשולש הסמיוטי") (12)

הגישה המבנית (סטרוקטורלית): מילה מוגדרת ע"י מילים הקרובות לה במשמעות. הלשון היא מערכת וכל מילה מוגדרת ע"י מיקומה במערכת. (13)

אקסטנזיה (extension) – כל הרפרנטים שהמילה מייצגת (רפרנציאלית)

אינטנזיה (intention) – כל התכונות הסמנטיות של המילה (ריח, צורה, גודל וכו') – תכונות המבדילות אותה במשמעות ממילים קרובות לה (סטרוקטורלית)

ישנו יחס הפוך בין אקסטנזיה ולאינטנזיה, ככל שאחת רחבה יותר השנייה מצומצמת יותר. (15)

משמעות מילונית היא מתחום הלאנג, משמעות הקשרית היא מתוך הפארול, ואין בהכרח תמיד התאמה מלאה בניהן. (17)

היסודות הריגושיים של המשמעות (20)

מלבד משמעות רפרנציאלית, למילים רבות יש גם ערך נלווה של רגש.

דנוטציה (denotation) – המשמעות הבסיסית של המסמן, מה שהוא "מכסה" במציאות החוץ לשונית. (משמעות דנונטיבית=משמעות רפרנציאלית, למעט במקרים של מילים מופשטות)

קונוטציה (connotation) – משמעות ריגושית נלווית למסמן. (21)

קונוטציה ריגושית (emotive connotation)\ עומס ריגושי – המשמעות הריגושית הנלווית למסמן מסוים, חיובית או שלילית. בשימוש בתעמולה, פרסום ולעיתים גם שירה. לעיתים יכולות מילים לאבד את משמעותן הדנוטטיבית ולהיוותר עם הריגושית בלבד ("לעזאזל").

מקורות לעומס הריגושי: (23)

- העברת רגשות מן המסומן למסמן.

- הקשר מילולי – כאשר שומעים מילה מסוימת באופן שגור בצירוף למילה אחרת היא סופגת את המשמעות שלה (לרוב שם תואר שמשפיע על שם העצם) – "מזל" בעלת קונוטציה חיובית בשל צירופה השגור ל-"טוב". (אליפסה)

- ההקשר הנסיבתי – השימוש במילה בנסיבות מסוימות מעניק לה קונוטציה הקשורה בעיתוי השימוש בה.

דיפרנציאל סמנטי – ניסיון של צ'רלס אוזגוד לנסח כלי למדידת העומס הריגושי של מילה ע"י משאל של דירוג סקאלות שבקצותיהן שמות תואר מנוגדים (טוב-רע, סביל-פעיל וכו') בכדי לקבל פרופילים סמנטיים של מילים. (26)

טאבו- מילים בעלות עומס ריגושי שמוביל לאיסור השימוש במילה. הסיבה יכולה להיות מאגית או מוסרית ולעיתים מובילה לתחליפילשון נקייה (euphemism).

מעתקים סמנטיים

מעתק סמנטי (semantic shift) – מעבר של מילה ממשמעות אחת למשמעות אחרת. מושג דיאכרוני מתחום ה"כשירות". לעיתים המשמעות החדשה אינה מבטלת את הקודמת אלא מתפקדת לצידה. (33).

בין הסיבות למעתקים סמנטיים ישנה המודרניזציה וההתפתחות של החברה ("רכב" ממשמעות של רכיבה על סוס לכלי רכב ממונע) וחילון. לרוב יש קשר כלשהו בין הדנוטציה המוקדמת למאוחרת.

דמיון בין המסומן הקודם למסומן החדש אף הוא גורם למעתקים ("שורש" של צמח שהפך גם לשורש של שן).

דמיון צלילי בין שני מסמנים ("מסתור" שהפך "מסתורי" בהשפעת "mystery").

מגע בין מסמנים – השמטה של מרכיב מתוך צירוף מילוני וקליטת המשמעות של הצירוף לתוך מילה אחת. ("כלום" במקור = "דבר מה זעיר, משהו", אך מהצירוף "לא כלום" הושמט ה"לא" ונותר "כלום" = אפס, שום דבר) (34)

"החלוקה המרובעת" של סטפן אולמן (37)

שיטה לחלוקת סוגי הגורמים לשינויי המשמעות.

	קשר בין מסומנים	קשר בין מסמנים
דמיון	מטפורה	אטימולוגיה עממית
מגע	מטונימיה	אליפסה

מטפורה - קישור מושג חדש אל מסמן קיים. השאלה של המילה מתחום אחד לתחום אחר. יש להבחין בין מטפורה רטורית (מטפורה פיגורטיבית אד-הוק, ביצוע) לבין מטפורה מילונית (מטפורה שהשתרשה כדנוטציה וקיבלה ערך לקסיקלי עצמאי, כשירות), ניתן להפריד בין השתיים בצורה דיכוטומית (לפי מה שנכלל במילון), אך ניתן גם לשרטט סקאלה בין השתיים, בכל מקרה ההבחנה חייבת להיות סינכרונית. (39)

ריצ'ארדס: הדמיון בין המסומן המקורי והמסומן החדש במטפורה נחלק לשני סוגים: (40)

-          דמיון גלוי בין תכונה של המסומן הישן והחדש ("ראש ההר")

-          דמיון ביחס שאנו מפעילים כלפי המסומנים ("צבעים רועשים")

-חלק ניכר מהמטפורות הן ביטויים אידיומטיים כבולים שרק בהן יכולה המילה לשמש במשמעות המטפורית אך לא כאשר היא פועלת בצורה חופשית. ("תלה" במשמעות מטפורית רק בהקשר של "תלה תקוות") (41). ישנו גם מעתק סמנטי של צירוף שלם ולא רק מילה (42), לעיתים אף נוצרת תבנית של מעתק סמנטי שחוזרת על עצמה (בת-קול, בת-אור, בת-צחוק... , פרח טיס, פרח קצונה, פרח כמורה...)

מטונימיה – מגע בין מסומנים (43)

במטונימיה המסמן משמש לציון מסומן חדש על יסוד קשר של מגע עם המסומן הקודם (ולא על קווי דמיון בין המסומנים, כמו במטפורה), או: כל קשר בין מסומנים, שאינו מבוסס על דמיון בניהם, הוא מטונימיה. למשל שימוש בתכונה של העצם לציון העצם עצמו ("שתיתי כוסית" במקום "שתיתי את תוכן הכוסית"), כך המילה כסף נגזרה מהחומר שישמש בעבר כמטבע.

אטימולוגיה עממית (folk etymology) (46)

דמיון בצורות של מילים גורר מעתק במשמעות (מגע בין מסמנים).

שורש כ.ו.נ בעברית ציין "בסיס\כן" אך בהשפעת המילה הלועזית machine הפך ל-"מכונה"= מכשיר מורכב. שורש ת.כ.נ משמעו המקראית "מדד", אך בשל הדמיון ל"תוך" הפכה משמעות "תוכן"= "פנים".

גזירה לאחור (back formation) – חלוקת המילה לצורנים באופן מוטעה. Hamburger במקור מהעיר המבורג, אלא שהנטייה היא לראות בו צירוף ham ו-burger (וכך- cheeseburger).

אליפסה (ellipsis, השמט) (48)

השמטה של מרכיב לקסיקלי שגורמת שינוי לקסיקלי בכך שהמרכיב הנותר סופג את כל המשמעות.

"תיכון" = "(בית ספר) תיכון"

"מצב רוח" = "מצב רוח (רע)"

שאילת משמעות (loan shift) (50)

שינוי במשמעות של מילה בשפה אחת בהשפעת שפה אחרת (ללא דמיון בצליל). למשל: שתי מילים שהן התרגום זו של זו, כאשר אחת משתנה, המקבילה בשפה האחרת גם משתנה.

"גיבור": מקראית – "אדם חזק", משנה – "אדם אמיץ", בלועזית חלה מטפורה של hero לציון דמות ראשית בספר או הצגה, וכך בעברית מודרנית – "גיבור" = "דמות מרכזית".

"אמצעי" – במקור מלשון "אמצע", אך המילה ספגה את השינוי של השפות הלטיניות – means.

פוליסמיה והומונימיה

פוליסמיה (53)

מצב בו ללקסמה אחת יש מספר סמנטמות כתוצאה ממעתק סמנטי (משמעות מקורית בצד משמעויות חדשות).

הגורמים לפוליסמיה הם דיאכרוניים אך התוצאה היא סינכרונית.

הפוליסמיה היא מתחום הלאנג, ולרוב הפוליסמיה נעלמת בפארול מתוקף ההקשר (ואם לא, הרי יש דו-משמעות מילונית).

הפיכה לפוליסמיה משמעה הרחבת הדנוטציה ואקסטנציה של מסמן, לעיתים עד מצב של עמימות או "אנמיה סמנטית" בה למילה אין אינטנזיה ספציפית וגבולות הדנוטציה מטושטשים ("אהבה")

הומונימיה (57)

שתי מילים הזהות בצורתן אך שונות במשמעות ובאטימולוגיה שלהן. שתי סמנטמות השונות זו מזו מבחינה אטימולוגית שחולקות לקסמה זהה (בניגוד לפוליסמיה בה יש קשר סמנטי בין הסמנטמות, הפוליסמיה היא שינוי במסומן, ההומונימיה היא שינוי במסמן).

"גיל" בעברית משמש גם כ"שמחה" וגם כ"פרק זמן בחיים", כתוצאה משתי אטימולוגיות שונות שהתאחדו.

(הומופוניות – נהגות בצורה זהה, הומוגרפיות – נכתבות בצורה זהה)

11- סמנטיקה – התיאור הסינכרוני של המשמעות

סינונימיה (נרדפות) – סמנטמה אחת המיוצגת ע"י כמה לקסמות.

נרדפות מוחלטת היא נדירה, וברוב המקרים מדובר על נרדפות חלקית – שתי מילים בעלות תכונות סמנטיות משותפות אך עם גוון ייחודי לכל אחת. (85)

בידול סמנטי – מעבר ממשמעות זהה למשמעות שונה. (87)

בידול רפרנציאלי – כל מילה מייצגת מסומן שונה במקצת (בטן- כרס)

בידול בעומס הריגושי (פנים – פרצוף)

בידול סגנוני-משלבי (רז- סוד)

אנטונימיה (ניגוד סמנטי) – מילים שהן לכאורה מהופכות (חם – קר) אך למעשה הניגוד לעיתים נגזר דווקא בשל הקרבה בין המשמעים וקיומן של תכונות סמנטיות משותפות, הניגוד מתקיים בשל הבדל בתכונה אחת שהיא דנוטטיבית ומהותית. (92)

ניגוד מוחלט: שלילת איבר אחד מחייבת את היפוכו, דיכוטומיה (חי – מת)

ניגוד רצף: סקאלה מדורגת בין שני קצוות הזוג הניגודי (גדול – קטן)

ניגוד הפיך: שני צדדים של אותו מטבע (עולה – יורד)

היפונימיה (היכללות) : אקסטנזיה של מילה אחת ספציפית יחסית הנכללת בתוך אקסטנזיה של מילה אחרת כללית יותר- מושג גג(ברוש הוא היפונים של עץ) (95)

קו-היפונימים – מושגים באותה רמת הכללה תחת מושג-גג משותף (כיסא, שולחן, ספה הם קו-היפונימים של רהיט).

יוסט טריר: הבחנה בין שדה מילוני (wortfeld) לשדה מושגי (sinnfeld). השדה המושגי הוא על-לשוני ומייצג תחום של מושגים ואידיאות אותו מכסה כל לשון בדרכה שלה ע"י השדה המילוני (שיכול להיות בקונפיגורציה שונה, מכליל או מפריט) (100)

שדה סמנטי: חלוקה של מילים לקבוצות תחת מושג-גג משותף. כך נקבעת משמעותה של מילה דרך יחסה למילים אחרות בשדה הסמנטי ויחסו של השדה הסמנטי לשדות אחרים. (101-102)

ניתוח לרכיבים סמנטיים (105)

ניסיון לאמוד את הסמנטיקה של מילים בדרך סטרוקטורליסטית ע"י ערכים מבחינים: רכיב סמנטי\ תכונה סמנטית (semantic component)\ תכונית. הצטרפות של כל רכיב סמנטי מצמצמת את האקסטנזיה של המילה ומרחיבה את האינטנזיה. (107)

כך:

נרדפות חלקית: רכיבים סמנטיים זהים להוציא מרכיב משני אחד.

ניגוד: מרכיבים סמנטיים זהים להוציא מרכיב אחד שהוא דנוטטיבי ומהותי.

היפונימיה: ההיפונים כולל את כל הרכיבים של מושג-הגג ובנוסף רכיב (או רכיבים) נוסף.

רכיבים מבחינים (contrastive components)

מבחן השלילה: בכדי לגלות רכיב מבחין ניתן להשתמש בשלילת המבע, הכוונה בשלילה (למשל: הוא אינו רווק) אינה מתייחסת לכל הרכיבים הסמנטיים (שם עצם, מוחשי, חי וכו') אלא רק לרכיב המבחין (לא נשא אישה) (109).

רכיבים דנוטטיביים: תכונית (distinctive feature) היא רכיב המשמעות שמבדיל מילה משכנותיה בשדה הסמנטי. (110)

קבוצת מגע (contiguous set) היא מעין תת-שדה סמנטי עם מילים קרובות במשמעות ובעלות רכיבים רבים דומים ותכונה מבחינה בודדה ו\או קשה לזיהוי. (תעלה – נחל : התכונה המבחינה היא 'מעשה ידי אדם'; רואה – מסתכל – התכונה המבחינה היא 'מכוון')

רכיבים קונוטטיביים: רכיבים אלו מגדירים את המשמע בעיקר במשלב ועומס ריגושי. (112)

מגבלות קולוקטיביות: מגבלות השימוש במילה בתוך הקשר. (113)

המגבלות לשימוש במילה הן תחביריות (חייבות לציית לחוקי התחביר), סמנטיות (לא ניתן לומר "השולחן אכל") וקולוקטיביות:צירוף מילים שאינו מקובל בשפה ("פוער את הדלת")

צירוף כבול (124) – צירוף שהוא בגדר לקסמה אחת.

אידיומטיות -  לפחות לאחת מן המילים בצירוף משמעות שונה בצירוף מאשר מחוצה לו (באופן חופשי). המשמעות של הביטוי האידיומטי אינה סך המשמעות של מרכיביו משום שאחד או כל מרכיביו עברו מעתק סמנטי במסגרת הצירוף. דרגת האידיומטיות של רכיב פוחתת ככל שהוא משמש באותה משמעות גם בצירופים אחרים.

הדיקות – זיקה חזקה בין מרכיבי הצירוף (ניתן לנבא את המבנה על סמך חלק ממנו – "זכה מן... ההפקר")

קביעות דקדוקית – לא ניתן להכניס בצירוף שינויים דקדוקיים מבלי לשנות את משמעו.

צרף (formula/ set phrase) – מקביל להרכב (מגדל-מים, שטר-חוב)

ניב (idiom) – דרגת פיגורטיביות גבוהה (ספרא וסייפא, איש אשכולות) (129)

הבחנה בין צרף לניב: לרוב ניתן להחליף צרף במילה אחת אחרת (משום שהוא שקול ללקסמה אחת), כמו כן יש קושי רב לתרגם ניבים. רמת הפיגורטיביות היא לרוב גבוהה בניב ונמוכה בצרף שהוא שחוק יותר ואין משגיחים במקור משמעותו ("קנה-מידה" כמוט המשמש למדידה).

מילון מונחים

אונומטופיאה (סימן איקוני) – מילה שצלילה קשור בקול המושא הטבעי שלה (בקבוק, זמזום)

אינדקס- סימן טבעי שלא נועד מלכתחילה לצורך תקשורת.

בוסטרפידון – כתיבה בכיוונים מתחלפים (שורה מימין לשמאל ושורה משמאל לימין). תקופת מעבר של אימוץ הכתב הכנעני ביוון.

גרפמות – סימני כתב.

דנומינציה – גזירה של לקסמה חדשה (שאיננה שם) משם-עצם קיים. ("שיווק" שנגזר מ"שוק")

(מילים) הומופוניות – מילים בעלות היגוי זהה וכתיב שונה (קרא, קרע, קרה, כרה, כרע)

הטעמה – תכונה פונטית של הדגשת הברה מסוימת.

הנגנה (אינטונציה) – שינויים בנעימה של קול הדיבור בשעת הפקת המבע.

התאם- התאמה תחבירית בין חלקים במשפט.

כמת – מילה או צורן המציינים כמות.

לקסיקוגרפיה – מילונאות.

לקסמה – מלה מילונית.

מערכת תקשורת סגורה – מערכת שאינה פרודוקטיבית, אינה יוצרת סימנים חדשים.

מערכת תקשורת פתוחה – מערכת המסוגלת לייצר סימנים חדשים.

נוטריקונים – כתיבה בראשי תיבות לשם קיצור.

סופלציה (suppletion) – צורת תחליף בכדי למלא חוסר בצורת זמן מסוימות של הפועל (אגיד- אמרתי).

סימן איקוני (אונומטופיאה) – מילה שצלילה קשור בקול המושא הטבעי שלה (בקבוק, זמזום)

סימן שקוף - סימן שאפשר לנחש את מסומנו לפי צורת המילה ללא הכרות מוקדמת.

סינסתזיה (synesthesia) – העברת משמעות מחוש אחד למשנהו ("שנה מתוקה")

קולוקציות – צירוף יחידות מילוניות לצירופים קבועים. מטבעות לשון.

קורפוס - אוסף מבעים בלשון מסוימת.

קינסתטיקה – שפת התנועות.

תיבה – רצף של אותיות בין שני רווחי דפוס, מלה כתובה.