פרק ב'- המדינה הדמוקרטיה: הגדרות וגישות
דמוקרטיה= שלטון העם. במדינות שבהן משמעות הדמוקרטיה היא צורת ממשל היא פועלת רק
באופן ניהולי פורמאלי, כלומר: פועלים המדינה רק עקרונות הכרחיים למשטר דמוקרטי: שלטון
עם, הפרדת רשויות, קבלת הכרעות ע"פ החלטת הרוב...
במדינה שבה הדמוקרטיה היא השקפת עולם ואורח חיים היא מיושמת גם במובן המהותי:
זכויות האדם והאזרח, עיקרון הפלורליזם, הכרה בערך הסובלנות.. יישומם של עקרונות וערכים
אלה והגנה עליהם.
כל מדינה מדגישה יותר ופחות את העקרונות השונים של הדמוקרטיה וכך נוצרים מדינות
דמוקרטיות שונות.
לדמוקרטיה שתי גישות:
גישה ליברלית- גישה המעמידה במרכז את הרעיון הליברלי (למרות שהיא דמוקרטית). גישה
הדוגלת באינדיווידואליזם; הפרט הוא היסוד לדמוקרטיה ולכן מושם דגש רב על עקרון החירות
ומימוש העצמי של הפרטים במדינה. תפקיד המדינה- להגן על החירויות של הפרט. התערבות
המדינה בתחומי החברה והכלכלה היא מינימלית ונועדה אך ורק לספק את צורכי הקיום
הבסיסיים למי שאינו מסוגל להשיגם, על מנת לשמור על כבוד האדם. לשוויון יש חשיבות רבה
במובן הפוליטי – זכות הצבעה לכול, קול אחד שווה לכל אזרח וכו', אך המדינה לא צריכה
להתערב כדי להשיג שוויון במובן החברתי-כלכלי.
גישה סוציאל דמוקרטית- מתבססת על נקודת ראות חברתית-קהילתית שבה לחברה יש
אחריות ומחויבות כלפי כל הפרטים המשתייכים אליה, ועל-כן מושם דגש רב יותר על חשיבות
השוויון מבחינה כלכלית וחברתית בין הפרטים בחברה. בגישה זו מודגשת מרכזיותו וחשיבותו של
השוויון לא רק במובן הפורמלי (של מתן יחס שווה לכול-במשמעות של איסור אפליה) אלא במובן
המהותי של הגשמת עקרון השוויון בחברה – צמצום פערים חברתיים וכלכליים. כדי לתת
משמעות אמיתית לדמוקרטיה, השוויון צריך להיות לא רק משפטי פוליטי אלא גם כלכלי
וחברתי. לפי גישה זו ניתן לפגוע במידה מסוימת בחירויות הפרט על-מנת לצמצם פערים
חברתיים. תפקיד השלטון הוא לדאוג לצמצום הפערים החברתיים-כלכליים כדי שלא יוצרו
קבוצות ממורמרות שאינן יכולות להשתתף בתהליך הפוליטי. כדי להגיע למצב של שוויון (ואין
הכוונה לשוויון מלא), יודעים הסוציאל-דמוקרטיים שעליהם לפגוע בחירות הפרט. בשם מדיניות
חברתית-שוויונית הם קובעים בחוק חינוך חובה חינם, הם תומכים במשאבים נוספים לחינוך
בשכבות החלשות, הם מפעילים מערכת מסונפת של ביטוח לאומי המסייע לנזקקים. כל אלה
ממומנים ממיסים גבוהים יחסית הנגבים מהפרט. גם המיסוי, עפ"י גישה זאת, חייב להיות
פרוגרסיבי, כלומר, הפרט בעל ההכנסות הגבוהות יותר ישלם יותר ולהיפך. למדיניות זו אנו
קוראים מדיניות רווחה.
ראה גם:
No comments:
Post a Comment