פייראבנד וג'ון סטיוארט מיל

ב-”כיצד להגן על החברה מפני המדע” פונה פול פייראבנד אל הפילוסוף ג’ון סטיוארט מיל בכדי למצוא דרך להציל את המין האנושי מניוון מחשבתי.

במאמרו הקלאסי “כיצד להגן על החברה מפני המדע” תוהה פילוסוף המדע פול פייראבנד כיצד ניתן להימנע מניוון של הרוח האנושית כתוצאה מהתחייבות יתר למסגרת חשיבתית כובלת של המדע. את התשובה הוא מוצא בחזרה מעניינת אל הגותו של אחד הפילוסופים הליברליסטיים החשובים ג’ון סטיוארט מיל.

את פרק ב’ של ספרו הקלאסי “על החירות” ג’ון סטיוארט מיל מקדיש לנושא של “חירות המחשבה והויכוח” ומתנגד בכל תוקף לכפייה של דעה מסוימת או שלילה של דעה אחרת על ידי ריבון כזה או אחר, בין אם ממלכתי ובין אם תרבותי. לטענתו של ג’ון סטיוארט מיל “השתקת דעה זו או אחרת גורמת רעה מיוחדת במינה”. לדעתו השתקה של דעה, ותהיה בלתי-מקובלת ככל שתהיה, אינה רק פוגעת בדור הקיים של האנושות אלא גם בדורות אחריו. הסיבה לכך היא שאם היה והדעה המושתקת היא “נכונה” הרי שהציבור החמיץ הזדמנות להחליף אותה בדעה שגויה. אך גם אם הדעה המושתקת היא שגויה טוען ג’ון סטיוארט מיל כי יש בכך עוול משום שאז נשללה מאיתנו האפשרות להיות בטוחים ומחוזקים יותר בעמדתנו הראשונית.

אם נשוב אל פול פייראבנד ואל “כיצד להגן על החברה מפני המדע” נמצא כי ייתכן בהחלט שהגותו של ג’ון סטיוארט מיל מספקת פיתרון מסוים לבעיות מהן חושש פייראבנד. “כיצד להגן על החברה מפני המדע” הוא במידה רבה יציאה כנגד הקיבעון המחשבתי שמייחס פייראבנד להמלכת המדע כשליט על המין האנושי, שליט שהוא למעשה רק תחליף פחות או יותר שווה ערך של הדת המסורתית. ב-”כיצד להגן על החברה מפני המדע” טוען פול פיירהבנד כי פרדיגמות אנושיות אינן מסוגלות לחרוג מתוך עצמן ולפיכך הן אינן מסוגלות לגלות בכוחות עצמן מתי הן טועות. השילוב שלו עם ג’ון סטיוארט מיל נובע במידה רבה מהירושה שהותיר לו מורהו החשוב, קרל פופר, שכן פול פייראבנד עושה שימוש במשנתו של ג’ון סטיוארט מיל ב-”על החירות” בכדי לטעון לטובתה של מתודה המצטיינת כל העת בעימות, בהשוואה ובפתיחות לפרדיגמות מתחרות שרק הן יוכלו למעשה להגיד לפרדיגמה שלנו האם היא טועה או צודקת.