דת ומדינה בישראל

דת ומדינה בישראל

יש בישראל דתות רבות, מדינת ישראל מקודשת להן, והסיפור של דת ומדינה נהיה עוד יותר מורכב.

"דת" מתייחס לכל הדתות הללו, לא רק לדת היהודית.

הדיון ייסוב על הציר של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית או יהודית או שתיהן.

דגמים  של יחסי דת ומדינה:

*דגם ראשון: דגם דת המדינה, לפי דגם זה מתקיימת דת אחת במדינה, עם חוקים מחייבים והנהגה דתית שפועלת כהנהגה הפוליטית. (מקובל למשל באיראן בתקופת חומייני)

*דגם שני: הפרדת דת ממדינה. בדגם זה המדינה מגינה על חופש הדת, אוסרת אפליה ומקיימת חופש דת ופולחן. (למשל- ארה"ב, שבה יש הפרדה של דת ממדינה, אך העובדה שזה כתוב אצלה בחוקה, לא אומר שארה"ב מצהירה על עצמה כחילונית ודמוקרטית. למרות זאת, ישיבות קונגרס נפתחות בתפילה דתית, יש אנשי דת בצבא ארה"ב, על הדולר כתוב "בעזרת השם"...)

*דגם שלישי: דגם הכנסייה הרשמית. בדגם זה לכנסייה הדתית יש מעמד רשמי מיוחד שאינו פוגע בחופש של בני דתות אחרות. (למשל- אנגליה. לכנסייה האנגליקנית מעמד מיוחד שם, הם יהיו הנציגים הדתיים, אך לדתות אחרות אין הגבלה, הן לא מופלות, מקבלות מימון וכד'...)

*דגם רביעי: דגם הקהילות המוכרות. בדגם זה אין במדינה דת רשמית, אלא המדינה מכירה בקהילות דתיות ומעניקה שירותים וסיוע לכל הקהילות הדתיות באופן שווה. (למשל בגרמניה, שכל הדתות מקבלות סיוע ומשאבים שוויוניים מהמדינה).

מדינה ישראל נמצאת בין "דת המדינה" ל"כנסייה הרשמית".

חופש דת: מידת החופש שממנה נהנה אדם דתי לבד או יחד עם עוד מאמינים, לשמור את מצוות דתו. חופש ללמוד את הדת ולהנחיל אותה, וחופש להמיר את הדת.

חופש מדת: כולל לפעמים את חופש המצפון. החופש להחליט לא להיות שייך לשום דת, לא לסבול מכפייה דתית (למשל לא להכריח להתחתן ברבנות). המחוקק לא צריך להתערב או לאכוף חוקים דתיים. עקרון חוסר המיסוד של הדת: שלא תהיה דת מדינה. שהמדינה לא תתייצב מאחורי שום דת, סמלית וכלכלית.

בישראל- לאופי היהודי של מדינת ישראל יש השפעה של 4 תחומים עיקריים:

1-      חקיקה (משפטי)

2-      מוסדי

3-      תרבותי- חינוכי

4-      פוליטי

אין בישראל דת מדינה במובן הרשמי. המוסדות הדתיים הם לא חלק מהמוסדות החוקיים, אין בסיס חוקתי לדת היהודית או מעמד מיוחד למוסדותיה, אך יש הסדרים חוקיים.

הסדרים חוקיים: חוקים שחוקקה הכנסת בנושאי דת במהלך השנים: חוק השבות, חוק האזרחות,  חוק שעות עבודה ומנוחה, חוק החזיר, חוק בתי הדין הרבניים, חוק חינוך ממלכתי, חוק הרבנות הראשית, חוק איסור הונאה בכשרות, חוק המצות, וכד'.

גם בנושא ההקצבות התקציביות יש אפליה. לכאורה מוכר עקרון השוויון (ובג"צ החיל אותו גם על הדת). אלא ש

במדינת ישראל יש קשר הדוק בין דת ללאום. זה הוגדר עוד במגילת העצמאות, שהיא המסמך המכונן של מדינה ישראל. לכל יהודי שלא נמצא בישראל יש זכות רשמית לעלות למדינת ישראל. כלומר, כל יהודי הוא ישראלי בפוטנציה.

מיהו יהודי? לפי הדת- אימו צריכה להיות יהודיה, או שהוא מתגייר כהלכה. (אורתודוקסים).

כך זה במדינת ישראל, הקושרת דת ללאום.

במדינות אחרות, מתוקנות, שאינן קושרות דת ללאום, ניתן להפוך לאזרח המדינה בכפוף לכמה חוקים בסיסיים- שהם לא על בסיס דת, אלא הגירה על בסיס סובייקטיבי, צריך להראות זיקה למדינה. (דובר שפה, מכיר תרבות, ערכים, להוכיח קרבה לבני המקום, להוכיח שיכול לתרום למדינה וכד'). במדינת ישראל אי אפשר להפוך אזרח על בסיס נתונים אלו. היכולת להפוך לישראלי מותנית ברצונך להפוך ליהודי, או שאתה כבר כזה.

על פי חוק השבות, גם מי שאמו אינו יהודייה, אלא אביו יהודי או סבתו יהודיה, יוכלו (לא כולם) לעלות לישראל ולקבל אזרחות ישראלית. (הוגדר בעקבות השואה).

במהלך השנים הוגשו הרבה בג"צים וגם נפלו ממשלות על רקע הגדרת "מיהו יהודי". זה נושא מורכב מאוד והוא הבסיס הראשוני להגדרת מי זכאי להיות אזרח ישראל ומי לא.

{לאחר שקיבלנו אזרחות, ואנחנו רוצים להינשא:}

חוק שיפוט בתי הדין הרבניים: נישואין וגירושין הן בשיפוט בלעדי של בתי הדין הרבניים.

יהודים, גם שאינם דתיים, אין להם אופציה אחרת אלא להתחתן ברבנות. (וגם להתגרש).

ממזרים לא יכולים להתחתן מבחינת הרבנות של מדינת ישראל.

כוהנים לא יכולים להתחתן עם גרושה.

{אחרי שהתחתנו, ומתנוJ :}

קבורה במדינת ישראל- עד לא מזמן הייתה גם היא במונופול של הדת, ע"י חברה קדישא. משנת 1995 בהחלטה היסטורית – אושרה קבורה אזרחית בישראל. (חילונית). כל אחד יכול כעת לעשות את הטקס שלו- אך זה עניין כספי. כדי להיקבר באופן חילוני צריך כ-ס-ף!

מסקנה: אפשר להתחתן ולהיקבר בצורה אזרחית- אך זה עולה כסף!

בנושא השבת-  הדתיים דורשים שהיתר לעבודה בשבת יהיה רק על בסיס פיקוח נפש, החילוניים מבקשים פרשנות רחבה יותר שכוללת את פקודת העיריות- שגם עיריות יכולות להחליט על שעות פתיחה וסגירה של חנויות. (שזה יעוגן בחוקי עזר עירוניים, באופן פרטני).

מדינת ישראל ירשה המון הסדרים מלפני קום המדינה, גם הסדרי דת. ההסדר המהותי מתקופת היישוב- הסדר הסטטוס קוו: בן גוריון, במטרה למנוע דיון אינסופי, קבע את הנוהל הזה- שתהיה שמירה על אינטרסים דתיים בתחום השבת, הכשרות, דיני אישות, ובעניין החינוך.

הסטטוס קוו הוא גמיש, ונעשים בו שינויים מפעם לפעם. צריך להתאימו להתפתחויות. השינויים בסטטוס-קוו נעשים בשל התפתחויות גיאוגרפיות ודמוגרפיות.

*לשבת יש ערך תרבותי  (בילוי) מלבד ערכה הדתי, יש אלמנטים גם של בילוי וגם של שמירה על הדת. בנוסף, טמונים בשת אלמנטים כלכליים – דתיים מפסידים על סגירת עסקים בשבת, אנשים עם קשיים כלכליים (למשל סטודנטים) רוצים לעבוד בשבת וכו'... כאשר יש הסכם כמו הסטטוס קוו שקובע שהשבת היא מקודשת, והיא יום מנוחה המעוגן בחוק, נפגעים מזה אלו שעבורם שבת היא בילוי, אלה שעבורם שבת היא מקור התפרנסות ואחרים.

הדת היהודית היא עירוב של דת ולאום. רוב הציבור הישראלי הוא מסורתי. הדת היהודית מאפשרת חופש פעולה רחב – כן ללכת לבית הכנסת אך לא לחבוש כיפה, לא להדליק אש בשבת אך כן לנסוע. יש חופשיות רבה.

בגישה קיצונית – גלובלית, כביכול ליברלית, שתוקדש אך ורק ל"דמוקרטיה" ולא ל"יהדות", הפן הרוחני של הדת היהודית יאבד. דת היא גם תחושה לאומית – לא רק חוקים ומצוות.

במדינת ישראל יש קרב מתמיד בין פתק הבוחר, ממשלות פוליטיות, וקבוצות לחץ דתיות. לכן קיים בתח התמידי בין הדת למדינה בישראל.

לסיכום- בסוגיות של דת ומדינה, יהודית מול דמוקרטית, לא כדי לצאת בהכללות גורפות, יש להתייחס לכל סוגיה לגופה. אם המצוות היו נשארות בגדר מצוות ולא בגדר חוקים, ייתכן ויותר חילוניים היו שומרים מצוות. ומסקנה אחרונה וחשובה - צריך להפריד בין דת לפוליטיקה.

ראה גם: 

חברה ופוליטיקה בישראל: דת ומדינה בישראל כ”מדינה יהודית-דמוקרטית”