יש קשרים לא מבוטלים בין הרדיו והטלוויזיה (מעכשיו אקרא לה טלוי' כי זה ארוך) שבאה אחריו. אותם טוק שאו'ז עברו גם לטלו'. עד לנקודה זו יכלו לעבור למסגרת הביתית רק קולות- טלפון, רדיו ופתאום יש מדיום חדש , הביתי הראשון שמשלב בין חושים- ראייה ושמיעה- משלב כמה רעיונות טכנולוגיים בבת אחת. הטלו' מעבירה לציבור לתוך ביתו תמונות מרוחק= מקצרת מרחקים וגורמת לנו להרגיש קרובים יותר לשאר העולם.
הטלו' יכולה להעביר מידע, לנתחו ולבדר. בהמשך היא כלי שרת גם לאמצעים אחרים כגון סרטים ומשחקי טלו'. התפתחותה נפרשה על זמן לא מבוטל.עד שמגיעה למיצויי התפתחותה כבר מתפתחים כלים אחרים= כל שנייה ממציאים משהוא חדש- הכול מתפתח במקביל.
רעיון התמונה כבר היה קיים וכך גם התמונה הנעה- אפשרות להעביר מסר חזותי ממקום למקום, ויש גם מכשיר שמעביר צלילים וקלות הביתה ועכשיו חיפשו דרך לשלב ביניהם.
שתי שיטות לשדר ולקלוט- 1. שיטה מכאנית של ברייד הבריטי. 2. שיטה אלקטרונית של ולדימיר זברקין, שהיגר מברה"מ לארה"ב. (שיטה זו היא שהצליחה).
התחלתה של הטלו' היא התחלה של תמונה נעה- 1895. אולם ישנם הטוענים כי החלה להתפתח ולמעשה הומצאה בשנת 1923. זברקין ופרנסוורף המציאו שני מרכיבים- איקונסקופ= מעביר את התמונה והקינוסקופ= התנועה. באותה שנה גם מצליחים לשדר תמונה של הנשיא מוושינגטון לשיקאגו. באותן שנים ברייד מצליח להפעיל לחצים על BBC, והם מקימים אולפנים מכאניים לצד אלקטרוניים אבל זה נכשל.
שנות ה- 30 – מצליחים בברה"מ לשדר קונצרט באמצעות הטלו' למרות שעדיין אין שימוש אמיתי בתמונות נעות- הניחו מצלמות מול הנגנים ולא השתמשו ביכולת האמיתית של הטלו'.
# כאן ניתן לראות איזו תחרות בין טכנולוגית בין מזרח ומערב (ארה"ב מול ברה"מ).
1936- גרמניה הנאצית מפגינה יכולות יפות לשימוש בטלו'- משדרים את אולימפיאדת ברלין הצליחו לשדר למרחק של 600 ק"מ . רואים יותר תנועה- ספורט. לצורך צילומי הספורט החלו משתמשים בגלגיליות ובצילום אנכי לתמונה – כאן ניתן לראות פריצת דרך משמעותית גם מבחינת הטלו' וגם מבחינת הצילום הנע.
גרמניה הנאצית היתה מהדוחפות להוזלת מחירי הרדיו – בשביל תעמולה בעיקר. הם עשו באולימפיאדה שימושים לצרכיהם האישיים – תעמולתיים. עקב כך נוצר קשר ישיר בין ספורט לבין צרכים לאומיים- כגון מונדיאל ואולימפיאדה.
בפרק הזמן הזה- שנוגע למלחמת העולם השנייה- זה קו ההפסקה של פעילות סביב הטלו' כי כולם היו עסוקים במלחמה. מה שכן קרה במלחמה הוא הסרטה של יומני חדשות newsreel ובהקרנתם על מסכי קולנוע לפני הסרט. זה לא היה בשידור חי ולא ישיר אבל ניתנה תחושה כי באמת יודעים מה קורה ובאמת מעודכנים. כל המשטרים ללא הבדל ביניהם עשו שידורי חדשות כאלו ושימשו כיומני תעמולה.
הטלו' חזרה להתפתח לאחר המלחמה בסוף שנות ה- 40 – הומצאו רעיונות ללוויינים אולם רק על הנייר ולא יותר מזה. לאחר שרעיון כזה עולה מתחילים להוליד את הטלו' האמיתית.....
1949- יש רשתות טלו' בארה"ב. באותה שנה יוצא ספרו של ג'ורג' ארוול- "1984": ספר מדע בדיוני המדבר על הטלו'- טוען כי כל המשטרים יהיו טוטאליטאריים וכאילו חוזה עתיד.
כשהטלו' מתחילה האנשים שמפעילים אותה הם אנשים למודי עולם השידור- באים מהרדיו. הבעיה שלא כולם נראו טוב על המסך (לא "עוברים מסך", וידיאו הורג את כוכבי הרדיו וכו'....) – השדרים. מבחינת תכנים- תוכניות אירוח של האולפן, שידור חי, חידונים בהשתתפות קהל,שידורי חדשות, סדרות לכל המשפחה (מה שהתחיל באופרות סבון ברדיו), וקומדיות מצבים (סיטקום).
בעיות: כסף, ציוד כבד מכדי לצאת ולצלם בחוץ, קושי עם הצילום, החזרה לאולפנים ולעריכה הביאו לריחוק ולא ניתן היה לקצר את הזמן בשנים הראשונות.
הטלו' מעתיקה מהקולנוע את הסרטים עצמם- משדרת סרטים שמתואמים לכל המשפחה בשעות מסוימות. מייצרת סדרות דרמה לפי תבנית קבועה שמותאמים לעונות השנה- שיראה אמיתי ועכשווי.
בעיה נוספת- זיהויי של מגיש חדשות- חייב להיות אדם קבוע- לא כמו ברדיו, ארה"ב מפתחת את זה. בהתחלה לא סמכו על המגיש שיעביר הכל ללא ביקורת ולכן באירופה היו מחליפים בין מגישים קבועים שכל שיום בשבוע הגיש אחד אחר.
1963- רצח הנשיא קנדי- רואים ליש לטלו' יכולת להעביר אירוע היסטורי בזמן אמיתי- אירוע בעל מימד האחד.
הטלו' הופכת להיות דבר שנקרא "מדורת השבט"- אנשים יושבים ומתאחדים סביבה כדי להתאבל יחדיו. האבל, הופך להיות קיבוצי- כולם שותפים לאירוע הלאומי.
מקרא הרצח הדגים את אחד הצרכים שלנו כצופים- עד אז לא היו ברורים הצרכים ופתאום מבינים כי יש צורך לראות זוועות וכו'...
1962- שידורי טלוויזיה בין- יבשתיים. יש כבר שידורי לווין (תוצר של המלחמה הקרה= הלווין).
בחינה תקציבית- הרשתות הראשונות פועלות כמו הרדיו על בסיס אגרות. (כמו ערוץ ראשון) ואחרות אח"כ פועלות על פרסומות. אחת היכולות לחסוך היא סינדיקציה- העברה בתוך הרשת – לדוג: העברת כתבה שהופקה והועלתה בתוך הרשת. היו גם שמכרו תוכניות מרשת אחת לשניה.
הכפר הגלובאלי- לא אופי רק לאומי אלא גם אופי גלובאלי. יש תוכניות וסדרותשמשודרות בכל העולם. אנו מגלים כי אנו בעצם נמצאים באותה תרבות, ניזונים מאותם סוגי חומרים וצורכים אותן תוכניות.
הסופו של דבר- נראה כי ממחירת סדרות בין רשתות, רוב לוחות השידורים דומים מאוד וזמני השידור גם כן....
הדמוקרטיזציה שאנו מזהים עם הטלו' היא לא כ"כ נכונה- כמכשיר ביתי גורמת לנו הטלו' לחשוב שאנו מכירים היטב את הפוליטיקאים והסלב'ס- הרי הם אצלנו בסלון, אבל לא!!!! הם לא!!!! האם כל זה אמיתי?- לא! נראה כי כל זה חלק מאשליה ויש בעצם דמוקרטיזציה מזויפת.
הטלו' היא מוצר ביתי היום, יש dvd, מצלמת וידאו (הומצאה 1968), ועוד כל מיני המצאות חדשות שמשרות לנו דברים- זה צור שכולם צורכים. צרכני הטלו' הם השכבות החלשות- שהטלו' יכולה לפסל כרצונה.
No comments:
Post a Comment