אריסטו - פיסיקה

אצל אריסטו - הממשות היא התנועה. הפעילות (הפועל). "להיות זה לפעול".

קיימים לפי אריסטו שני סוגים של תנועה: פעולה פשוטה - מעבר ממצב אחד לאחר.

טבעו של כל דבר ודבר - הפעילות שלו.

בפעולה הפשוטה - כאשר התנועה מגיעה לסופה היא נגמרת ואנו מקבלים מצב אחר, חדש.

האפרוח - הוא תרנגול בכוח, אבל לא בפועל. כאשר האפרוח בפעילותו (התפתחות), הוא פועל להגיע לתכלית שלו (telos). כשהוא מגיע לתכלית שלו הוא לא מפסיק לפעול אלא להיפך - אז הוא נמצא בפעילותו המקסימלית.

אריסטו מנסה לפתור את הבעיה הפרמנידית. איך ניתן להגיד שהאפרוח שאיננו תרנגול שהוא הופך להיות משהו אחר? עפ"י פרמנידס הדבר לא אפשרי (X הופך ללא X). אריסטו אומר שאין מדובר בדברים שונים (X ו-לא X), אלא באותו דבר, באופני הוויה שונים. התרנגול הבוגר - הוא תרנגול בפועל, כלומר תרנגול בפעילותו המקסימלית.

אריסטו שואל מדוע אנו לא אומרים 'תרנגול בכוח' על כל דבר שאינו תרנגול, ולא רק על אפרוח?

יש לפי אריסטו שני סוגים של שלילה: משהו שהוא לא משהו אחר, וההיעדר.

היעדר הוא השלילה של משהו אשר באופן אחר נמצא שם, ובאופן אחר - לא נמצא.

גור החתולים נעדר ראיה - הראיה לא שם, אולם היא תהיה שם בעתיד. הוא נושא בתוכו את הראיה בכוח. לא מדובר ב'לא-ראיה' שהופכת לראיה, שכן הדבר הנ"ל בלתי אפשרי. מדובר בראיה שכבר נמצאת שם אך לא באה לידי ביטוי עדיין.

כל תנועה היא מן ה'בכוח' (dunamei) ל'בפועל' (energeia - להיות במצב של לעשות משהו).

הסוג השני של התנועה לפי אריסטו הוא בהכרח - הכרח מכני, א' מוביל ל-ב'. אין תכלית לתנועה כגון זו.

הטבע הוא תכליתי אך ללא מתכנן. יש דברים שהם לא מלאכותיים אך אינם עפ"י הטבע. לדוג', צבע עיניים - לא מדובר על משהו מלאכותי, אך לא מדובר במשהו שעפ"י הטבע, מכיוון שלא מדובר בחלק מהתכלית של בעל העיניים.

אריסטו שואל איך מגדירים סוג מסוים? ע"י כך ששני פרטים ממנו יכולים להעמיד צאצא פורה. לפיכך, "בן 4 רגליים" אינו סיווג מגדיר, אך "כלב" כן.

איך מוגדרת התכלית?

לפי אריסטו מה שעושה את הדבר למה שהוא, זה קודם כל צורתו.

החומר הראשוני (hule) - אריסטו לא מתייחס אליו. האם קיים חומר ראשוני, טהור, היולי? המושג הומצא בימיה"ב. אריסטו לא מתייחס לכך. ייתכן שארבעת היסודות הם הכי מעט שאפשר לצמצם אליו.

חומר וצורה הם קורלטיביים כמו ימין ושמאל, קמור וקעור - ניתן לדבר על האחד רק ביחס לשני.

מכיוון שהצורה היא בלתי משתנה, המינים הם נצחיים (שאם לא כן, הצורה הייתה צריכה להתחיל אבל היא לא יכולה להתחיל, להתהוות).

ה-telos וה-eidos, התכלית והצורה, הן לדעת אריסטו שני פנים לאותו דבר. אם נשאל בדבר התכלית, נקבל תשובה צורנית. (מה זה להיות שולחן?)

מכיוון שה-telos, ה-eidos, והסיבה הפועלת של דבר - מזדהות, מתלכדות אחת עם השניה.

הסיבה הפועלת של הדבר הטבעי היא לפי אריסטו אותו הדבר עצמו. (אדם מוליד אדם). לא כן הדבר במוצרי מלאכה, אולם תשובתו של אריסטו לכך היא - שלהיות בנאי, לדוג', שהוא הסיבה הפועלת של הבית, מעצם הגדרתו דורש להיות "בעל צורת הבית בנפשו" כלומר מי שיודע מהי ההגדרה של בית ומה מתחייב מתוכה. מהו התהליך לבניית בית.