לייבניץ - המונאדות

תורת הצורה העצמותית=העצם הפרטי=תורת המונאדות:

·         כל דבר בעולם (חומרי או רוחני) מקיים את כל תכונות העצם. העצם קיים בהכרח. (לשפינוזה יש עצם אחד, ללייבניץ יש אין-ספור עצמים פרטיים שמהווים את הבסיס לקיום)

·         כל עצם מוסבר על ידי שרשרת סיבתית עד למונאדה. (כל תכונות הבקבוק מוצפנים במונאדות)

·         הכל תואם את הסדר הכללי. האדם אינו יודע את הסדר הכללי.

·         הכל ניתן להסבר מדעי (גם אם נשרטט קו מבולגן, רק נחשוב שאין בו סדר, כשלמעשה אם נחקור לעומק, נגלה יום אחד נוסחא היכולה לבטא את הנקודות הלכאורה מבולגנות)

·         ההיגיון הפרדיקטיבי:  מזה אומר יחס נושא-נשוא? ובשפה פילוסופית בין עצם לתואר. לייבניץ אומר: נושא יכול גם לשאת נשואים אחרים (ולא רק הנשוא מתאר את הנושא). –

-          לייבניץ מגדיר מחדש את העצם הפרטי: הוא קושר את התואר לעצם באופן מהותי. הנשוא הוא בתוך הנושא. הנשוא הוא הכרחי לנושא ובשום פנים ואופן אינו מקרי. מי שמבין את מושגו של הנושא, היה יודע שהנשוא שייך לו וכיצד.

-          משפט הזהות הוא אב-הטיפוס של כל הפרדיקציות. "הנשוא כלול במפורש בתוך הנושא". במשפט פרדיקטיבי רגיל "הנשוא כלול במובלע בתוך הנושא" (עמ' 56) אם היה ניתן להבין ולראות את סדר המונאדות של בקבוק, היה

-          מושג התפוח מכיל באופן לוגי את מושג הירוק. מושג הירוק שייך לתפוח באופן מהותי.

-         Predicatum ines subject: תורה המנסה להצביע על טבעו של העצם כמכיל את כל הפרידיקטים שלו.

-          הבנת העצם => משמע הבנת כל הנשואים שלו: הבנת המושג של הבקבוק, הוא הבנה של כל הנשואים הקשורים אליו. בין נשואים אלו גם המקום של הבקבוק בתוך העולם ובתוך הזמן, איפה היה מיוצר וכו'. כל הנשואים חייבים להיות עצורים בבקבוק => להבין את הבקבוק משמע להבין את כל הנשואים שלו. (בדומה שעצם של שפינוזה – ההתבוננות בעצם מבטאת את ההבנה של כל העולם).

-          רק האל מבין את העצם הפרטי: כדי להבין את כל תכונות העצם אנחנו חייבים לדעת את כל הפרידיקטים (בין השאר את כל מה שקרה לו וכל מה שיקרה לו ואת כל העולם שקשור אליו) הבקבוק קשור גם לפרפר באוסטרליה => ידיעה כזו שייכת לאל בלבד. (ההבדל משפינוזה הוא שהעולם כולו כאן מוכל בתוך כל עצם פרטי)

-          העולם הוא אחד. כל העולם נראה על ידי כל מונאדה. כל מונאדה היא נקודת מבט אחרת על העולם. כל עצם נושא במובן זה את חכמתו האינסופית של האל.

-         יש נקודות מבט "טובות" יותר: האבן משקפת את העולם בבהירות פחות גבוהה מהאדם. האל (שהוא גם מונאדה) משקף את העולם בבהירות מוחלטת. 3 דרגות אונטולוגיות: החומרים (בעלי פרצפציה), האדם (בעל א-פרצפציה, יכולת להתבונן בעצמו) והאל.

-          אחד הדברים שמנסה לייבניץ לפתור בפיתוח השיטה