אריסטו: הצדק, החכמה והידידות

·         שני סוגי צדק לפי אריסטו: הבחנה בין הצדק המחלק (חלוקת הטובין במדינה לפי הצרכים והתרומה של האדם – לדוג' לחייל ולנכה מגיע יותר) לבין הצדק מתקן העיוותים (חלוקה בפני החוק-אדם שגנב צריך להחזיר לו).

-          "הצדק המחלק": אנשים שאינם שווים, חלקם לא יהיה שווה".

·         דרך האמצע: בתחום האתיקה. כך גם הצדק מתקן העיוותים. הצדק

·         "השופט מתכוון להיות צדק מונשם" השופט תפקידו להחזיר את המצב לקדמותו.

·         לפי אפלטון הצדק הפוליטי צריך להיות הצדק המוחלט. אריסטו יותר "מציאותי" ממנו. הוא עומד על המתח בין האיש הטוב (אוניברסאלית) לפי הצדק המוחלט לבין האיש ההגון (הפועל לפי חוקי המדינה) לפי הצדק הפוליטי.

·         אנקדוטה לא קשורה: כשהנומוס מבוסס יותר על הפיסיס הוא יותר טוב. (הצדק המוחלט אצל אפלטון ואריסטו הוא זהה)

בספר המדינה אפלטון ניסה לבנות את הצדק הפוליטי על פי הצדק המוחלט.

ההבדל בספר המדינה למדינאי: יש הבדל קל בין המדינאי למלך-פילוסוף (לדוג' השימוש בכח). ההבדלים העיקריים הם בהתייחסות לחוק. משטרים מהמעלה השנייה שמאופיינים בחוק (המשטר טוב יותר ככל שהוא מרוכז אצל אדם אחד), משטרים מקולקלים שאין בהם חוק (המשטר יותר טוב ככל שיש יותר אנשים בשלטון) בגלל שאין חוק.

יש חשיבות למעמד ביניים גדול ואיזון בין המעמדות (סוג של משטר מעורב) יש יחסי כוחות מאוזנים בין המעמדות עם מעמד ביניים גדול. צריך למצוא את התפקידים המתאימים להמון (שמצד אחד ירגישו חלק) ומצד שני שלא יחליטו החלטות (שהם אינם מסוגלים להחליט)=> המדינאי הטוב ימצא תא הפתרון המדויק למדינה הספציפית.  

·         אצל אפלטון הפיסיס גדול מהנומוס (המדינאי קודם לחוק) אם יש חוק, הוא צריך לשקף את הפיסיס כמה שיותר.

החכמה

·         הבחנה בין החכמה המעשית לחכמה העיונית (שכל).

·         חכמה מעשית (תבונה) מחולקת לשלושה חלקים:

-          תחיקה "תפקיד ההנחיה".

-          מצריך ניסיון: ידע של פרטים (שיקול דעת) ראייה כוללת בתחום המעשי.

-          מדיניות (פוליטיקה פקרטיקולרית): עוסקת בפרטים, יש גם משום ביצוע מעשי, וגם משום שיקול וטיכוס עצה. (מדע הכולל מדע משפטי - חקיקה, ומדע הקשור לתחומים אחרים של המשפט)

·         חשיבות הניסיון באופן מעשי.

הידידות

·         אריסטו מחבר בין הידידות לפוליטקה.

·         הידידות הכרחית לחיינו: חוני המעגל אחרי שנרדם תחת עץ ל-70 שנה "או חברותה או מיתותה." אם אין חברים, אז עדיף למות. על פי אריסטו, בלי ידידות אין טעם לחיים. היא הבסיס לאחדות במדינה.

·         המדינה רוצה שתהיה אחדות במדינה (כמו משל האדמה של אפלטון): ידידות היא כלי חשוב ליצירת האחדות וההזדהות במדינה.

·         הקשר בין הידידות לצדק:

-         (עמ' 107 טור ראשון, סעיף 2) "כשהאזרחים הם ידידים זה לזה, שוב אין להם צורך בצדק, אך בהיותם צדיקים, עדיין יש להם צורך בידידות." הכוונה היא לצדק פוליטי. "בהופעתו המהותית ביותר נחשב הצדק לתכונה ידידותית". אם האנשים הם ידידים יהיה צדק גם ללא החוק. האנשים מרצון יתנהגו כך.

-         "הידידות והצדק עניינם באותם העניינים עצמם". "היקף התחברותם כהיקף ידידותם והוה ההיקף שבצדק" : שניהם עוסקים באותם הדברים. "החובות שהצדק מטיל על האדם (3 שורות אחרונות של סעיף ט') גדלים עם מידת הידידות. ומכאן, שידידות וצדק קיימים בין אותם האנשים עצמם והיקפם שווה".

-         "בכל אחד מהמשטרים (ספר 8 יא', עמ' 108) המדיניים ניתן לראות שידידות כרוכה בו באותה מידה בו כרוך בו הצדק. ומדינות שיש בהם סטיה במשטרים אין בהם לא ידידות ולא צדק.

חכמה עיונית ומעשית: חכמה עיונית היא החקירה הפילוסופית. חכמה מעשית זה תחום בו האדם פועל (המדע המרכזי בתחום המעשי הוא הפוליטי) דברים שלאדם יש השפעה.