דוד יום - סיכום

דוד יום

דוד יום - כללי

·         1711-1776 פילוסוף סקוטי.

·         האמפרציסט הרדיקאלי ביותר (אחרי לוק וברקלי).

·         יום מגדיר את עצמו כספקן. סקפטיציזם הבא לידי ביטוי בשני רעיונות מרכזיים:

-          רעיון הזהות האישית (כולל את ביקורת זהות העצם)

-          הטלת ספק ביחס הסיבתיות: הטלת ספק כזו היא הטלת ספק על היסוד ועל התוקף של המדע אמפירי המושתת על עקרון הסיבתיות.

·         המהות של מפעלו הפילוסופי היא בדיוק האנטי-תזה למפעלו של לייבניץ.

·         האומדנות של יום.

·         קאנט על יום: האמונה הנאיבית שניתן להציע תיאוריות כוללות על העולם, על האדם, על החברה, על הפוליטיקה (שהביטוי הקיצוני שלה הוא לייבניץ – הוגה התיאוריה השאפתנית ביותר המושתת על עקרון הטעם המספיק כעקרון הרציונאליות בעל תוקף אוניברסאלי: העולם הוא אינטלגיביליטי), הופרכה על ידי יום. יום מפריח מן היסוד את הרציונאליות. אחרי יום אין תשובה לרציונאליזם הקלאסי ולכן חייבים ללכת לדרך אחרת.

קצת על ספקנות:

·         הספקנות הייתה רווחת בעולם היווני. וחוזרת בעת החדשה בביטויה המובהק ביותר אצל יום.

·         ספקנות וניהיליזם אינם זהים. ניהיליזם היא דחייה של יסודות כלליים ואתיים. יסודות כאלו אינם מחייבים בשום צורה. יום היה ספקן אך לא ניהיליסט הוא החזיק בתפיסת מוסר משמעותית. "אין ודאות גמורה בכך שאני אצא החוצה מהקומה החמישית, אך יש טעם שלא נעשה זאת. טעם זה הוא ה-commen sence. השכל הישר, מראה לנו למה יש להתנהג בדרך אחת ולא באחרת."

ביקורת הסיבתיות:

·         הדה-קונסטרוקציה מתבטאת בשני מושגים חשובים: מושג ה"אני" – הזהות העצמית (באופן פרדוקסאלי התקפה זו מתקרבת לדעתו של שפינוזה), מושג הסיבתיות.

·         כל המחשבה המדעית מבוססת על קשר הסיבתיות. כל תיאוריות הרציונאליות העיקריות מבוססות על פירוש תיאורטי של עקרונות סיבתיים:

-          אריסטו: תיאוריית ארבעת הסיבות. יש להבינם בשני רמות: גם עקרונות אונטולוגיים של קיום הדברים וגם עקרונות ההסבר הרציונאלי (כדי להסביר משהו מדעית, צריכים לתת 4 סוגי הסבר- 4 סוגי יחסים סיבתיים): כדי להבין "מדעית" את השולחן יש לענות על 4 הסיבות הבאות: הסיבה הפועלת (מי עשה את הדבר), הסיבה התכליתית (למה נעשה הדבר), הסיבה הצורנית (מזה הדבר הזה), הסיבה החומרית (ממה נעשה הדבר).

·         כמו כן, כל המאבקים בין התיאוריות הם הצעות שונות לעקרונות סיבתיים שונים: לדוג' לייבניץ בעקרון הטעם המספיק.

·         יום מערער לחלוטין את התוקף של מושג הסיבתיות. מושג הסיבה הוא אינו רציונאלי => ומכאן שכל הסבר מדעי וכל התיאוריות הרציונאליות מבוססות על הנחה שהיא גם בלתי ניתנת להצדקה וגם במובן מסוים, בעלת אופי פיקטיבי לחלוטין.

·         סיבתיות מכניסטית (של יחסים מכנים): העולם הוא "שולחן ביליארד אינסופי". כל התופעות הפיסיקאליות ניתנות לרדוקציה - בפועל באופן חלקי ובעקרונית באופן מלא – לעקרון האומר: כל דבר הוא תולדה של דבר אחר באופן מכני. כך אצל דקארט, גלילאו, שפינוזה, ניוטון, לייבניץ וכו'. הספקנות של יום יוצאת נגד עקרון הסיבתיות המכניסטי.

·         חשוב לציין, למרות הספקנות הרדיקאלית, האדם אינו יוצא מהקומה החמישית כי יש לו קומון סנס. מצד אחר הספקנות מצד שני הקומון סנס והשכל הישר הפרקטי.

·         ידיעה מתמטית היא ידיעה ודאית בגלל שהיא אינה סיבתית. (קאנט יקרא לה א-פריורית)

·         האמפיריציזם הקלאסי: הבחנה בנפש בין מושגים לרשמים. יום לוקח הבחנה זו, אך מציין שמדובר בהבחנה פנימית. הוא מבסס את ההבחנה על מאיינים פנומנולוגיה של התפיסה עצמה. יש להראות תמיד את המקור של הרושם לכל מושג כאילו

·         יש להבחין בין ידיעה אמיתית לידיעה פיקטיבית בכך שאנחנו מראים מה המקור (במקרה של לוק המקור החושני של הידיעה) ו(במקרה של יום באופן אינטנסיבי יותר). תנאים כדי שתיווצר סיבתיות:

1.       דוגמת שני כדורי ביליארד: כדי להגיד שתנועה של אחד היא סיבת תנועתו של השני, צריך להיות קרבה בחלל ובזמן בין שניהם.

2.       כל פעם שיהיה דבר שונה, יתקיים אותו יחס.

3.       היחס ההכרחי: תנועה א' גרמה/חוללה את התנועה של ב'.

על פי יום, את תנאי 1 ו-2 אנחנו רואים במבחן הניסיון, אך את התנאי השלישי אנחנו אף פעם לא רואים.

·         לפי יום, אנחנו צריכים להוכיח שאי אפשר לראות את הקשר ההכרחי הזה, אחרת יכול להיות שיש כזה ואנחנו לא יכולים להבחין בו.

·         יחס זה שהוא הכרחי כדי להצדיק את הסיבתיות, אנחנו קולטים רק בהרגל: את ההכרח של מושג הסיבתיות אנחנו קולטים באופן פסיכולוגי. מקורו במבנה הנפש והמחשבה והוא אינו מושג אובייקטיבי בעולם. אין למושג זה קיום או תוקף בעולם מתוך עצמו. במילים אחרות, הסיבתיות היא סוג של המצאה פסיכולוגית המבוטאת ביומ-יום בהרגל.

·         ההשלכות של ביקורת הסיבתיות הם מאוד מרחיקות לכת. העיסוק בשאלות הסיבתיות נשאר עיסוק מרכזי. היום "בפילוסופיה של המדע" (בעיקר בזרמי הפוזיטיביזם הלוגי) יש עיסוק רב במושג הסיבתיות כמשתמש על הרגולריות. מאותו המקום בו יום רצה לערער את מושג הסיבתיות, מדברים היום על חוקיות סיבתית שמה שמאפיין אותם הם חוקים של רגולריות (חוקים שחוזרים על עצמם באופן קבוע.) פתרון מסוים לבעיה של יום. מנקודת המבט של הפרשנות של יום הוא היה מתנגד למהלך שכזה והיה רואה פרדוקסאלי.