האפולוגיה של סוקרטס

האפולוגיה של סוקרטס

·         סוקרטס ומשפטו: רקע היסטורי

-          470-399 לפנה"ס

-          אתונה במשבר אחרי ההפסד במלחמת הפילופוניס (ב-404 לפנה"ס). ספרטה מעלה לשלטון את "30 העריצים". הכוחות הדמוקרטיים ב401 לפנה"ס מורידים את העריצים מהשלטון. החלו משפטי ראווה והוצאות להורג של תומכי הטירנים.

-          היחס לסוקרטס היה שלילי: גם כי נהג להוכיח את לעגם של עוברי אורח וגם כי היה קשור לחלק מהעריצים.

-          לסיכום: תקופה תוססת פוליטית ואינטלקטואלית.  

·         שלבי המשפטי באתונה:

-          שלב ראשון: זכאי או אשם?

-          שלב שני: מה העונש – לסנגוריה ולקטגוריה יש הזדמנות להציע עונש ומה שהמושבעים בוחרים זה מה שקורה.

·         האשמות ישנות של סוקרטס (לא אלו של המשפט – בשלושתם הוא כופר מאוחר יותר)

1.       מטיל ספק באמונת האלים.

2.       "הופך את הטענה הנפסדת לניצחת": דימוי לסופיסט.

3.       "בלמדו אחרים לעשות כמותו": שוב דימוי לסופיסט.

·         האשמות חדשות של סוקרטס במשפט: (1)קלקול הנוער: "סוקרטס עושה עוול, באשר הוא מקלקל את הצעירים ו(2) כופר באלים וכך גם בצדק: איננו מאמין באלים שבהם מאמינה המדינה, (3) מציע צדק וערכים חדשים: אלא במעשים דמונים שונים וחדשים"

·         במה סוקרטס כופר?

-          בהאשמה הראשונה: הוא כופר. הוא משפר את הצעירים ולא מקלקלם.

-          בהאשמה השנייה: מתחמק.

-          האשמה שלישית: מודה בעובדות היותו מאמין במעשים דמונים (בעולם ערכים שונה מהמקובל), אך לא רואה זאת כניגוד לחוק. סוקרטס אינו אשם בדבר שמליטוס מאשימו.

·         יש שני סוגי אלים: האל הסוקרטי המהווה את הכללים העליונים המסמנים את הפיסיס: האדם מטבעו שואף לטוב ולצדק. הסוג השני הוא האלים הקלאסים.

·         מה סוקרטס יודע ומה לא ("אני יודע שאני לא יודע")?

-          על המוות הוא אינו יודע דבר.

-          על האלים והמסורת הוא לא יודע.

·         מה סוקרטס כן יודע:

-          סוקרטס יודע דברים על הסגולה הטובה, על הצדק. לא רק שהוא יודע אותם: הוא מוכן למות למען הרעיונות שלו.

-          צריך לחיות את החיים הפילוסופים של חיפוש הצדק של הערכים הרוחניים ולא הגופניים. (הנפש המשתחררת במוות מהגוף)

-          סוקרטס מציע ערכים אוניברסאליים על פי הפיסיס (כל אדם מטבעו שואף לצדק ולטוב – צדיק וטוב לו רשע ורע לו), לא מה שנכון לכל עיר ועיר ולא תלוי זמן (נגד הרלטיביזם הסופיסיטי).

·         גם אם יזכו אותי מהאשמות ויכריחו אותי שמעתה אסור לי לדבר עם תושבי אתונה ולחיות את חיי הצדק הטובים (כפי שהוא חי אותן, שהדק עבור סוקרטס הוא החשוב ביותר): הוא מעדיף למות.

·         ההבחנה בין הפיסיס לנומוס בדברי סוקרטס:

·         הגמול שמציע סוקרטס להאשמותיו: סוקרטס מציע גמול אחר לעונש שהוצע לו. הוא מסכים לשלם כנס כספי קטן ולא גדול. לא גדול כי אין לו כסף ואז הוא יצטרך להיכנס לכלא, אז יאבד את חירותו ויצטרך לציית לפקודות של מישהו שלא חשב על החיים הטובים. וכנס כספי קטן: כי כסף זה זוטות עבורו. אם הוא יוכל להמשיך את החיים הפילוסופים הטובים, אין לו עניין בכסף, שאין לו ערך בעיניו. לא מוכן לעונשים הפוגעים בפיסיס (בערכיו האוניברסאליים: החיים הפילוסופים, החופש, הסדר הטוב)

השוני בין סוקרטס לסופיסטים

·         דואג לטובת הכלל והם דואגים לטובת עצמם.

·         לא דורש כסף והם דורשים.

·         טוען שהשיטה הרטורית שלו שונה, משלהם.

·         החיים הרוחניים כערך עליון ופקפוק בחיים חומריים.

·         תפיסת הטבע: האדם מטבעו מוסרי ופועל לטובת הכלל. הסופיסטים גם הם רואים את הטבע כנעלה על החוק, אך תפיסתם לטבע הפוכה.

הדמיון בין סוקרטס לסופיסטים

·         החוק כפוף לתפיסת הטבע. החוק אינו ערך עליון => כפוף לתפיסת הפיסיס (לכלל מוסר אוניברסאליים).

·         מפקפק בדמוקרטיה כשיטת ממשל. הדמוקרטיה לא תוביל בהכרח לערכים האוניברסאליים הנכונים. יש חוקים שהיא קובעת שאינם על פי הפיסיס.

האם סוקרטס באמת היה זכאי? ויכוח של מי משפר את הצעירים: ויכוח בין הנומוס לפיסיס? ויכוח בין המדינה לפילוסופיה.

·         מליטוס: החוקים (נומוס).

·         סוקרטס: מיהו האיש, מהו הדבר? סוקרטס באמת לא נותן את הכבוד הראוי לחוק. יש לו תפיסה שונה לגבי הצדק. סוקרטס מוכן בכל מחיר לקדם את הערך שהוא רואה כעליון. ערך זה הוא הפיסיס כפי שתופס אותו סוקרטס. הפילוסופיה שמובילה לידיעה היא מעל המדינה.
מחשבה מדינית - סיכומים