העת החדשה - סיכום

חלוקת ההיסטוריה מתבצעת לשלוש: העת העתיקה, היווצרות התודעה האנושית וראשית הפילוסופיה. ימי הביניים, התמקדות והכנסת שאלות דת (של כל הדתות) והעת החדשה. ניתן לראות את הפילוסופים המייצגים את העת החדשה כפילוסופים שמבטאים שינויים בתחום הדתי, כלכלי, חברתי ועוד. אך ניתן גם לומר כי הקשר בין שינויים פילוסופיים לשינויים תרבותיים הוא קשר הדוק יותר. לדוגמה, המהפכה הצרפתית: אירוע מכונן בעת החדשה. המהפכה מושפעת במקביל מפילוסופים (רוסו, וולטיר), כך שניתן לטעון שהמהפכה היא ביטוי או הגשמה של רעיונות פילוסופים. בימי הביניים הפילוסופיה יותר מבטאת מגמה חברתית כללית. לעומת זאת, בעת החדשה לפילוסופיה גם חלק ביצירת האירועים בתקופה.

עוד מהמבדיל את העת החדשה וימי הביניים: העת החדשה מאופיינת ברעיון מרכזיות האדם, הוא אינו שואב את הסמכות ממקור חיצוני, אלא הוא עצמו השופט לשאלות של נכון/ לא נכון, טוב /רע. ההקשר המיידי הוא ההקשר הדתי. רעיון זה מלווה ברעיון של קדמה, אנו בעלי תפיסה היסטורית של התקדמות ביחס לקו הזמן. רעיון נוסף הוא רעיון התבונה.

את אוסף הרעיונות הללו מבטאת בחוזקה הפילוסופיה של עמנואל קאנט, בסוף המאה ה-18 ("ביקורת התבונה הטהורה" – 1781). קאנט מגלל את המרכיבים הללו של המודרניות: האוטונומיה של האדם, אוטונומיה שהיא תבונית וקדמה לאורך זמן. אם קאנט מייצג את תקופת הסיום של העת המודרנית, נקודת ההתחלה מיוצגת ע"י רנה דקארט ("הגיונות" 1641). דקארט מתחיל עם רעיון הטלת הספק. הטלת הספק היא כלי לניתוק ממסורות, דעות קדומות. הרצון הוא לבחון, באופן תבוני, את מה שאנו יכולים להגדיר כאמת. זוהי התחלה חדשה. נקודה מרכזית בעבודתו היא הרציונאליות שבפעולת הטלת הספק. לבסוף, חשיבות גדולה למרכזיות האדם בעבודתו: "אני חושב משמע אני קיים". נקודת המוצא היא האדם ורק לאחר מכן האל. דקארט לא צומח בלי קרקע מכינה. רעיונותיו מוצאים שורשים כבר ברנסאנס – סוף המאה ה-14 תחילת המאה ה-15. (1) הרנסאנס, כפי שעולה מהשם מדובר בתחייה. תחייה מחדש של אומנות, מחשבה ומדע של העת העתיקה. חזרה לאידיאל של יופי יווני, חזרה לטקסטים יוונים (וכך נוצרת ההתנתקות מימי הביניים, בהסתכלות על העת העתיקה ובכל 'שחרור' מסוים שסולל את הדרך לעת החדש). ברנסאנס יש פתיחות תרבותית לטקסטים שלא נלמדו לפני כן. (2) שינוי בדת / חילון – העת החדשה מביאה את האדם כמקור הסמכות. צמיחת הרפורמציה, והשינויים שבנצרות האיצו את תהליך החילון המדובר. הרפורמציה, בהיווצרו של מרטין לות'ר, מתרחשת בתחילת המאה ה-16. הרעיון היה לרפורמה בתוך הכנסייה הקתולית, נגד שחיתויות הכנסייה. אך בשלב מסוים זאת הפכה לתנועה נגד הסמכות של הכנסייה, וההיררכיה שבליבה. המגמה הייתה של חזרה לכתבים. מתחיל מאבק מול הכנסייה הקתולית. ומאבק זה משפיע על הכנסייה לתפוס עמדה דתית, שמרנית קיצונית יותר. (3) צמיחת הקפיטליזם – עקרון הגדלת ההון מנתקת את הייצור מייצור מקומי לשם שרידות לייצור בקנה מידה גדול יותר. מצב שיותר נתק מסוים מהיצרן/ פועל. בנוסף, צומח מעמד חדש המבוסס על כמות כסף שבידם ולא בשושלת משפחתית שעומדת מאחוריהם. (4) גילוי אמריקה. יש לציין שבאותה שנה של גילוי אמריקה ישנה המצאה מהותית – המצאת הדפוס שמאפשרת גישה רבה יותר לידע וקשר בין הוגים. (5) צמיחת המדע החדש – אותם אנשים שמכוללים את העת המודרנית בפילוסופיה, פעילים במדע המודרני. מועלת תמונת עולם חדשה בעיניהם. (6) דחיית תמונת העולם האריסטוטלית – בבסיס המדע של ימי הביניים עומד המדע של אריסטו. צמיחת המדע החדש היא צמיחה ביחס לאותו מדע של אריסטו. הפילוסופיה של אריסטו הייתה במרכז חיי העיון. הפילוסופים של ימי הביניים מנסים לגשר בין פילוסופית אריסטו לדת. לאריסטו היה מעמד קנוני כ"הפילוסוף". כנגד זאת יוצאת הפילוסופיה החדשה. 

פילוסופיה של העת החדשה - סיכומים