דקארט - תורת הטעות

תורת הטעות:

·         קורא ה"הגיונות" של דקארט, משסיים לעיין בהגיון השלישי, ובהנחה ששוכנע בטיעונים החזקים שטען דקארט בהגיונות שקדמו לו – במובן שאעמוד עליו בהמשך, בדומה לטיעון ה"אל הרע" - עלול לשאול את השאלה הבאה: אם האל הוא טוב, מושלם, שאינו טועה, ואם הוא מקור כל מחשבות האדם, כיצד העניק האל הטוב לאדם את האפשרות לטעות? את האפשרות לחשוב את שלא-אמת לאמת? במילים אחרות, מהו מקור הטעות האנושית? על שאלה זו, משיב דקארט בהגיון הרביעי. חיבור זה ידון בתורת הטעות של דקארט, תוך שהוא עומד על ההבחנה הקרטזיאנית בין השכל לרצון, וכן, יסביר את מיקומה של תורת הטעות של דקארט ברצף ההגיונות.

·         הפתרון לשאלת הטעות, טמון בהבחנה – במושג הרוח הקרטזיאני - בין השכל לבין הרצון. –

-          השכל, טוען דקארט, הוא מקור ידיעת האמת של האדם. באמצעות השכל האדם תופס את האידאות. השכל מוביל לידיעה. הידיעה האנושית – שלא כמו הידיעה המושלמת והאינסופית של האל – היא סופית. ישנן אידאות שאינן ברשותו של השכל. אולם, על אף סופיותה, הידיעה האנושית מכילה תפיסות שעמדו במבחן הבהירות והמובחנות ועל כן הן בהכרח אמיתיות. כך, השכל כשלעצמו – ככזה שניתן לאדם על ידי האל -  אינו מכיל טעות.

-          הרצון הוא יכולת הבחירה החופשית. הרצון בא לידי ביטוי בכך שהאדם אינו מרגיש כפייה על ידי כח חיצוני לחייב או לשלול דברים ששִכלו מציע לפניו. אדרבה, ביטוי הרצון הוא היכולת החופשית לחלוטין לבחור את מבוקשו של האדם. שלא כמו השכל, הרצון אינו סופי. הרצון הוא נרחב עד כדי כך שאין גבולות התוחמים אותו. מעבר לכך, עצם העובדה שאדם כלשהו אינו יכול לדמיין אידאה אחרת של רצון, נרחב יותר מרצונו של אדם זה, מבהיר מדוע האדם נושא את דמותו ואת צלמו של האל. וככזה, טוען דקארט, גם הרצון כשלעצמו, אינו מקור הטעות האנושית => הרצון כל עוד הוא לא שופט אינו מקור הטעות.

·         מכאן, שמקור הטעות האנושית אינו בשכל לכשעצמו ואינו ברצון לכשעצמו. מקור הטעות האנושית, כך טוען דקארט, הוא במהות הקשר בין שניהם: הרצון מקיף ורחב הרבה יותר מן השכל. הוא אמנם מוחל על הדברים המובנים על ידי השכל, אך מוחל גם על הדברים שאינם. החלת הרצון על דברים שאינם מובנים לאדם, שהוא אינו יודע אותם, שאינם עמדו במבחן הבהירות והמובחנות, או, כפי שמנסח דקארט, החלת הרצון על ההֶעדר, היא היא שעשויה להוביל לטעות.

·         האל העניק לאדם את השכל בהיותו סופי, אולם, אין בכך בכדי להאשימו שהעניק לאדם את העדר הידיעה. ההעדר הוא נחלתו של האדם והחלת הרצון עליו היא שגיאתו של האדם בלבד ואינה, בשום אופן, מתת האל. האל, כך טוען דקארט, אינו מקור הטעות, אלא האדם עצמו.

·         טיעון זה אינו מציין שכל בחירה אנושית מתבצעת באקראי. האור הטבעי, המוביל לידיעה, מחייב את האדם להקדים את תפיסת השכל להכרעת הרצון. האדם יכול לתחום את רצונו בגבולות ידיעתו לבדה, בגבול בו תפיסתו שלמה לחלוטין. כך, אילו הרצון האנושי של האדם יחרוץ משפט אך ורק בדברים המוצגים לו על ידי השכל באופן מובחן ובהיר, האדם לא יטעה ולא ישגה. טיעון זה נובע באופן ישיר מתוך ההמשגה האפיסטמולוגית הקרטזיאנית: אם דבר-מה עמד במבחן הבהירות והמובחנות, דבר-מה זה נתפס כממשי וחיובי ומקורו לא מהאַין, אלא בהכרח מהאל המושלם והטוב, שאינו יכול להיות הסיבה של טעות. דקארט מציע לנסות ולאמץ כהרגל את השימוש במתודה זו, אשר תוביל את האדם לחרוץ משפט שהוא בהכרח אמת.

·               מיקומה של תורת הטעות הקרטזיאנית בהגיון הרביעי, כרונולוגית, אחרי השלושה שקדמו לו, הוא הכרחי. העיסוק בטעות חייב לפרק את טיעון ה"אל הרע". לאחר מהלך הטלת הספק, העצירה בטיעון הקוגיטו והתחלת הטיפוס במעלה הפרבולה ליצירת העולם הרציונאלי - תוך הוכחת קיום האל הטוב - עדיין נותר על דקארט להתמודד עם הקושי המובהק: כיצד יתכן שהאל הוא טוב והאדם שוגה וטועה? אם לא ישיב דקארט על שאלה זו, הוא יאוים על ידי טיעון ה"אל הרע", ולא יוכל להמשיך לטפס בפרבולה.

·               טיעון ה"אל הרע" מבוסס על הטעות האנושית: האל אינו יכול להיות טוב כי האדם טועה. בהגיון הרביעי, כפי שהוסבר להלן, דקארט מפרק טיעון זה. אולם, לשם כך הוא צריך את כל הכלים שיצר בשלושת ההגיונות הראשונים: הטלת הספק הכרחית לטיהור ולבניית תורה נקייה משאֶינו רציונאלי; ההגעה לקצה הפרבולה וטיעון הקוגיטו הכרחיים כדי להתחיל בבניית התורה הרציונאליסטית; והוכחת קיום האל הטוב הכרחית, בין השאר, כדי לסתור את האל הרע.

·               בהחלט ראוי להדגיש במילות הסיכום את הטענה הבאה: אין ההגיון הרביעי ממליץ רק על דרך להימנע מהטעות האנושית, אלא גם על המתודה הטובה ביותר כדי להגיע להכרת האמת. דקארט, בהבחנה בין השכל לרצון, ובעמידה על מהות הקשר בניהם מצליח לזקק את המקור למכשולים האנושיים. הצבעה זו על מקור הטעות, היא גם זו שמסייעת לו בהמשך דרכו: הדרך הרציונאלית ביותר לאמת הנכספת.