אריסטו - מבוא והקטגוריות

אריסטו הוא למעשה אבי האקדמיה כפי שאנו מכירים אותה. קיימים בה תחומים רבים, בין השאר ביולוגיה, פיזיקה, נאספות בו כל החוקות של המדינות ועוד. אריסטו כתב (1) דיאלוגים, (2) כתבים מחקריים (כמו חוקת אתונה), (3) רשימות שהכין לעצמו או דברים שתלמידיו כתבו תוך כדי הרצאותיו.

קיקרו שראה את הדיאלוגים האריסטוטליים אמר שהם מעולים, ומכאן אנו למדים שלאריסטו יכולת כתיבה נהדרת. ובכל זאת, אפילו מרשימות ההרצאות שלו ששרדו הוא נקרא בימה"ב הפילוסוף. בניגוד לאפלטון, שאצלו הכל בהקשר אך ישנן סתירות, אצל אריסטו הכל מאורגן, הכל שיטתי, הכל קשור. "תמיד בפוקוס". הדבר יוצא תמונה מרשימה של אדם בעל היקף ועומק ידיעה ענק, שכמעט אין רע לו בהיסטוריה של הפילוסופיה. אצל אריסטו שיטתיות מובנית שניתנת לשיקוף גם מבין רשימותיו וסיכומי תלמידיו.

הספר של רוס אריסטוטל. Ross, David: Aristotle

בספר הזה הוא מסכם את הגותו של אריסטו עם יחסית מעט פרשנות ומציג את טיעוניו העיקריים לאורך כל הכתבים.

קטגוריות 1-5

אריסטו מחלק את המדע לשלושה תחומים עיקריים:

1.       מעשי

2.       יוצר

3.       תיאורטי

אריסטו שואל איזה מדע שואל מה זה בכלל מדע? לפני שנתחיל לעסוק במדע יש שאלות פילוסופיות שלדעת אריסטו צריך לשאול. מה אני מחשיב בתור ידיעה, ועל סמך מה? העניין הזה נמצא בתור מה שנקרא בפי אריסטו "אורגנון". זהו אוסף של כתבים של אריסטו שנושאו הוא הידיעה. מבחינת החלוקה לכתבים של האורגנון:

-          קטגוריות: מילים

-          על הפירוש: משפטים

-          אנליטיקות מוקדמות: היקש

-          אנליטיקות מאוחרות: ביסוס האמת

-          [טופיקות]

-          [הוכחות סופיסטיות]

החיבור קטגוריות של אריסטו עוסק במילים כדי בסופו של דבר להגיע למדע מבוסס.

פרק ראשון

הומונימים: דברים שיש להם את אותו שם אבל לא אותה מהות.

סינונימים: דברים שיש להם את אותו שם באותה משמעות, למרות שהם דברים שונים. אדם ושור – שניהם בעלי חיים.

פרק שני

אנחנו יכולים להגיד מילים או אחת לאחת או לחברן.

	נאמר על נושא	לא נאמר על נושא
נוכח בנושא	ידיעה דקדוקית צבע	לובן מסויים
לא נוכח בנושא	אדם, סוס	אדם זה, סוס זה

לפי אריסטו במשפט שיש בו משהו פרטי, המשהו הפרטי הוא הנושא.

ההבדלה הנעשית היא בפרטיות. הצבע של השולחן הוא חלק מהשולחן עצמו, הוא נמצא בשולחן.

למה "להיות אדם" לא נוכח בנושא לדעת אריסטו? כי האדם עצמו הוא לא חלק מכלום. כל חלק מהאדם הוא אדם. אי אפשר לתאר להיות אדם בתור משהו שהוא חלק מהדבר הזה.

לפי אריסטו להיות בעל ידיעה דקדוקית זה לא מאפיין של אובייקט, זה תמיד חלק ממנו.

פרק שלישי

בע"חß אדםß אדם מסויים. לטענת אריסטו אם אדם הוא בע"ח, ואדם מסויים זה הוא אדם, אז אדם מסויים זה הוא גם בע"ח. במקביל ניתן לדבר על ידיעהß דקדוקß ידיעה דקדוקית מסויימת.

אריסטו אומר כי יש בינהם הבדלים מהותיים. כל רמה נאמרת על רמה שמתחתיה. כל רמה שמעל, היא סוג של רמה שמעליה. כל רמה שמתחת היא מין של הרמה שמעליה. כלומר, סוגß מין. יונק הוא סוג של אדם ויונק הוא מין של בע"ח. סוג הוא הדבר היותר כללי, מין הוא הדבר היותר ספציפי.

פרק רביעי

הסבר מהן קטגוריות של אריסטו.

כל תכונה שניתן (לבן מסויים ß צבע ß איכות) אפשר לקטלג בכל המילים שאנו משתמשים בהן בשפה ל-10 סוגי על. סוגי העל הם "ראשים" של העצים.

שום דבר ממה שדיברנו עכשיו על אריסטו איננו אמיתי או שקרי: מה שאמיתי או שקרי זה המשפט. מילים אינן יכולות להיות אמיתיות או שקריות! ברגע שנחבר את המילים ניצור טענה, שהיא יכולה להיות אמיתית או שקרית (לדוגמא, השולחן ירוק). היחידה הבסיסית של אמת היא משפט.

פרק חמישי

העצם לדעת אריסטו היא קטגוריה מיוחדת שתופסת מעמד מיוחד בכך שהדברים שנוכחים בנושא הם חסרי קיום עצמאי. הם תלויים בכך שיהיו דברים אחרים בעלי קיום עצמאי. העצם נכנס לחלק של לא נוכח בנושא. מבחינה אונטולוגית יש לנו קטגוריה שהיא שונה מכל השאר.

לפי אריסטו הידיעה טרנזיטיבית, היא כל הזמן יורדת. אם הבנתי מה זה בעל חיים, הידיעה שלי יורדת כלפי פרטי אותו הסוג.

כך אנו לא צריכים אידאות. לא צריכים תכונה "גדולה". אני שואל שאלות על יופי, אבל אף פעם לא כ"יופי" בפני עצמו. אריסטו מתחיל בהבחנות הסמנטיות, בלי צורך באידאות.

לפי אריסטו אם לא היו עצמים ראשוניים לא היה כלום. הכל מנתקז מזה שיש דברים בעולם, ומשם מתחיל המדע. אבל העצמים הראשוניים הם אינם המושאים של הידיעה לדעת אריסטו. המדע עוסק בדברים כלליים, אבל לא היו לנו דברים כלליים אם לא היו לנו דברים פרטיים. אפלטון חשב שיכול להיות יופי בלי דברים יפים, וכאן הוא פנה לדעת אריסטו את הפניה הלא נכונה.