הפילוסופיה אחרי קאנט

בין קאנט למרקס היו פילוסופים רבים

פוירבך על מרקס: הפילוסופיה לא באה לעולם כדי לפרש אותו, אלא כדי לשנותו.

·         הרוח הגרמנית: רב הדמויות הפילוסופיות המשמעותיות חיו בעולם הגרמני של אותה התקופה (99% מההוגים המשמעותיים של אותם ימים היו גרמניים). "מאתונה לוינה".

·         שמות נוספים חשובים שהשפיעו על תרבות המערב: גתה, שילר, בטהובן, הרבר, הַמן.

·         לא כמו שפינוזה וכד' שכותבים את רעיונותיהם לבד, בגרמניה של אותה תקופה הייתה התפתחות תרבותית, בה רבים היוו הוגים משמעותיים.

·         הפילוסופיה החדשה מחולקת ל-2 זרמים:

-          רציונאליזם (לדוג' דקארט, שפינוזה)

-          אימפריציזם (לדוג' יום)   

קאנט עשה סינטזה בניהם.

·         מנטאליזם/תורת הייצוג /מושג התודעה/ פילוסופיה של תודעה עצמית/ הסובייקט של התודעה האנושית: שני הזרמים התאפיינו במכנה משותף (אותו ינגח קאנט). גם דקארט וגם האימפרציסטים חשבו שהידע הוא פרטי. שניהם עסקו בשאלה "איך אנחנו מבינים דברים". האידאה והייצוג הוא רעיון ששותפים לו שני הזרמים. לכל אדם יש ייצוג פנימי של מה שמתואר מבחוץ. הויכוח הוא על: איך אני מקבל אותו (האימפרציסטים בעזרת החושים, דקארט בכל מיני רעיונות אחרים כמו אידיאות שטבועות בי מלידה וכד'). המסורת של המנטאליים:

-          הבחנה ברורה בין פנים לחוץ/ בין סובייקט לאובייקט.

-          איך פותרים את בעיית הסוליפסיזם? איך אני יודע שאני לא לבד בעולם?

·         שפינוזה יוצא דופן ביחס שלו להבחנה בין סובייקט לאובייקט (ברמה השלישית של ההכרה יש איחוד בין סובייקט לאובייקט).

·         קאנט מקבל את המודל בגלל מושג התודעה העצמית אבל הוא לא שואל "האם זה בפנים" וכך הוא מסנטז בין האמפיריציזם לרציונאליזם: הוא נמנע מבעיית הסוליפסיזם.

·         המסורת שתבקר את קאנט (הגל, מרקס ועוד) תפרק את מושג התודעה העצמית. אחריה בפילוסופיה של המאה ה-20 יתקפו גם כן את המנטליזם (לדוג' הפרגמטיזם האמריקאי, פילוסופיה של הלשון, ניטשה וכו')

אחרי קאנט חלה התפלגות בין קונינטלית לאנאליטית

·         קונינטלית: אנחנו לא חושבים ש.. בני אדם יכולים להבין את הכל, הבנו שיש גבול לתבונה האנושית, אי אפשר לטעון טענות כלליות בלתי ניתנות להפרכה, לכן – מה שמן הראוי להבין את ההקשרים הפוליטיים, ההיסטוריים, החברתיים וכד' => הגל ומרקס כתבו את הפילוסופיה כשמבעד עיניהם היה מימד נורמטיבי: מהם החיים הראויים לחיותם.

·         האנליטיים: עוסקים בניסיון להגדיר את הכל. פילוסופיה כעיסוק במושגים טהורים. פילוסופיה שאינה פרטיקולארית. אוניברסאליים לחלוטין. (לדוג' ראסל). אין מימד נורמטיבי.

·         קאנט – חף מהעיסוק מהפן הפוליטי => מהלכים מושגיים מעניינים. לעומת פיכטה, שילר, הגל ומרקס שמתקיפים את קאנט ומחילים מימד נורמטיבי. (אפשר עדיין לקרוא את הגל כפילוסוף מושגי לא שיפוטי אבל בקצה הפילוסופיה שלו מופיעים כח, אינטרסיים ומהלכים פוקויאניים נוספים).

·         הפילוסופיה מאז קאנט: שינתה את פניה. יש האומרים שבמאה-מאתיים שנה האחרונות הפילוסופיה איבדה את קסמיה.