קאנט - ביקורת התבונה הטהורה - סיכום קצר

קאנט \ תמצית ביקורת התבונה הטהורה

·         ביקורת התבונה הטהורה – גבול ההכרה: מאז היוונים ועד עתה, חשבנו (בפילוסופיה) שנוכל להגיע באמצעות שכלנו והבנתנו לחקר הסיבות הראשוניות. קאנט אומר, לא שמנו לב לדבר הבא: הדבר הבסיסי ביותר הוא לשאוף למצוא את הסיבות הראשוניות (התבונה האנושית) אבל לעולם המין האנושי לא יגיע למימוש מלא באמצעות התבונה. יש קונפליקט פנימי בין השאלות של התבונה לבין יכולתה. יש משמעות אדירה לשאלות, לצד זה שאין לשאלות תשובה. השאלות הגדולות למעלה מכח התבונה האנושית. על התבונה להכיר בכך שלעולם היא לא תוכל לענות עליהן.

·         האם אין ערך לשאלה? הקונפליקט הוא זה שמגדיר את האנושיות. האנושיות טבעה לעסוק בתבונה ועל האדם להמשיך ולשאול באופן סיזיפי את השאלות. המימד הטרגי של האנושות.

·         ביקורת של ממשיכי קאנט: מדובר בהרמת ידיים. קאנט אמר שהאדם הוא יצור סופי.

·         שינוי תפיסתי: במקום לנסות לענות מטאפיזית-תוכנית על כל השאלות, צריך לבחון בפעם הראשונה את גבולות התבונה האנושית, את כושר ויכולת התבונה.

·         מקור אפריורי שנמצא בתוך התבונה לביסוס כל המהלך של קאנט - התבונה צריכה למצוא בתוכה עצמה (ללא קריטריון חיצוני כמו אלוהים, אור טבעי וכד') מה גבולותיה: היא עומדת על כס הנאשם. (יכולת לעשות רפלקסיה – חייבת להיות הנחת יסוד)

-          קאנט מאשים את קודמיו: רב המטאפיזיקה הפכה להיות דוגמטית (להניח אקסיומות בסיסיות). לדוגמא שפינוזה והעצם שהוא סיבת עצמו, לדוגמא אפלטון והאידיאות. אין אקסיומות מחוץ למחשבה.

·         ביקורת התבונה הטהורה היא מהלך רפלקטיבי: התבונה היא השופטת והנאשמת. התבונה כל הזמן בוחנת את עצמה. המקור לכל המהלך המושגי הוא רק התבונה.

·         יום: מושג ה"אני" וה"סיבתיות" אם בוחנים אותם מדעית, הם אינם תקפים ומחוייבי מציאות => ספקנות מוחלטת. (לדעת פיני הספקנות הרדיקאלית לא ניתנת לפתרון מלא ע"י קאנט).

·         קאנט מציע דרך בייניים בין הספקנות לדוגמטים: הוא מציע דרך שמצד אחר אינה דוגמטית (דורשת אקסיומות מטאפיזיות נשגבות) ומצד שני אינה מטילה ספק בהכל.

·         התהליך הביקורתי שיציע קאנט הוא בלתי-נפסק ואינסופי. הוא אינו נקודה אחת קבועה שאליה לכאורה כל בני האדם צריכים לשאוף (כמו הפילוסופים הדוגמטים: תקשיבו למה שאני אומר ויהיה לכם טוב).

·         טענת קאנט: יש גבול לתבונה. השכל הוא מערכת של כללים ומושגים המאפשרים לך להכיר חוקים, מושג הנכלל במושג התבונה. הפעילות השכלית תפקידה לחלץ את הצורה של הדבר. התבונה בוחנת את גבולות השכל.