הוסרל:
הרעיון
הוא שמושא הכוונה חיצוני לכוונה0- כמו שזה מופיע בחקירות לוגיות ף כך גם סארטר
מתאר את זה. הוסרל מתאר את העמדה של ברנטנו- לפיה המושא הוא פנימי. הרעיון של מושא
פנימי הוא בעייתי כי אנחנו חושבים על משהו ואז חושבים על הדבר הזה. בעדמה של הוסרל
המושא הוא מושא חיצוני. וזה תמיד נכון- גם למחשבה המאוחרת שלו.
השאלה
היא איפה החקירה הפנומו' עומדת- שאלת המושא בפנומו' היא רק נקודת סיום של אימות
החקירה. אך בחקירת מבנים אינטנציונאלים, ואז שם נעשית התפתחות אצל הוסרל:
הוסרל
מניח הבחנה חזקה יותר ממקודם- בין נואמה לנואזיס- תוכן וכוונה.
הוסרל
בשימה בסוגריים, גם מבחין בכך שהתוכן יכול להנתן לי במנותק מהדבר.
זה
קורה יחד- אנחנו יכולים לחקרו את הכוונות, את התוכן שלהם. התוכן הו סוג של מובן
בעל תנאי זהות ותוכן אובייקטיבי שניתן לחקרה.
זה
השינוי הגדול ביחס לאינטנציונאליות בין חקירות לוגיות ואידיאות והלאה.
ככל
שנותנים יותר מעמד לנואמה זה יותר מושך לאידיאליזם- ואז לא ברור לנו אם יש קשר עם
הדברים, אבל לצורך החקירה אנחנו לא ריכים קשר זה.
בהגיונול קרט'- הוסרל אומר שמבחינת המתודה הוא
אידיאליסט, הוא לא צריך את הקשר בין הכוונה לדבר בשביל לחקור את הכוונה. זה השינוי
המשמעותיץ.
טרנסצ'-
זה תוספת של מה שאני חוקר- ניתן לי משהו חיצוני לתודעה. לכאורה, יש כוונה ודבר
שניתן כחיצוני לה. ברגע שהחקירה נעשית פנימית גם החיצנויות הזו נינת לחקירה . כשיש
לי כוונה, ואישר של כוונה- הוא אובייקט חיצוני0 אז צריכה להיות אינטנצייה של
האובייקט החיצוני הזה, וזה פן שאני יכול לחקור את כל המושאים החיצוניים...בהההה
האני
של הוסרל הוא טרנס- כי הוא תנאי הכרחי לגבי הנסיון- כל נסיון קשור אלי, אצל הוסרל
חושפים ע.:,י הסוגריים שכל התכנים ניתנים לי- אני כראשית צירים. זה משהו שמגלים-
שהכל ביחס למושג אני. מגלים שלאני תפקיד מרכזי כמכונן את כל תכניו. יוצק תוכן
לעוןלם הזה שמסתובב סביבו.
ז"א,
זה לא כמו אצל קאנט- אצלו זה טיעון לוגי, שבסופו של דבר כל דימוי מחייב מישהו שתופס את הדימוי הזה. אצל
הוסרל- זה משהו שאנחנו חושפים דרך השימה בסוגריים.
כוונה
ואינטואיצייה:
הדרך
בה אנחנו פתרנו את המתח בין הכוונה לתוכן: יש ראושניות לאינטואיציה. השאלה איך
אפשר לזהותה ככזו?
כדי
להכיר את הדבר שניתן לנו באינטואיצייה ככזה, צריכים לזהות אותו תמיד ביחס
לאינטנצייה.
]נומנולוגיה
טרנס- חקירת המשמעות של מה זהטרנס. יש פה שני הביטים- אנחנו מגלים שהכל הוא ביחס
לאני. אנחנו מגלים שזה קצת כמו מונדה- כל התכנים של העולם מסתובבים סביבי. אז זה
גם הביט זה של טרנס'.
וזה גם אומר, שהיא גם חוקרת את המשמעות של
הטרנס.
גם
אני מגלה הכל ביחס לאיזה אני- טרנ שמכוננן את עולמו. וגם החקירה של הטרנסץ.
אידיאליזם
טרנס- הכל מסתובב סביבי וגם מושג הטרנס- הוא חלק ממה שנחקר בפנומנולוגיה.
היאלא צריכה להניח את הקיום של העולם הממשי לצורך החקירה שלה.
יש
תכנים שאים אינטנצינאליים. יש גם אינטציות ללא מילוי.
יש
הרבה פעמים מחשבות אבל אין אינטואיציה שמתאימה להן. דוגמא- מהוסרל- חושב על
המתמטיקה. יש לי איטואיציה לגבי מספרים קטנים אך אין לנו אינטואיציה לגבי מספרים
גדולים- זה סימבולי בלבד.
No comments:
Post a Comment