קאנט - ביקורת התבונה הטהורה- המשך

בשיעור שעבר ניסחנו את התוכנית של קאנט במונחים של משפטים מרכיבים (מול מנתח) אפריוריים (מול אפוסטריורי). הפרוגרמה של קאנט מנוסחת ע"י משפטים מרכיבים אפריוריים. משפטים כאלו אפשריים רק אם החלל הוא הסתכלות אפריורית.

ההסתכלות אצל קאנט (בהתייחס לחלוקה שעשינו בשיעור הקודם) מתחלקת להסתכלות חושנית והסתכלות טהורה. הסתכלויות טהורות הן החלל והזמן. הרעיון הבעייתי הוא שהחלל והזמן הם גם צורות של ההסתכלויות וגם הסתכלויות שלעצמן. החלל הוא הסתכלות טהורה, את זה נסביר כעת. נתחיל עם השאלה האם החלל הוא מוחלט או יחסי (הדיון שביצענו בלייבניץ). עמדה אחת שנפגשנו עמה טוענת כי החלל הוא יחסי, ואני מחלץ אותו מתוך המושגים. החלל של לייבניץ מחולץ מתוך הדברים. במקרה זה החלל הוא מושג, יש בו מן הסובייקטיבי, הוא לא ניתן לי באופן ראשוני. מול עמדה זאת, עמדתו של ניוטון: החלל כמסגרת של הדברים עצמם.

הבעיה העיקרית שקאנט מזהה היא של מתח בין הצורך הפיסקלי לקבלת חלל מוחלט, מול המטאפיסיקה המחייבת דחייה של המושג הזה. הפתרון של קאנט היא לטעון כי החלל הוא לא של הדברים עצמם, אלא הוא רק צורת ההסתכלות שלנו. כלומר, מבחינת עולם התופעות אנו נחשוב על החלל כמוחלט, אך אין לכך הצדקה אם נחיל זאת על הדברים כשלעצמם. כאן ניתנת לנו הצדקה למדע הניוטוני, כל עוד אנו מכירים כי הוא חל על עולם התופעות בלבד. הערת אגב: עיקרון הטעם המספיק מאבד בו מתוקפו. כל עיקרון כללי לא יהיה תקף אוניברסלי לחלוטין בגלל החלוקה בין חלל מוחלט בדיון בעולם התופעות, אך חלל יחסי בהתעסקות במושגים כשלעצמם.

הנימוקים של קאנט לטובת זה שהחלל הוא הסתכלות אפריורית: שני חלקים לנימוקים- נימוק מטאפיזי ונימוק טרנסצנדנטלי. הבירור המטאפיסי עוסק בנימוקים ישירים לטובת זה שהחלל הוא הסתכלות אפריורית. ישנם ארבעה נימוקים. אנו מניחים את החלל, לא כמושג, אלא כאינסופי נתון. תפיסתנו את החלל לא יכולה להיות מוגבלת (כי כל הגבלה של חלל היא ביחס לאותו חלל). למעשה, אנו לא יכולים לתפוס חלל ללא הנחת קיומו. נימוק נוסף, לכך שחלל הוא אינו מושג, הוא שהיחסים של חלק מהחלל עם תפיסת החלק היא תפיסה של חלק ושלם, לגבי מושג זהו אינו היחס (למשל, בהתייחסותנו לאדם פרטי, אנו לא מייחסים אותו לשלם של כלל האדם).

הנימוק הטרנסצנדנטלי­- ישנם מספר מאפיינים לבירור הטרנסצנדנטלי. אנו נדון באחד: כיצד משפטים מורכבים אפריוריים הם אפשריים? מדובר בבירור טרנסצנדנטלי (כלומר, חילוץ התנאים ההכרחיים לקיומו של הניסיון – הוא בירור טרנסצנדנטלי של מושג הניסיון. הבירור מחייב עיסוק בנתונים שלא קשורים למושג ישירות, אנו צריכים 'לצאת' מן המושג). משפטי הגיאומטריה הם מרכיבים אפריוריים רק אם הם מתייחסים אל הסתכלות, וההסתכלות היא אפריורית (זהו החלל, מכיוון שהגיאומטריה היא מדע החלל). אם ההסתכלות היא ניסיונית אז משפטי הגיאומטריה הם לא אפריוריים או הכרחיים. אבל אם אנו חושבים כי למשפטי הגיאומטריה תוקף אפריורי, אזי ההסתכלות הקשורה למושגי הגיאומטריה חייבת להיות גם אפריורי (מ.ש.ל).

אחת המסקנות העיקריות של קאנט מהמהלך שביצענו עד כה היא האידיאליזם הטרנסצנדנטלי. עמדתו של קאנט היא כי החלל אינו תכונה של הדברים כשלעצמם. ביקורת רבה הופנתה על קביעה זאת, מכיוון שהוא הרי טוען כי אין לנו ידיעה של הדברים כשלעצמם.

אך יש מקום לבחון את הדבר ביחס לדימוי שיש לנו את החלל, הייצוג שלנו של החלל. אך קאנט טוען כי החלל הוא הסתכלות אפריורית טהורה, ואם כך הוא לא יכול להיות קשור או תנאי של הדברים לכשעצמם. החלל הוא תנאי אובייקטיבי לניסיון, יש לו אופן אחד, אין אפשרויות שונות לתפוס את החלל. לכן, מנקודת מבט של הניסיון החלל הוא ממשי, אך מנקודת המבט של הדברים כשלעצמם החלל לא חל עליהם. החלל קשור רק לתנאי ההתנסות שלנו, אם אנו מתנתקים מתנאי הניסיון שלנו, וזאת ניתן לעשות רק ע"י ההכרה והתבונה, ניתן לחשוב על הדברים כשלעצמם ואז החלל הוא אידיאלי. זהו האידיאליזם הטרנסצנדנטלי. זהו אינו אידיאליזם מוחלט (העולם אינו קיים), זהו לא ריאליזם (העולם הוא מה שניתן לנו). 

פילוסופיה של העת החדשה - סיכומים