שפינוזה- אתיקה - חלק 3

החלק השלישי של האתיקה

·         המושג קונטוס: "כל דבר שואף עד כמה שביכולתו להתמיד בישותו"

·         תיאוריה של הנפש האנושית.

·         שפינוזה דוחה באופן חד-משמעי את הטלאולוגיה (מתוך הנספח לחלק הראשון של האתיקה)

·         חט האנתרופומורפיזם (חט ההאנשה): בני האדם נותנים ל'יש' פירוש בצורת אדם. חט זו, על פי שפינוזה היא המקור לבעיות הפילוסופיות הגדולות ביותר. האדם מביט על העולם בצורה טלאולוגית: כל שיפוט נעשה על פי התכלית של הדבר (לדוג' אנחנו מודדים הצלחה של כסא אם הוא נח וגבוה וממלא את תפקידו ככסא). שפינוזה אומר שבני האדם מכלילים את ההסתכלות הטלאולוגית על העולם גם על הפילוסופיה כולה. ופה הם חוטאים.

·         מושג הקונטוס הוא אינו טלאולוגי. הוא מייצג את מהותו של האדם, של ה'יש'.

·         מהי מהותו של דבר? (אריסטו הגדיר את המהות על ידי ההבדל יוצר המין: האדם הוא בע"ח בעל תבונה) המהות של ה'יש' היא הקונטוס.

·         ההבדל בין הריאליזם לנומינליזם: שפינוזה הוא נומינליסט (אי אפשר לייחס קיום אלא במושג המהות)

·         הבחנה אימננטית ל'יש' דרך מושג השלמות (שניתן לכמת אותו, שלמות רבה יותר או מעטה יותר – כך גם ישות קטנה יותר או רבה יותר).

·         שני העקרונות היסודיים של החיים הפסיכולוגים והאמוציונאליים שלנו הם השמחה והעצב/צער/סבל: התחזקותו של הקונטוס באה לידי ביטוי בעקרון השלמות => המגדיל את השמחה.  קונטוס חזק = נפש שלמה.

·         כל המאמץ של שפינוזה נועד כדי לחזק את הקונטוס => להשיג שמחה ולהמעיט את הצער והעדר השמחה. כל המהלך השפינוזיסטי נועד כדי לחזק את הקונטוס, להגדיל את שלמות הנפש ולהעצים את האושר.

·         למאמץ בפועל להגיע לאידאות אדקווטיות, להגיע לשלמות אתית => יש גם משמעות אונטולוגית: ה'יש'/הנפש האנושית היא שלמה יותר, היא העלת ערך אונטולוגי גבוה יותר.

((((רגשות + חופש ודרמינזם + דימיון זכרון ומציאות + הוכחת האינסוף + עקרון האינדיווידאלוית + דרגות הכרה +

סיפור היסטורי מסוים:

·         פסקל הוא הדמות הבולטת ביותר בקבוצה הזו.

·         חומסקי: ראשיתה של הלוגיקה ושל הבלשנות המודרנית (חומסקי,

·         לואי ה-14 רוצח את כולם.

·         השוואת שפינוזה – פסקל:

·         כשאנשים באים להציע חיים טובים הם מציאים את שלושת הדברים הבאים:

·         אחרי שגיליתי את

·         ההסתברות של פסקל כהסתברות רציונאלית: ההימור הוא רציונאלי. הסיכוי שיש אלוהים הוא קטן מאין-סוף. אדם המאמין באלוהים זוכה לגאולה ולכן כדאי להאמין באלוהים בגלל ניהול סיכונים נכון של כל מתמתיקאי. "אם אלוהים אינו קיים, אינך מפסיד דבר אם אתה מאמין בו, אך אם אלוהים קיים ואינך מאמין בו, אתה מפסיד הכול".

·         הגאולה השפינוזיסטית היא איננה גאולה במובן המודרני: אין חיים אחרי המוות, אין גמול וכו'. אצל פסקל זה בדיוק זה: מדובר בעמדה דתית פונדמנטליסטית. פסקל הוגה דתי ואילו שפינוזה הוא אבי החילון.

·         תחת דש מקטורו של פסקל, מצאו לאחר מותו קלף המתאר חוויה דתית עצומה שחווה "אלוהי אברהם יצחק ויעקב, לא אלוהי הפילוסופים". כל הפילוסופים כותבים על אלוהים. אבל אלוהים האמיתי אינו יכול להימדד על ידי הפילוסופיה.