מונחי יסוד בפילוסופיה של קאנט

·         המתודה הביקורתית של קאנט: כלי שלילי עם תכלית חיובית. תפקיד הביקורת: קביעת הסטנדרט, הכללים והחקיקה (הביקורת היא מושג עצום אצל קאנט, כל ספריו הושפעו וצורת חשיבה זו שולבה בהם: שיטה הקובעת מה בפנים ומה בחוץ)

קריאה במבוא:

·         מצד אחד ההכרה שלנו מתחילה בהכרח מהניסיון. מצד שני: לא כל ההכרה נובעת מהניסיון.

·         בין אפריורי לאפוסט-פריורי:

-          אפריורי: הכרות שאינן תלויות בניסיון בכל וכל. (לדוג' חוקי ניוטון, שעל פי קאנט יש בהם חוק כללי שמושלך על הטבע)

-          אפוסטריורי: שמקורן בניסיון.

·         מבין סינתטי לאנליטי:

-          משפט מרכיב/סינתטי: ההצמדה בין שני חלקי המשפט הם מתוך שימה מכוונת: "העורבים הם שחורים" (הוא סינתטי כי אנחנו יודעים שיש עורבים לא שחורים).

-          משפט אנליטי: ההצמדה בין שני חלקי המשפט נעשית מתוך משמעות המושג עצמו: "רווק הוא גבר לא נשוי."

                   אפריורי      אפוסטריורי

אנליטי:            X                  

סינתטי:       ??????                 X

·         המוטיבציה לסינתטי אפריורי – פילוסופים אחרים טענו שהכל אנליטי-אפריורי:

-          לייבניץ: סיבתיות => בחשיבה הדוגמטית קשרנו את הסיבה עם עקרון היחסים (מערכת לוגית, הכוללת מערך פרדיקטיבי אינסופי.

-          יום: סיבתיות => בין האירוע שהתרחש במציאות לבין התוצאה שלו אין קשר של סיבתיות. אם אתה מחפש סיבה בין שני המושגים (של הכסא והחריקה) לא תמצא. צריך למצוא את קשר הסיבתיות עצמו בניסיון. אך את זה לא ניתן למצוא. על פי יום מושג הסיבה אינו קיים אפריורי. כל מה שאפשר לעשות הוא אינדוקציה (רשימה של סיבות ומסובבים).

-          קאנט: כדי להגן על מושג הסיבתיות, כדי לאפשר התפתחות המדע, הוא חייב מושג שהוא אפריורי ונכון בהכרח.

·         קאנט ויום: קאנט מקבל את הספק של יום. (אבל יום גם אומר שבין המטמתיקה לעולם אין כלום, ואם זה קאנט לא מסכים). לדידו, כל הניסיון המרחבי מכיל בתוכו אפריורי קבלה של יסוד מסוים.

·         הוכחת העובדה שיש ל3 זויות במשולש 180 מעלות: הגיאומטריקן מבצע את ההוכחה תוך הוספת מקביל נוסף. על פי קאנט: ההוכחה הזו של המשולש חייבת להיות סינתטית (ולא אנליטית, כפי שהיא נתפסת עד כה) בגלל הוספת עקרון נוסף (שהוא המרחב של המשולש והקן שהוסיף) (עמ' 357) והיא אינה אפוסטריורית (ההוכחה היא לא במציאות, לא בשדה-הניסיון, אלא בהסתכלות האופן אפריורי. 

·         היכולת שלנו לתפוס את הדברים היא אפריורית, הדבר שיצור את החיבור את ההסקה הוא לא בתוך שדה-הניסיון.

·         המסקנה (אחת מהן): המתמטיקה היא משפטים סינתטיים אפריוריים (קאנט מכיר בזה שחלק מהמשפטים הם כן אנליטים כמו A =A). אפריורי-סינטתי חל על המציאות. המתמתיקה פה היא כבסיס מחשבתי להגיע למסקנה כללית)