אפלטון - אופי החינוך במדינה

אופי החינוך במדינה (פוליטאה ב')

כללי

·         הבחנה בין מוסיקה לגימנסטיקה – הבחנה בין פיתוח הנפש לפיתוח הגוף: ההבחנה בין "מוסיקה" (תחום פיתוח הנפש, המוסיקה של הנפש) ו-"ג'ימנסטיקה" (פיתוח הגוףף איך האדם שולט על הגוף ולא הגוף על האדם).

·         חשיבות החינוך מהגיל הצעיר ביותר. בגיל צעיר הנפש רכה יותר והאדם קולט יותר וללא סייגים.

·         התפקיד של דיבורי שקר בחינוך המדינה: שקר שיש בו יופי הוא ראוי לדעת סוקרטס. שקר אין בו יופי הוא אינו ראוי. "השקר שבאמת הוא שקר".

החינוך יכול לכלול בתוכו שקר (ואף יש שקר רצוי): שקר שמאחוריו יש מסר חינוכי וערכי. האמהות יספרו לבניהם אגדות חינוכיות.

האלים

·         החשיבות של "הסיפורים על אודות האלים". ביקורת של סוקרטס על המיתוסים המסורתיים של הומירוס והיסיאודוס. כל האלים המסורתיים הם שקר שאין בו יופי.

·         תפקיד המיתוס בעיצוב הנרטיב בחברה: לדעת סוקרטס, יש למיתוס תפקיד קריטי וצריך לראות אותו ככלי לעיצוב נכון של בני האדם.

·         תוכנם הרצוי של תיאורי האל במיתוסים: האל צריך לגרום לדברים טובים בלבד. הדברים שראוי להגיד על האלים צריכים ליצור סטנדרט עליון אליו כולם שואפים. אפשר וראוי "לשקר" על האלים (שקר שיש בו יופי) כדי לחנך אנשים בדרך הנכונה (עומד בסתירה להשכלה של סיפוק האמונה לאנשים). אסור בשום פנים ואופן להציג את האלים כבני אדם שנוטים ליפול, מבצעים מעשים נוראים וכד' (כמו הומירוס והסיודוס).

ערכים נוספים שראוי להדגיש ולחזק על ידי אגדות "שקרים שיש בהם יופי".

·         אומץ-לב שנובע מחוסר פחד מהמוות. חייל קרבי צריך להאמין שהמוות פחות גרוע משעבוד, משבי, מחיים בלי חירות. סוקרטס לא נותן תשובה לשאלה הפילוסופית "מה קורה אחרי המוות". הוא טוען שצריך לחנך דרך מיתוס לאומץ לב.

·         הצדיקות והרשעות: סוקרטס האמין בצדיק וטוב לו רשע ורע לו. אסור להציג צדיקים שרע להם ורשעים שטוב להם. חייבים להציג את הגמול כצדק מנצח. זה החינוך הנכון גם אם זה מחייב שקר שיש בו יופי.

סוגיות נוספות במיתוסים

·         מי מוסמך לאשר את השימוש בשקר ובמיתוס?

-         רק למושלי המדינה, שהרי הוא מועיל לטובת המדינה.

-         בהמשך הוא מבהיר שהמושלים הם הפילוסופים. הפילוסופים הם בעלי התבונה שיודעים את האמת, ולכן השימוש שלהם בשקר ככלי, הוא היחידי שיכול להיות נכון => הוא יוביל לתוצאה טובה המבוססת על האמת.

-         אם מישהו אחר מהעם ישקר: הוא ישקר בשביל האינטרסים שלו וזה כמובן לא ראוי.

·         המיתוס הכפול של אם האדמה והמתכות (דוג' לשקר שיש בו יופי):

-         אמא אדמה: החלק הראשון במיתוס מספר שכל השומרים נולדו על ידי אמא אדמה אחת => המיתוס נועד עבור שני מטרות: גם כדי להכניס בלב השומרים שצריך לעשות הכל כדי להגן על הארץ והאדמה וגם כדי להציג את כולם כאחים שוויוניים שצריכים להגן אחד על השני.

-         אנקדוטה: מהספר השלישי השומרים הם רק הפילוסופים. עד הספר השני השומרים הם גם הפילוסופים וגם אנשי המגן.

-          אלוה ערבב מתכות ביצירת האנשים: החלק השני במיתוס מספר שהמושלים עורבבו עם זהב, אנשי המגן עורבבו עם כסף והאיכרים ושאר אומנים עורבבו עם ברזל ונחושת => המשמעות היא חיזוק הקסטות של שלושת המעמדות. סוקרטס חשב באמת שיש הבדלים מהותיים בין בני האדם. זה מחזק את תפיסת הצדק אצלו.

-         שני המיתוסים משלימים אחד את השני: השוויון על ידי אמא אדמה והבלטת התפקידים השונים בין המעמדות על ידי ערבוב המתכות. => ובכל זאת, חיזוק הקסטות סותר את השלטון הדמוקרטי ביוון שהנחת היסוד שלו הוא שיוויון מוחלט (סותר את פריקלס).

-          מה ניתן ללמוד על תפיסת טבע האדם? אפלטון סובר שיש הבדלים בין האנשים בהולדתם ולכן ראוי לחלק אותם לקסטות. השולט יהיה המלך הפילוסוף.

-          תפיסת פיסיס לפיה יש חוסר שוויון בין אנשים.

השומרים

·         תפקיד אנשי-המגן: להגן מפני החוץ (אויבים) ולהגן מפני הפנים (אכיפת החוק).

·         חיי אנשי המגן וחיי המושלים:

-          ביטול הזכות לקניין פרטי. אסור שיהיה רכוש, או דירה או כל דבר. אם אין רכוש פרטי, לא ניתן להעדיף את השיקול הפרטי מעל הכללי => יש שקיפות ואחראיות כללית בהכרח.

-          חיי שיתוף מלאים. הכל קולקטיבי. (נסתרת פה הנחה על טבע האדם => שהוא מעדיף את הפרטי על הכללי)

-          למה אורח חייהם שונה מאורח החיים של האיכרים ושאר האומנים: כי להם המונופול על כח הכפייה.

·         האם אנשי המגן הם מאושרים? (ללא קניין פרטי ומקורות הנאה חומריים) מה שחשוב לפי אפלטון הוא שהחברה בכללותה תהא מאושרת ככל שניתן, לא רק השומרים. המדינה כולה תהיה מאושרת ואושר השומרים יצטרך לנבוע מכך.

·         3 הגלים שצריך לעבור במדינה האידיאלית של אפלטון: שיתוף בנשים, שיתוף בילדים, המלך-הפילוסוף.

·         שותפות בנשים ובילדים:

-          המטרה – טובת המדינה: 1. השבחת הגזע: הטובים ביותר מבין אנשי המגן ירבו הרבה יותר וכו'. 2. אחדות השומרים – מדינה יעילה. 3. ניטרול סכסוכים וריבים. אין נפוטיזם. בד"כ אנשים ירצו לקדם את ילדהם וכשילדיהם ונשותיהם של כולם, לא יהיו ריבים. המטרה בביטול התא המשפחתי=> מצדיקה את האמצעים. כתחליף – אדם יהיה אח עבור כל מי שבשכבת גילו. כולם יהיו משפחה אחת גדולה.

·         שוויון בין הגבר לאישה: שוויון האישה לגבר הוא על פי הפיסיס (להוציא הבדלים ביולוגיים מסויימים בניהם. אפלטון שם דגש על השוויון הנפשי-רוחני: אדם, קודם כל נבחן על פי כישוריו בנפש ולא בחומר). הוא לא "שקר שיש בו יופי".

·         השוואה בין הצדק והעוול במדינה לבין הצדק והעוול בנפש/נשמה: (1) התבונה ו(2)אומץ הלב ישלוט ב(3)תאוות (והכי גרועות בהם זה התאוות המיניות). הכוונה של התבונה, ריסון התאוות על ידי אומץ הלב. אם התאוות משתלטות על אומץ הלב: העוול השתלט. להיכנע לרגשות זה להיכנע לפיסיס. לשלוט בתאוות זה לפעול על פי הנומוס. (בניגוד לקליקלס שאמר שהפיסיס הוא רע וכך ראוי שיהיה).

·         4 תכונות המדינה בעלת הסגולה הטובה: אומץ-לב, חכמה, ישוב-דעת, צדק.

-          החכמה: במעמד המושלים היא על פי ה"פיסיס". היא שמובילה לידיעה. החלק במדינה בעל התבונה הוא חלק קטן מאוד.

-          אומץ לב (thumos): עומד מול הפחד, ועומד מול התשוקות – חוסר המוכנות להיכנע מהסיבות הלא נכונות. החלק הגדול שבו נמצא במעמד אנשי המגן (השומרים)

-          ישוב-הדעת: הנכונות לקבל את זה שלא תמיד אתה המכריע ועליך לקבל את מה שאמרו אחרים (כניעה לטבע האדם – אני לא צריך להיות מושל). "דומה להרמוניה מסוימת". יישוב-הדעת הוא תכונה השייכת לכל המעמדות ולא רק לחלק.

-          צדק: כולל את התמונה הכוללת את 3 האלמנטים הראשוניים. כל מעמד ראוי שיעסוק בעניינו שלו. צריכה להיות היררכיה (ההמון לא צריך לעסוק בממשל, להפך וכד') (התאווה זה המאפיין של המעמד השלישי).

·         אפלטון כותב תפיסותיו אלו באתונה הדמוקרטית: הוא סותר את הדמוקרטיה ורוצה שלטון על הכישורים של החברים בו (מריטוקרטיה)=> כשכולם יעשו את תפקידם על פי ההיררכיה => ואז יהיה צדק במדינה. 

מחשבה מדינית - סיכומים