לייבניץ - מבוא

לייבניץ – כללי

·         איש אשכולות גרמני 1646-1716.

·         כתב המון והיה חריג בלמדנותו ויכולותיו (בגיל 20 כבר היה צריך לקבל תואר דוקטור).

·         כתב בתחומים רבים (פילוסופיה, מתמתיקה, פוליטיקה, גדול הלוגיקנים בין אריסטו לפרגה, שפה, משפטים, היסטוריה, גיאולוגיה, רפואה ועוד) ובכולם היה בולט מאוד. בקיצור – הוא אדיר.

·         ריב על זכות היוצרים עם ניוטון על גילוי החשבון הדיפרנציאלי והאינטגראלי (כנראה שניוטון גילה את הרעיונות, אך לייבניץ פרסם אותם ראשון).

·         הכח (הדינמיקה) כחיבור בין המושג הפיסיקלי למושג מטאפיזי.

·         השלישי בין הרציונאליסטים (יחד עם דקארט ושפינוזה).

·         האם יש מוקד עניין לכל תחומי עיסוקו? ב1648, שנתיים אחרי הוולדו, הסתיימה מלחמת שלושים השנה בין הפרוטסטנטים לקתולים. כל ימי חייו הוא מנסה לבנות אחדות של הכנסייה => וכדי ליצור איחוד זה הוא מנסה לבנות מצע לביסוס אחדות כזו: בכל התחומים. יש אגרות רבות בהם הוא מנהל משא ומתן כדי להסכים על אמיתות שיהוו מצע לאחדות זו.

·         שפינוזה מתואר כאתיאיסט ישר והגון: מבחינה אישית הוא איש מדהים, בעל מידות טובות אך מבחינה פילוסופית: מקולל בקללת הקללות.

·         לייבניץ מתואר כאדם ללא אינטגרטי פילוסופי : תמיד מנסה להתפשר על עמדותיו כדי ליצור את האחדות הפוליטית הזו.   

·         אינטלגיביליות של היש: העולם ניתן להבנה והוכחה. הוא בעל הטעם המספיק.

·         ההבנה: הדבר המסובך ביותר בעולם שלנו. צריך להסביר את ההבנה.

·         שורה של תנאים שכל משפט צריך למלא כדי שהוא יהיה אינטלגיבילי. התנאים הללו הם אין-סופיים. סוג ההכלליות של הפרידיקט בתוך הנושא 

·         התיאוריה של האינטלגיביליות כפופה לשני תנאי-אב:

-     עקרון הסתירה (או העדר סתירה)

-     עקרון הטעם המספיק. כל טענה יש טעם מספיק לאמיתותה.

·         הפרידיקט בתוך הנושא: לייבניץ טוען שהמשפט סוקרט הוא יווני משמעו יש יווניות בתוך סוקרטס. המושג יוליוס קיסר חצה את הרוביקון כולל בתוכו את הפרידיקט חוצה.

·         אין חורים: תכונה של הדטרמינציה הגבוהה של היש. היש הוא קבוע לחלוטין. לדוג: לשאלה מה אכל יוליוס קיסר בארוחת הבוקר של חציית הנהר נוכל לענות באופן עקרוני. גם אם לא נדע את התשובה נדע שיש תשובה. אם נשאל את אותה שאלה על רסקולניקוב (דמות ספרותית של דוסטייבסקי) לא נוכל לדעת את התשובה כי הסופר לא בדה שאלה זו בספרו. זה מה שמבדיל בין מה שמתקיים לבין מה שהוא בדייה. כל קיום, מאופיין בדטרמינציה גמורה, בזה שיש לו מושג שלם. לדמות ספרותית או כל בדיה אין מושג שלם.

·         יש שני לוגיקות יסודיות ביותר:

-          המתמתיקה.

-          המטאפיסיקה: הלוגיקה של המציאות.

·         דטרמינציה מלאה מחייבת את מושג האינסופיות.