קאנט: אסתטיקה טרנסנדנטלית – החלל והזמן

קאנט: אסתטיקה טרנסנדנטלית – החלל והזמן

קאנט מבחין בין הסתכלות וחושניות:

• הסתכלות – הכרה בלתי אמצעית, אינה סבילה מהגדרתה.
• חושניות – מאופיינת ע"י סבילות, אנו מופעלים ע"י מושאים.

למה ההבחנה הזו חשובה?

קאנט רוצה לאפשר מושג של הסתכלות שכלית, למרות שלבני האדם אין אותה. לא ניתן להתבונן על הכיסא ולראות מיד את המושג, יש צורך בתהליך של הרכבה. אנחנו בני האדם, מקבלים את הרשמים באמצעות החושניות, מעבדים אותם, ורק אז מגיעים להכרה.

טענתו של קאנט באסתטיקה הוא שיש מדע גם לחושניות והוא האסתטיקה הטרנסצינדנטלית.

חלל וזמן – צורות הסתכלות והסתכלויות טהורות

קאנט מכנה את החלל והזמן צורות הסתכלות וגם הסתכלויות טהורות. מה משמעות הדואליות הזו?

• צורות הסתכלות – תווך שדרכו הדברים מגיעים אליי, ערוצים שדרכם המידע זורם אליי. תופס משהו כמצוי בחלל.
• הסתכלות טהורה – מצד שני אנו תופסים את הדברים כנמצאים ממש בתוך החלל.

אנו תופסים את הבקבוק באמצעות החלל (צורת הסתכלות) אבל גם בתוך החלל (הסתכלות טהורה). החלל והזמן אינם רק משקפיים שדרכן אנו מסתכלים על העולם, אלא גם ה"מרחב" שבו אנו ממקמים את התופעות.

הערה: להגיד על משהו שהוא נמצא בחלל שונה מלהגיד עליו שהוא שחור למשל. צורת הסתכלות שונה ממושגים, אפילו ממושגים טהורים.

החלל והזמן כצורות הסתכלות

החלל והזמן הם הדרך שבה יצורים אנושיים מקבלים דבר מה מבחוץ. הכרה אנושית, כדי שתהייה מופעלת מבחוץ, חייבת להניח עמידה מסוימת שתאפשר לה להיות מופעלת ע"י משהו, והעמידה הזאת היא החלל והזמן. במילים אחרות, תהליך ההתנסות מחייב מסגרת שתכיל את ההתנסות, המסגרת הזו היא החלל והזמן. כדי שנהייה מסוגלים להיות מופעלים ע"י משהו חיצוני, אנחנו צריכים להיות "ממוצבים" במקום מסוים ביחס אליו. הדבר ש"ממצב" אותנו ביחס למושאים הם החלל והזמן.

החלל והזמן מתנים את החושניות שלנו. החושניות תלויה בחלל והזמן. צורת ההסתכלות היא מה שמאפשר את החושניות, את האפשרות לקלוט תחושות ורשמים מהחוץ.

(אין פה הנחה דוגמטית של החלל והזמן. העובדה שיש קליטה כלשהי היא שמוכיחה את התוקף האובייקטיבי-אידיאלי של החלל והזמן).

נדגיש שהחלל והזמן אינם מושגים, הם צורה של האופן שמאפשר לי להיות מופעל ע"י משהו. זאת משום ש:

·         אם הם היו מושגים הם היו עושים פעילות של הבחנה, ואילו צורת הסתכלות (כלומר החלל והזמן) כלל לא מחייבת המשגה, אלא רק מאפשרת קליטה של החוץ.

·         מושג הוא תוצר של הפשטה. חלל לא ניתן להפשטה.

·         הם מכילים בתוכם אינסוף דימויים, לא ניתן לעשות את זה עם מושג. לא ניתן להיות מחוץ לחלל והזמן.

·         ההומוגניות של החלל – ניתן לחלק את החלל לאינסוף חללים וכולם יהיו חלל, גם זה לא קורה במושג.

נשים לב – הסתכלות על החלל והזמן בתור תנאים להתנסות הוא:

·         שינוי מושגי ביחס לתפיסה המקובלת – בעבר התייחסו לחלל ולזמן, בתור מושגים שכליים.

·         השינוי המושגי הזה פותר בעיה אימפריציסטית – מסביר כיצד ניתן ליצור מושגים בעזרת החושים ללא צורך באידאות טבועות מלידה.

אפיונים של החלל (תקף גם לזמן)

1.       לא ניתן "לאיין" את החלל בניסוי מחשבתי, לא ניתן לדמיין אי קיום של חלל ולכן החלל קודם לכל דימוי אחר.

2.       החלל אינו מושג דיסקורסיבי, אינו היקשי. מושג החלל הוא מושג "פלאי", במובן שהדברים נתונים לנו כחלליים בלי שהיינו צריכים לבצע שום עיבוד שלהם. לא הסקתי שמשהו הוא חלל ע"י היקשים, הוא פשוט נתון לי ככזה.

3.       מושגים הם דברים שאנחנו מרכיבים, לנו אין יכולות אינסופיות ולכן אנחנו לא יכולים לבנות מושגים אין סופיים. לעומת זאת, החלל נתפס באופן אינסופי (למשל כי הוא ניתן לחלוקה לאינסוף חלוקות). לכו, החלל אינו מושג ככל המושגים.  אפילו מושגים אפריוריים הם סופיים. למשל: העצם הוא מושג אפריורי, אך גם כאשר אני חושב שראיתי עצם, לא נתון לי שום דבר אינסופי.

קדימות בין החלל והזמן

האם ניתן לומר שבעצם אפשר לחוש עם החוש הפנימי בלבד? האם אפשר לומר שהתנאי היחיד להתנסות הוא בעצם הזמן? יש על זה ויכוח גדול.

החלל והזמן הקנטיאניים ביחס לניוטון ולייבניץ

כנגד נשים לב: ההסתכלות הקנטיאנית על החלל והזמן מבטאת את המהפכה הקופרניקאית, בייחוד ההתנגדות לניוטון.

חלל וזמן כצורות הסתכלות טהורות

לפי קאנט, בגלל שהחלל הוא צורת הסתכלות טהורה, ניתן לגזור ממנו אמיתות סינטטיות אפריורות של הגיאומטריה. אחת ההגדרות של סינטזה היא שניתן להתקדם מעבר למה שטמון במושג עצמו (ולכן מדובר באנליזה סינטטית ולא אנליטית), ובגיאומטריה אכן ניתן להרחיב את הידע.

פילוסופיה של העת החדשה