אריסטו - האנרגיה

האנרגיה, הפעילות:

כפי שראינו כשדיבר אריסטו על מוצרים טבעיים ומוצרי מלאכה, הפעילות מפרדת מהתנועה. התנועה מוציאה את הפועל מהבכוח. לפי אריסטו מרגע שהמעבר מבכוח אל הפועל פעילות המוצר היא שונה ממה שהביא ליצירתו. ביצור טבעי הפעילות היא שיא התנועה והיציאה מן הכוח אל הפועל. הפעילות איננה נפרדת: כאן יש פעילות שהיא שיא של פעילות ללא התנועה (התנועה היא תמיד חומר שהולך ונעשה צורה). זוהי פעילות טהורה בלי שום תנועה.

איך אלוהים מניע את העולם לדעת אריסטו? אם הוא לא דוחף את הגלגל הראשון, אז איך הגלגלים זזים?

אלוהים מניע את העולם בתור "נאהב". על זה אמר חסדאי קרשקש: ניחא שהעולם אוהב את אלוהים, אבל מדוע הוא צריך להסתובב במעגלים. זהו המקום המרכזי שאריסטו משתמש במילה מאוד אפלטונית: ארוס. אלוהים מניע את העולם באשר הוא מושא של ארוס. ארוס הוא א-סימטרי, להבדיל מה"פילייה": מילה שמשמשת לקשר בין בעל ואישה, וגם בין שותף לשותף. בעברית אנו קוראים לזה "חֵברה". הארוס, לעומת זאת, הוא חד צדדי: מהאוהב לנאהב.

לפי אריסטו מה שמניע את העולם זו "השתוקקות החומר אל הצורה" (פרופ' י' לנדא). הטבע הוא עקרון התנועה והמנוחה של אותם הדברים שיש להם בתוכם את עקרון התנועה, ולכן כל דבר ודבר בעולם נע. לפי אריסטו כל אדם רוצה להיות פועל טהור- לכן אנו לומדים לבחינה... אנחנו רוצים להיות הבנה טהורה כאשר אנחנו לומדים! אבל, אותו דבר שדוחף אותנו ללמוד, דוחף את האבוקדו לצמוח ואת הכלב לנבוח. זוהי משיכה א-סימטרית: זהו הארוס.

התרנגול באשר הוא בע"ח דומה לאדם בהגשמת תכליתו: הולדת צאצאים. הארגון הטלאולוגי של העולם משמעותו שאיפה ולהיות דבר טבעי משמעותו השאיפה לתכלית עצמו. כל אחד מאיתנו שואף אל הפועל, אבל פועל שונה. הפועל הזה לא יכול להיות פועל טהור: כשהתרנגול יהיה פועל טהור, הוא כבר לא יהיה תרנגול.

אריסטו טוען כי כל דבר בטבע רוצה להיות צורה, אבל כל אחד רוצה להיות צורה אחרת.

אריסטו אומר שהאל המפורש הוא ה- tode ti. אותה מילה שאריסטו השתמש בו כדי להראות את האינדיבידום! האל אצל אריסטו הוא צורה טהורה אינדיבידואלית. ההבדל בין האינדיבידום לאל הוא בדיוק ה- tode ti. אצל אפלטון הצורה היא הצורה של .. . האיידוס של האדם, האיידוס של הצדק. הצורה הטהורה אצל אריסטו איננה צורה של שום דבר. יש לנו צורה שהיא איננה צורה של שום דבר משום שאם היא צורה של משהו היא צריכה להיות בפועל- אריסטו צריך את הצורה הזאת משום שזה מה שמפעיל את כל השיטה המטאפיזית שלו.

העולם מונע על ידי הטלאולוגיה שבתוכו, ולא על ידי הסיבה הפועלת. אריסטו צריך פועל טהור, משום שבלעדיו אין מעבר מהכוח אל הפועל. על כן הוא מגיע למסקנה שהאל הוא העקרון הטלאולוגי (הפועל) שכל דבר ודבר שואף אליו מעצם הארגון הטלאולוגי. במילים אחרות, אם יש לי ארגון טלאולוגי אני צריך פועל טהור.