פוליביוס - סיכום

פוליביוס

פוליביוס - כללי

·         ]חי בין 202 ל-118 לפנה"ס.

·         יווני שיצא למלחמה נגד רומא. הוא בוחן את רומא "מבחוץ".

·         פוליביוס מתידד עם סקיפיו, אחד ממובילי החברה הרומאית.

·         כשהוא משתחרר הוא מתחיל לכתוב ועוסק בשאלה: למה רומא כל כך מצליחה?

·         היסטריון שעסק גם בפוליטיקה.

·         גם הוא עוסק בהדל בין הנומוס לפיסיס אבל מנק' מבט אחרת.

פוליביוס – תיאוריה

·         חוקת המדינה היא המקור הכללי של הכוונות ותכניות הפעולה וגם (ואולי חשוב מכך) ההצלחה בביצוע של הכוונות ורצונות.

·         אי אפשר לסמוך על אופי האדם להיות הדבר שיציל את החברה. חייבים למצוא אמצעים המהווים בלמים שישמו עליהם.

·         מעגל המשטרים (פוליביוס הוא אחד האנשים הבולטים בהגות תיאוריה זו) תיאור היסטורי של התפתחות המשטרים:

-          שליט יחיד ראשוני (מונרכי): בהתחלת החברה האנושית, אנשים חיפשו שליט ראשוני בעל תכונות טובות ושמו אותו מעליהם.

-           מלוכה: שליטה ממוסדת של שליט יחיד העוברת בירושה לבניו. (משטר הנתפס כפחות חיובי בגלל שהשליט לא בעל תכונות טובות).

-          טירניה: על פי טבע האדם, האדם מתחיל להיות מושחת, ומתפתחת טירניה.

-          אריסטוקרטיה: קבוצת מעטים אומרת שהם לא רוצים שלטון מושחת של אדם אחד. הם עושים מהפכה ולוקחים את השלטון לידיהם. שלטון אריסטוקרטי הוא שלטון של קבוצת אליטה.

-          אוליגרכיה: האריסטוקרטים מתחילים להפסיק לחשוב על רצון הכלל ועוברים לחשוב על עצמם כקבוצת אליטה שרוצה לשמר את המשטר. המשטר הופך להיות משטר אליטות עם אינטרס עצמי.

-          דמוקרטיה: יש מהפכה וההמון רוצה לשלוט כולו ביחד.

-          אוכלוקרטיה (שלטון האספסוף, שלטון ההמון): האנשים במשטר הדמוקרטי מתחילים לפתח חוסר אמון. יש כאוס. השלטון מתערער כי כל האנשים לא מחליטים החלטות טובות. בגלל הקושי, מוצאים שליט אחד נבחר שצריך לשלוט לאורך זמן כי בשביל טובת הכלל עדיף שליט אחד משלטון אספסוף. חוזרים למלוכה.  יש מעגליות.

משטר מעורב כמשטר אידיאלי

·         היסטוריה: רומא וספרטה על פי פוליביוס הם משטרים שהתמודדו עם קושי מעגלי זה. הם התמודדו איתו דרך המשטר המעורב. גם אריסטו (לפני פוליביוס) פיתח את רעיון המשטר המעורב, אך באופן קטן יחסית. על פי פוליביוס המשטר המעורב הוא האידיאלי.

·         הסיבה הלכך שהמשטר המעורב הוא המשטר הטוב ביותר: החוקה (שהיא הדבר החשוב ביותר מבחינת השמירה על המשטר) הטובה ביותר היא חוקה המערבת פרטים מכל אחת מהחוקות של סוגי המשטרים השונים. יש לזה הוכחת בעובדות: רומא וספרטה.

·         ליקורגוס (ספרטני) איחד את כל הסגולות הטובות של כל המשטרים לכדי חוקה אחת.

·         יהיה שווי משקל בין המעמדות.

·         כל יסוד אחד אינו יכול להתנפח כי שאר היסודות מסכל את ההתנפתחות וכך הכל נשאר במקומו המתאים. רומא וספרטה נוהגים כך ולכן אידיאלים.

חשיבות הדת במישור הפוליטי

·         יתרונה הגדול ביותר של רומא הוא בתפיסת הדת שלה. הדת היא אמונה טפלה אבל היא משמרת את השלטון. (פיתוח של "השקר שיש בו יופי" של אפלטון. אפלטון פחות בוטא מפוליביוס).

·         הדת היא כלי בידי האדם.

בין נומוס לפיסיס

·         טבע האדם והשלכותיו הפוליטיות: הנומוס צריך לבלום את הפיסיס. שונה מאפלטון ואריסטו.

·         האדם עומד במרכז ויוצר סטנדרט מלכותי על בסיס הבנת הטבע. הטבע לבדו אינו מוביל ליציבות (משטר אחד יותר טוב, משטר אחד פחות טוב). העליונות היא של הנומוס (גם אם הוא לוקח בחשבון את הפיסיס) לא כמו אפלטון ואריסטו.

מחשבה מדינית - סיכומים