הפילוסופיה של ג'ון לוק

הצגנו בהרצאה הקודמת את העמדה האיפרציסטית הקלאסית של לוק. ניתן לבצע הבחנה: לפי לוק כל המושגים שלנו מקורם בחושים. אך ניתן לומר אחרת: הצדקת האמונות שלנו מתבססת על הניסיון. לא חייבים להתייחס למקור – למושגים. ניטען כי אמונה מוצדקת אם ניתן לקשור אותה לניסיון. לאימפרציסטים הקלאסיים, בסגנונו של לוק, תמיד תהיה בעיה לדון במקור לאמיתות מתמטיות / לוגיקה. לוק טוען כי הן אינן טבועות מלידה. לא בגלל שלמדנו משהו ממורה כלשה, הוא נכון. לכן לוק כדי להיות עקבי ילך לכיוון ההצדקה ולא לכיוון המקור. במקרה זה כל השאר אכן נובע מנקודה של ניסיון. זוהי עקב אכילס של כל עמדה אמפרציסטית.

מסךהאידיאות / מסך המושגים – נראה כי עמדתו של לוק מבוססת על הרעיון של תפיסת דבר דרך תיווך של מושג, ולא דרך תפיסת הדבר עצמו. יש משהו שלא תואם את 'השכל הישר' בתפיסה שכזאת. התפיסה החושית צריכה גם את המנגנון שמתרגם את המושגים. מסך האידיאות מתווך (ובכך הוא יותר גם מחסום) בין ההכרה ובין העולם.

בעיה ראשונה שהעלנו היא בעיית האמיתות המתמטיות. הבעיה השנייה של לוק והאמפרציסטים הקלאסיים היא המשך קיומו של העולם, שאינו נתפס ע"י החושים (לדוגמה: אין לי שום עמדה חושית ששאר הקמפוס עומד על תלו). לוק משלב יסודות ראליסטים – קיומו של עולם חיצוני בלתי תלוי בתפיסתי, יחד עם אלמנטים אימפרטיסטים.

איכויות ראשוניות ומשניות -  דיברנו על ההבחנה הזאת בהקשר של המדע החדש. הגישה המכאניסטית מבצעת את ההבחנה בין "מה שאנו תופסים" ובין "מה שנכון לדברים עצמם" (לדוגמה: תפיסת הצבע מול היותו של הצבע כאורך גל שונה של אור). אצל לוק ניתן לתאר זאת באופן מדויק יותר. ההבחנה היא בין איכויות של הדברים (איכויות ראשוניות) ובין 'מושגים משניים'. איכויות שונות בחומר שיוצרות בסופו של דבר את המושגים המשניים. לדוגמה: איכויות ראשוניות – צורה, תבנית, תנועה ומנוחה. חלק מהמושגים שלנו מתאימים לדברים וחלק לא מתאימים. יש לנו מושג של התבנית, בנקודה זאת ישנה התאמה (דומות) בין המושגים ובין איכויות הדברים. לעומת זאת לגבי מושגים משניים אין התאמה שכזאת. מושגים משניים הם כוחות בדברים שיוצרים אצלנו תגובה וחוסר התאמה בין המושגים המשניים לאיכויות הראשוניות.

	ראשוניות	משניות
מושגים	מושגים שדומים לאיכויות	מושגים לא דומים לאיכויות
איכויות	איכויות הן: מספר, תבנית, תנועה ומנוחה	איכויות במובן של כוחות קשורים סיבתית למושגים

השאלה הנשאלת היא על מה ניתן לקבל את הרעיון של דומות / אי דומות בין איכויות ומושגים, כשאר לצורך ביצוע הגדרה שכזאת צריך נגישות חסרת אמצעים בין ההכרה למציאות. גם ההבחנה בין מהו מהותי ובין מהו לא מהותי היא הבחנה בעייתית (לוק טוען כי האיכויות המשניות הן פחות מהותיות לדבר).

ביקורת נוספת: כל מה שלוק יכול לטעון היא כי יכולה להיות דומות בין מושגים לאיכויות ראשוניות, ובכך אין לנו פתח לחקירה מדעית מקצועית.

אנו יכולים לראות כעת עד כמה הגישה האמפרציסטית של לוק היא מוגבלת באופן הסקת המסקנות שלה. לכאורה יכולה להיות גישה אמפרציסטית שתהווה מתודה נכונה אודות ייסוד המדע, אבל אנו רואים כי ישנו מתח בין אחת מעמדות היסוד של המדע החדש ובין הגישה האמפרציסטית, שלא מסוגלת לבצע את ההבחנה הזאת בצורה משכנעת.

בניסיונות פרשנות מודרנית ללוק, אומרים הפרשנים כי ניתן להבחין בין דברים שאותם מקבלים באמצעות חוש יחיד (איכויות משניות) ובין דברים שמקבלים עי יותר מחוש אחד (איכויות ראשוניות).

מושג העצם של לוק -  מושג העצם של לוק מתיישב טוב יותר עם העמדה האמפרציסטית. אצל אריסטו יש שני דיונים עיקריים אודות העצם בספר הקטגוריות ובמטאפיסיקה. בספר הקטגוריות ההבחנה בין עצם ובין קטגוריות אחרות היא במידה רבה לשונית / לוגית: אנו תופסים את העצם בתור כך שהדברים נאמרים אודותיו אבל הוא אינו נאמר אודות דברים אחרים. העצם הוא הנושא האולטימטיבי של המשפט. נושא של התכונות. זהו מובן דקדוקי / לשוני. בדיון אחר, במטאפיסיקה, שואל אריסטו: מהו הדבר הזה? במובנים מסוימים יש חפיפה לספר הקטגוריות, אנו מחפשים את אותו דבר בסיסי. המקרים יהיו המקרים של הדבר הזה. יש הבדל בתשובה: התשובה של הקטגוריות היא האינדיבידואל. התגובה של המטאפיסיקה היא המין/ הסוג של החומר.
אצל דקארט ושפינוזה הציר המרכזי בהגדרת העצם הייתה התלות/ אי תלות בקשר למושג העצם. לוק מתעניין בהקשר היותר יום יומי ויותר אריסטוטלי – 'משהו שהוא נושא של התכונות'. למשל אנחנו חושבים על איכויות: אדום, עסיסי, מתוק ולאחר מכן אנו חושבים על משהו שהוא נושא של כל התכונות הללו – תפוח. את הנושא של התכונות אנו איננו תופסים בחושים. מושג העצם אינו נתון לי, אני אינני תופס אותו. זה האופן בו אני חושב אודות מושגים מסוימים. לוק מקנה לעצם מעמד של 'מושג מורכב', לא ניתן לנו באופן ראשוני, אלא אני צריך את המושגים הפשוטים ומהם להרכיב קונספציה מחשבתית, וליחס אותה למשהו שהתכונות הללו הן שלו. כלומר אני מרכיב מושגים פשוטים ביחס למצע מסוים, שהוא המצע שלהם. על העצם אנו מדברים במובן של מצע – עליו מונחים הדברים. נושא ונשוא, מה נושא על כפיו. האופן בו אנו תופסים דברים כשייכים למשהו. שוב, לא מדובר על משהו שניתן בחושים, הוא דורש הרכבה שלנו. מה שמוביל אותנו לתפיסה של עצמים כקונסטרוקציה מחשבתית.

מה שיכול להתאים לתפיסה היא תפיסה של חומר ראשוני כלשהו. אך תפיסה של חומר ראשוני לא נשארה עם התקדמות המדע. מה שכן נשאר היא התפיסה אודות העצם כמושג מורכב.

תפיסת הזהות של לוק – צריך להתייחס לתורת הזהות באופן בלתי תלוי באיפרציסטיות של לוק. הרעיון, בקצרה, הוא שקריטריון של זהות היא פונקציה של הדבר, משהו תלוי הקשר. יש מובן ראשוני שבו כל דבר זהה עם עצמו. אך אם אנו בוחנים את זה במובן של זיהוי משהו כאותו דבר, הוא משתנה לפי סוג הדבר שעליו אנו מדברים. יש זהות של בע"ח, זהות של בני אדם, זהות של חומר וזהות של פונקציה (זהות של כלי ככלי). קריטריון זהות שונה, לגבי סוג היש שאותו אנו משווים. בכך השאלה אם משהו שמר על זהותו היא שאלה של באיזה מובן הוא שמר על זהותו.

תפיסת הזהות של לוק היא נכס חשוב של כל כתיבתו.

פילוסופיה של העת החדשה - סיכומים