ג'ון לוק - סיכום

ג'ון לוק

·         1632-1704

·         הפילוסוף האמפרציסט הראשון. יש שיכנוהו "אבי האמפירציזם".

·         משימתו ב"מסה על שכל האדם": הפרכת האידאות הטבועות מלידה.

האמפריציזם

·         האמפרציזם הוא זרם מרכזי באפיסטמולוגיה של תקופת הנאורות. המקורות היחידים של הידע האנושי הם הניסיון החושי והתצפית בלבד. כל ידע הוא אפוסטפריורי (ידע הנובע מהניסיון), אין ידע א-פריורי. ראוי לחשוב רק מין המוחשי והגשמי ניתן לגזור את הסטרוקטורות הגדולות והרחבות המופשטות. ההפך מהמטפיזיקה המתחילה מהמופשט ומגיעה אל המוחשי. הראשוניות ניתנת למוחשי.

·         לא ניתן לדעת את הכל ("בגבוהה ממך על תחקור" חז"ל).

·         השיטה: אינדוקציה. מהפרט אל הכלל.

·         מנוגדת לרציונאליזם שרווח באותה תקופה (דקארט)

הפרכת העקרונות הטבועים מלידה:

·         עקרונות טבועים מלידה: עקרונות הבאים עם האדם טרם הם הגיעו לעולם.

·         ההסכמה הכללית: אין הנחה מקובלת יותר מזה שיש עקרונות כללים המוסכמים על כל בני האדם. לכן, אמיתות אלו טבועים באדם, באשר הוא אדם מלידה.

·         לוק מבחין בין תכונות (שהם משותפות לכל האדם) לבין אמיתות (מחשבות על העולם)

·         היפכה מסתברה: לוק טוען שההסכמה הכללית על האמיתות המסוימות לאדם, היא לא נכונה.

·         לוק עושה רדיקליזציה להסכמה הכללית: אם ההסכמה היא כללית אז לכולם, גם למשוגעים, לילדים, לפראים, יש הסכמה כללית על אמיתות מסוימות. אם נמצא שיש יוצאים מן הכלל נסתור את הטענה.

·         דוג' לאמיתות הטבועות ביותר מלידה: עקרון הסתירה ועקרון הזהות. אולם, לא לכולם יש ידע אודותיהם.

·         התזה המרכזית: לוק כופר בהבחנה בין הפוטנציאלי לאקטואלי: אם יש אמיתות שאינן טבועות בנו אבל נוכל לדעת אותם בעתיד (פוטנציאלי) ההבחנה בין הנטוע מלידה לנלמד מבחוץ מתערערת. שבירת ההבחנה הזו מערערת את מושג הטבועים מלידה. (להשלים)

·         לדוג': ילד לא יכול להבין את הקוגיטו. הוא לא יודע להבין מהו "טעם" אלא קודם הוא ידע מה מר לו ומה מתוק לו.

·         "טבולה ראסה": האדם הוא לוח חלק. אין בו אמיתות.

·         לוק לא קיצוני כמו אימפריציסטים אחרים (ברקלי ויום לדוג'). הוא חשב שחייב להיות מצע (סובסטרטום) חומריות מסוימת.

·         אנקדוטה: הרציונאליזם והאמפיריציזם אינו ניתן לגישור (עד קאנט)

האלטרנטיבה של לוק: תורתו הפוזיטיבית להשגת הידע

·         לוק מייצר את השפה האמפריציסטית.

·         גנאלוגיה של הידע: איך הידע נרכש?

·         רוח האדם היא "טבולה ראסה": האדם הוא לוח חלק. אין בו אמיתות. יש מסגרת (שכל, זכרון, רוח וכו') אבל תוכן המסגרת ריק.

·         מושג הזכרון: מקשר בין רשמים פרטניים הנקלטים בחושים לכדי יצירת מושגים מופשטים במח האדם. לאט לאט, הרשמים הולכים והופכים להיות מופשטים יותר ויותר.

·         האדם קולט מחושיו את המציאות הגשמית וזוהי השיטה היחידה לרכוש ידע.

·         נדגיש: אפיסטמולוגית, רשמים פרטניים יכולים להפוך להיות מופשטים בשכל, אולם, תמיד תהיה קדימות לחושים על המופשט.

הפילוסופיה של ג'ון לוק

הצגנו בהרצאה הקודמת את העמדה האיפרציסטית הקלאסית של לוק. ניתן לבצע הבחנה: לפי לוק כל המושגים שלנו מקורם בחושים. אך ניתן לומר אחרת: הצדקת האמונות שלנו מתבססת על הניסיון. לא חייבים להתייחס למקור – למושגים. ניטען כי אמונה מוצדקת אם ניתן לקשור אותה לניסיון. לאימפרציסטים הקלאסיים, בסגנונו של לוק, תמיד תהיה בעיה לדון במקור לאמיתות מתמטיות / לוגיקה. לוק טוען כי הן אינן טבועות מלידה. לא בגלל שלמדנו משהו ממורה כלשה, הוא נכון. לכן לוק כדי להיות עקבי ילך לכיוון ההצדקה ולא לכיוון המקור. במקרה זה כל השאר אכן נובע מנקודה של ניסיון. זוהי עקב אכילס של כל עמדה אמפרציסטית.

מסךהאידיאות / מסך המושגים – נראה כי עמדתו של לוק מבוססת על הרעיון של תפיסת דבר דרך תיווך של מושג, ולא דרך תפיסת הדבר עצמו. יש משהו שלא תואם את 'השכל הישר' בתפיסה שכזאת. התפיסה החושית צריכה גם את המנגנון שמתרגם את המושגים. מסך האידיאות מתווך (ובכך הוא יותר גם מחסום) בין ההכרה ובין העולם.

בעיה ראשונה שהעלנו היא בעיית האמיתות המתמטיות. הבעיה השנייה של לוק והאמפרציסטים הקלאסיים היא המשך קיומו של העולם, שאינו נתפס ע"י החושים (לדוגמה: אין לי שום עמדה חושית ששאר הקמפוס עומד על תלו). לוק משלב יסודות ראליסטים – קיומו של עולם חיצוני בלתי תלוי בתפיסתי, יחד עם אלמנטים אימפרטיסטים.

איכויות ראשוניות ומשניות -  דיברנו על ההבחנה הזאת בהקשר של המדע החדש. הגישה המכאניסטית מבצעת את ההבחנה בין "מה שאנו תופסים" ובין "מה שנכון לדברים עצמם" (לדוגמה: תפיסת הצבע מול היותו של הצבע כאורך גל שונה של אור). אצל לוק ניתן לתאר זאת באופן מדויק יותר. ההבחנה היא בין איכויות של הדברים (איכויות ראשוניות) ובין 'מושגים משניים'. איכויות שונות בחומר שיוצרות בסופו של דבר את המושגים המשניים. לדוגמה: איכויות ראשוניות – צורה, תבנית, תנועה ומנוחה. חלק מהמושגים שלנו מתאימים לדברים וחלק לא מתאימים. יש לנו מושג של התבנית, בנקודה זאת ישנה התאמה (דומות) בין המושגים ובין איכויות הדברים. לעומת זאת לגבי מושגים משניים אין התאמה שכזאת. מושגים משניים הם כוחות בדברים שיוצרים אצלנו תגובה וחוסר התאמה בין המושגים המשניים לאיכויות הראשוניות.

	ראשוניות	משניות
מושגים	מושגים שדומים לאיכויות	מושגים לא דומים לאיכויות
איכויות	איכויות הן: מספר, תבנית, תנועה ומנוחה	איכויות במובן של כוחות קשורים סיבתית למושגים

השאלה הנשאלת היא על מה ניתן לקבל את הרעיון של דומות / אי דומות בין איכויות ומושגים, כשאר לצורך ביצוע הגדרה שכזאת צריך נגישות חסרת אמצעים בין ההכרה למציאות. גם ההבחנה בין מהו מהותי ובין מהו לא מהותי היא הבחנה בעייתית (לוק טוען כי האיכויות המשניות הן פחות מהותיות לדבר).

ביקורת נוספת: כל מה שלוק יכול לטעון היא כי יכולה להיות דומות בין מושגים לאיכויות ראשוניות, ובכך אין לנו פתח לחקירה מדעית מקצועית.

אנו יכולים לראות כעת עד כמה הגישה האמפרציסטית של לוק היא מוגבלת באופן הסקת המסקנות שלה. לכאורה יכולה להיות גישה אמפרציסטית שתהווה מתודה נכונה אודות ייסוד המדע, אבל אנו רואים כי ישנו מתח בין אחת מעמדות היסוד של המדע החדש ובין הגישה האמפרציסטית, שלא מסוגלת לבצע את ההבחנה הזאת בצורה משכנעת.

בניסיונות פרשנות מודרנית ללוק, אומרים הפרשנים כי ניתן להבחין בין דברים שאותם מקבלים באמצעות חוש יחיד (איכויות משניות) ובין דברים שמקבלים עי יותר מחוש אחד (איכויות ראשוניות).

מושג העצם של לוק -  מושג העצם של לוק מתיישב טוב יותר עם העמדה האמפרציסטית. אצל אריסטו יש שני דיונים עיקריים אודות העצם בספר הקטגוריות ובמטאפיסיקה. בספר הקטגוריות ההבחנה בין עצם ובין קטגוריות אחרות היא במידה רבה לשונית / לוגית: אנו תופסים את העצם בתור כך שהדברים נאמרים אודותיו אבל הוא אינו נאמר אודות דברים אחרים. העצם הוא הנושא האולטימטיבי של המשפט. נושא של התכונות. זהו מובן דקדוקי / לשוני. בדיון אחר, במטאפיסיקה, שואל אריסטו: מהו הדבר הזה? במובנים מסוימים יש חפיפה לספר הקטגוריות, אנו מחפשים את אותו דבר בסיסי. המקרים יהיו המקרים של הדבר הזה. יש הבדל בתשובה: התשובה של הקטגוריות היא האינדיבידואל. התגובה של המטאפיסיקה היא המין/ הסוג של החומר.
אצל דקארט ושפינוזה הציר המרכזי בהגדרת העצם הייתה התלות/ אי תלות בקשר למושג העצם. לוק מתעניין בהקשר היותר יום יומי ויותר אריסטוטלי – 'משהו שהוא נושא של התכונות'. למשל אנחנו חושבים על איכויות: אדום, עסיסי, מתוק ולאחר מכן אנו חושבים על משהו שהוא נושא של כל התכונות הללו – תפוח. את הנושא של התכונות אנו איננו תופסים בחושים. מושג העצם אינו נתון לי, אני אינני תופס אותו. זה האופן בו אני חושב אודות מושגים מסוימים. לוק מקנה לעצם מעמד של 'מושג מורכב', לא ניתן לנו באופן ראשוני, אלא אני צריך את המושגים הפשוטים ומהם להרכיב קונספציה מחשבתית, וליחס אותה למשהו שהתכונות הללו הן שלו. כלומר אני מרכיב מושגים פשוטים ביחס למצע מסוים, שהוא המצע שלהם. על העצם אנו מדברים במובן של מצע – עליו מונחים הדברים. נושא ונשוא, מה נושא על כפיו. האופן בו אנו תופסים דברים כשייכים למשהו. שוב, לא מדובר על משהו שניתן בחושים, הוא דורש הרכבה שלנו. מה שמוביל אותנו לתפיסה של עצמים כקונסטרוקציה מחשבתית.

מה שיכול להתאים לתפיסה היא תפיסה של חומר ראשוני כלשהו. אך תפיסה של חומר ראשוני לא נשארה עם התקדמות המדע. מה שכן נשאר היא התפיסה אודות העצם כמושג מורכב.

תפיסת הזהות של לוק – צריך להתייחס לתורת הזהות באופן בלתי תלוי באיפרציסטיות של לוק. הרעיון, בקצרה, הוא שקריטריון של זהות היא פונקציה של הדבר, משהו תלוי הקשר. יש מובן ראשוני שבו כל דבר זהה עם עצמו. אך אם אנו בוחנים את זה במובן של זיהוי משהו כאותו דבר, הוא משתנה לפי סוג הדבר שעליו אנו מדברים. יש זהות של בע"ח, זהות של בני אדם, זהות של חומר וזהות של פונקציה (זהות של כלי ככלי). קריטריון זהות שונה, לגבי סוג היש שאותו אנו משווים. בכך השאלה אם משהו שמר על זהותו היא שאלה של באיזה מובן הוא שמר על זהותו.

תפיסת הזהות של לוק היא נכס חשוב של כל כתיבתו.

פילוסופיה של העת החדשה - סיכומים

פילוסופיה של העת החדשה -ג'ון לוק

אצל שפינוזה אין שום מהלך ניסיוני, הכל מוכתב מהשכל / תבונה, ומזה נגזר מה שיש בעולם.

אצל לוק אנו פוגשים גישה אמפרציסטית (עד עצם היום הזה החלוקה בין הפילוסופיה היבשתית ובין הפילוסופיה האנגלית מחזיקה). לוק, ברקלי ויום זהו רצף הפילוסופים האימפרציסטיים שנלמד. לוק מציע יותר שיטה אמפרציסטית, ברקלי מביע ביקורת ויום הוא הספקן הגדול.

לוק(1704-1632) הוא כאמור אנגלי שלומד באוקספורד. מתעניין במדע בכלל וברפואה בפרט. מתקבל לחברה המלכותית הבריטית. שוב דוגמה למישהו שמעורב במדע החדש. לוק, אחרי רדיפה דתית, בורח מאנגליה וחוזר ב- 1689. באותה שנה הוא מפרסם שלושה ספרים: "מסה על שכל האדם", "איגרת על הסובלנות", "על הממשל המדיני". לוק ידוע בעיקר בפילוסופיה הפוליטית שלו.

"מסה על שכל האדם" – התרגום הנכון יותר הוא על 'ההבנה האנושית'. הוא לא תמציתי כמו דקארט או שפינוזה – סגנונית הוא שונה מאוד. השיטה הפילוסופית שלו היא אימפרציסטית – העמדה היסודית היא שהבסיס של הידיעה הוא בחושים. זוהי הדרך שבה אנו לומדים על העולם. מטרתו היא להציע תורת ידיעה אימפרציסטית שתהווה בסיס למדע. לוק פועל באורינטציה מדעית (ניוטון). הוא מחפש הצדקה למה משתמשים במושגים מסוימים ולא אחרים בעיסוק במדע. דקארט ראה את תפקיד המטא-פיסיקה בתור מתן היסודות של המדע – הגזע של עץ הדעת. אצל לוק התפיסה היא של 'מיפוי/ ניקוי השטח'. הספר עוסק בשכל (הבנה) ובמושאים של השכל (מושגים או אידיאות). מושג הוא כל מה שעולה במחשבתנו. אנו מחברים ב"מושג" את התחום הפיסי והתחום המופשט, מתקיימת בניהם רציפות מסוימת.

מה מבדיל בין דקארט ולוק? (1) לוק עוסק לא רק בידיעה (דקארט מתעניין בידיעה הטהורה). אצל לוק יש מקום לסברות – אמנות ללא ביסוס מלא. נושאים כמו הסתברות לכן מעסיקים אותו, בין היתר. (2) על פי לוק אין מושגים טבועים מלידה. מושגים טבועים מלידה קיימים אצל אפלטון – האידיאות כמשהו שטבוע בנו. הנשמות משוטטות בעולם האידיאות לפני שהן מגיעות לעולם, ותהליך הידיעה הוא תהליך של היזכרות באותן אידיאות. אצל דקארט יש אידיאות טבעות מלידה (מושג האינסוף). לוק דוחה את המושג הזה של אידיאות טבועות – יש בכך בעייתיות עם הבנה של העולם דרך החושים. {אצל נועם חומסקי בימינו אנחנו מוצאים ויכוח דומה. חומסקי תומך בתפיסה כי יש יכולות בלשניות שמוטבעות בנו}. סיבתו של לוק לדחיית התפיסה של מושגים מוטבעים מלידה נובעת באופן המדע השונה של האנגלים. נימוק שני לדחייה – היא מנימוקים פוליטיים. בעלי עמדות שמרניות הם לרוב אלו שתומכים במושג של טבועים מלידה. לוק חשב שדחית תפיסה זאת תקדם את דעותיו אודות חופש האדם, שוויון וכו'. לוק מתמקד בעקרונות ולא במושגים: (1) עקרון הזהות – "מה שהוא הוא" (2) עקרון הסתירה – "אי אפשר לדבר אחד להיות ולא להיות. הנימוק העיקרי להמחשת התפיסה של 'מושגים מוטבעים מלידה' הוא כי שני העקרונות הללו הם מוסכמים ללא ויכוח. לוק לוקח את המושגים הללו, אומר כי נכון שיש הסכמה רחבה, אך דוחה אותם כסיבה לתפישה של מוטבעים מלידה. אם אין מונחים מוטבעים מלידה, הרוח היא מעין 'לוח חלק'. ללוק ישנה גישה שרואה מושגי יסוד – המגיעים לנו מהחושים. מהם אנו מרכיבים מושגים מורכבים יותר.

ישנה חלוקה למושגים פשוטים ומורכבים. למושגים שני מקורות: חושים ורפלקסיה (מושגי החזרה, יכולת חשיבתית). לוק מנסה לתאר את מבנה הנפש ואת היכולות השונות. הוא לא ממש מתעסק עם השאלה מדוע אנו מתעסקים עם דברים מסוימים, אלא איך. מושגים פשוטים: לבן,שחור, חום, קור וכדומה. מושג פשוט שמושג ע"י כמה חושים היא ההתפשטות. מושגי החזרה פשוטים: הנאה, כאב, כוח, מציאות, אחדות. אלא גם מושגים שכליים, הראשונים שאנו משתמשים בהם כדי לחשוב אודות משהו.

עולה השאלה: עד כמה בעמדה של לוק המושגים הם משהו שמתווך ביני לבין העולם? כלומר, כל תפיסה היא מתווכת ולא ישירה, היא עוברת דרך "מסך האידיאות" (מסך המושגים). יש תיווך מושגי בינינו ובין העולם – האם לוק מקבל או דוחה פרשנות שכזאת? לוק היה רוצה לעשות הבחנות מסוימות (בין איכויות ראשוניות ומשניות). כל המדע המודרני מבוסס על ההבחנה הזאת: הבחנה בין לתפוס צבע ובין האיכות הראשונית שבדבר. אם לוק רוצה לשמר הבחנה שכזאת, לא ברור כיצד ניתן לעשות זאת אם הגישה שלי לעולם כל הזמן מתווכת. נוצר מתח בין עמדת היסוד שלו (תפיסה היא תמיד תפיסה מתווכת) ובין העמדות שעליהן הוא רוצה להגן, או שאותן הוא רוצה לקדם. דבר זה יוצר מתח בין פרשנים: כאלה הטוענים שלוק פשוט אינו עקבי או ליחס ללוק מידה של ריאליזם (דבר שהוא בעייתי).

פילוסופיה של העת החדשה - סיכומים