סיכום בהיסטוריה: הגורמים והנסיבות שהביאו לעליית הנאצים לשלטון

סיכום בהיסטוריה: הגורמים והנסיבות שהביאו לעליית הנאצים לשלטון

ראה: סיכומים בהיסטוריה - עמוד ראשי

כאשר בוחנים את הגורמים והנסיבות לעליית הנאצים לשלטון יש לבחון שלושה מישורים:

א.     דרך סיום מלחמת העולם הראשונה.

ב.      חולשותיה של רפובליקת ויימאר

ג.      פעילות המפלגה הנאצית בימי רפובליקת ויימאר

דרך סיום מלחמת העולם הראשונה

*"חרפת ורסאי" – לפי חוזה ורסאי נדרשה גרמניה לוותר על שטחים ממדינתה,לפרק את צבאה,לשאת לבדה באשמה למלחמה ולשלם פיצויים גבוהים למדינות המנצחות. הגרמנים ראו בחוזה ורסאי עוול ,שנעשה להם.

הם הרגישו מבוזים ומושפלים בגללו. תחושות אלו סייעו לתנועות כמו הנאצים שהבטיחו להסיר את "חרפת ורסאי" ולהחזיר לעם הגרמני את כבודו הנרמס.

* התדהמה נוכח תבוסת גרמניה- בגרמניה המשיכו השלטונות לספר לאזרחים על הניצחונות של צבא הקיסרות עד קיץ 1918 . הידיעות על המפלה הצבאית התקבלו בהפתעה . בשלב מאוחר יותר, חיילים שחזרו מהחזית הצרפתית סיפרו שלא הבינו מדוע לא אפשרו להם להמשיך ולהלחם והתפלאו שקיבלו פקודה לסגת . סיפורים אלו העצימו את מיתוס הבגידה ואת מיתוס תקיעת "הסכין בגב האומה" והעצימו את "חרפת ורסאי".

 

 

א.חולשותיה של רפובליקת ויימאר

תקופת קיומה של רפובליקת ויימאר מתחלקת לשלוש תקופות משנה:

א. 1918-1923  ב. 1924-1928  ג. 1929-1933

 

 

התקופה הראשונה 1918-1923

במהלך התקופה הראשונה של קיום הרפובליקה ישנם שישה משברים, המקשים מאוד על קיום הרפובליקה.

1. משבר כלכלי- המשבר הכלכלי שהתבטא בשיעורי אינפלציה גבוהים מאוד נבע ממספר גורמים: הוצאות המלחמה הגבוהות שהגיעו עד ל-161 מליון מרק. רפובליקת ויימאר לא הצליחה לגייס את הכספים הדרושים לכיסוי הוצאות אלו, גם לא מהטלת מיסים.

הסיבה השניה-שער חליפין מלאכותי. שער המרק הוקפא בזמן המלחמה מול הדולר ,כששוחרר השער בתום המלחמה, ירד ערך המרק הגרמני בתלילות והמהירות.

סיבה שלישית- פגיעה בייצור – המלחמה הממושכת ורבת החזיתות דרשה מאמץ עליון מהמשק הגרמני וחלוקה שונה של המשאבים וכך התישה את המשק. בשל כך חל צמצום משמעותי בהיקף הייצור של המשק הגרמני, נשחקו אמצעי התחבורה כגון מסילות הברזל. סיבה רביעית- המעבר ממשק מלחמה למשק שלום- חלוקה מחודשת של משאבים, תכנון מחודש של הייצור בהכשרה ובהסבה מקצועית ובשיבוץ חיילים משוחררים במערכות הכלכליות. תמיכה בפצועים ובמובטלים. הצרכים המידיים גרמו לגידול בייבוא. צירוף גורמים אלו הביא תוך זמן קצר לאינפלציה חמורה .

את הבעיה ניתן היה לפתור ע"י הטלת מיסים אבל ההתנגדות לצעד זה היתה רחבה בטענה כי הכספים יועברו רק לתשלומי פיצויים לצרפת.

לבד מכך, חוקרים טוענים כי היו גורמים במשק הגרמני שהיו מעוניינים בהמשך האינפלציה ואף בניפוחה.

בגרמניה היו חוגים רבים שרצו להראות שגרמניה אינה מסוגלת לשלם פיצויים ובכך לצאת כנגד הפיצויים הגבוהים שנקבעו לה בורסאי .

התשלום הראשון של הפיצויים שנעשה בקיץ 1921 נעשה ע"י הדפסת כסף ,שהביא לאינפלציה.  הפלישה לחבל הרוהר בינואר 1923 האיצה את האינפלציה והמטבע הגרמני איבד מערכו. משכורות שולמו פעמיים ביום, מפעלים התמוטטו ומספר המובטלים עלה למעלה מ- 3.5 מליון איש.

תוצאות המשבר בתקופה זו הביא להעמקת הריכוזיות במשק הגרמני כי רק מפעלים חזקים בעלי "אורך נשימה" יכלו להחזיק מעמד. המפעלים הבינוניים והקטנים קרסו, ניקנו ע"י מפעלים גדולים ונוצרו אימפריות כלכליות גדולות כמו סימנס, פארבן ומפעלי הפלדה המאוחדים.

השפעה חברתית-פוליטית של המשבר התבטאה במצבם של בני המעמד הבינוני הנמוך . מצבם של אלו לא הוטב משום שרוה הכספים שהחזיקו היו באגרות חוב ממשלתיות שערכן ירד עקב האינפלציה. גם כאשר המשק התייצב ב-1924 לא חזרו איגרות החוב לערכן. בעלי עסקים קטנים נושלו ונוצר תהליך של פרולטריזציה –ירידה במעמד הכלכלי –חברתי. אנשים אלו ירגישו תיסכול שאיבדו את מעמדם ורובם תמכו במפלגות שיצאו נגד הרפובליקה ובראשן המפלגה הנאצית. האימרה הידועה היתה : "בימי הקיסרות היה לנו טוב, בימי הרפובליקה של הסוציאליסטים והיהודים הפסדנו הכול".

2. משבר פוליטי

רפובליקת ויימאר סבלה בשנים הראשונות לקיומה מקיטוב פוליטי, שהתבטא בחוסר לגיטימיות של השלטון. הן מהשמאל הפוליטי-מהקומוניסטים והן מהימין הפוליטי נעשו ניסיונות להפיל את רפובליקת ויימאר.

הניסיונות מהשמאל- מרד ספרטקוס שנעשה ע"י הקומוניסטים בהנהגת רוזה לוקסמבורג וקרל ליבקנכט. הם חוללו מרד בברלין במטרה להפיל את הממשלה ולייסד מדינה קומוניסטית, כפי שקמה בברה"מ. המרד דוכא באכזריות ע"י הצבא וגדודי מתנדבים, שהיו בעצמם מתנגדי הרפובליקה. צעד זה מלמד על חולשת הרפובליקה שנאלצת להיעזר בכוחות שמתנגדים לה. גם בבואריה נעשה ניסיון בראשות קורט אייזנר לבסס שלטון קומוניסטי. אייזנר נרצח ע"י קצין צבא. במינכן נעשו ניסיונות נוספים של השמאל להפלת השלטון אך הם לא הצליחו.

הניסיונות מהימין- במרץ 1920 דרשו מספר אנשי ימין עם הגנרל קאפ בראשם שתקום ממשלה חזקה וצבא המתנדבים לא יפורק. דרישותיו נדחו ולכן השתלט קאפ בכוח על ברלין והכריז על עצמו כראש ממשלה. כאשר נידרש צבא גרמניה לדכא את המרד השיב מפקד הצבא לראשי הרפובליקה כי "צבא גרמני אינו יורה על צבא גרמני". נסיונו של קאפ נכשל משום שלא קיבל את תמיכת פועלי ברלין ואת תמיכת האיגודים המיקצועיים. המשמעות של תגובת הצבא מבחינת הרפובליקה קשה- לרפובליקה אין לגיטימיות.

הניסיון של היטלר "הפוטש של מרתף הבירה" נובמבר 1923.

הרקע לניסיון ההפיכה של המפלגה הנאצית בראשות היטלר נעשה על רקע הפלישה הצרפתית בינואר 1923 לחבל הרוהר. המפלגה הנאצית הציגה את הממשלה שממשלה חלשה שנוקטת בהתנגדות פאסיבית ,שלא היתה מקובלת על חוגים רחבים בציבור הגרמני. היטלר הושפע גם מ"המצעד על רומא" שניעשה באיטליה באוקטובר 1922 ע"י מוסוליני .

היטלר יצא למרד לבדו והסתמך על ממשלת בוואריה שתתמוך בו. הנסיון נכשל והיטלר לא זכה לשיתוף פעולה מהצבא המקומי . המשטרה פיזרה בכוח את המפלגה הנאצית והיטלר וחבריו הושמו בכלא.

המשמעות- קיימים חוגים רחבים בעם הגרמני שאינם מקבלים את רפובליקת ויימאר כמשטר לגיטימי ומוכנים לצאת בכוח כדי לשנות את השלטון.

 יש לציין כי בנוסף לניסיונות הפוליטיים השונים להפלת הממשלה נעשו לאורך כל התקופה הראשונה רציחות פוליטיות, רובן בוצעו ע"י אנשי ימין ומיעוטן ע"י אנשי שמאל. שתי רציחות חשובות נעשו באוגוסט 1921 שר האוצר לשעבר ואיש המרכז מתיאס ארצברגר וביוני 1922 שר החוץ היהודי ולתר רתנאו. שתיהן בוצעו ע"י אנשי ימין.

3. משבר החוקה 

חוקת ויימאר שאושרה ביולי 1919 ברוב מרשים (262 צירים בעד ,75 נגד ,60 נמנעים) יצרה בעיה.לפי החוקה –נשיא הרפובליקה נבחר ישירות ע"י העם לתקופה של 7 שנים. בסמכותו למנות ולפטר את רה"מ ואת חברי הממשלה. לנשיא זכות לפזר את הפרלמנט.

הסעיף הבעייתי הוא סעיף 48

הסעיף מעניק לנשיא סמכויות בשעת חירום,בה יכול הנשיא להוציא צווים בלי קבלת אישור מהפרלמנט ,להשהות באופן זמני חלק מזכויות האדם והאזרח שנקבעו בחוקה. הפרלמנט יכול היה לדרוש את ביטול הצווים הללו. כוונת המחוקקים היתה לאפשר לנשיא להגן על הדמוקרטיה בשעת חירום אך למנוע ממנו לשלוט כראות עיניו.

מחברי החוקה לא לקחו בחשבון שיבחר לנשיא אדם שהוא בעצמו אינו בעצמו  מאוהדי הרפובליקה וישתמש בסמכויותיו בדרך שונה ואף מנוגדת לכוונת המחוקק . "סגר הביטחון" בדמות זכות הפרלמנט לדרוש ביטול הצווים לא היה יעיל בשל הניגודים בתוך הפרלמנט ובשל העובדה שבתוך הפרלמנט עצמו היו כוחות רבים שהתנגדו לרפובליקה.

4. "רפובליקה ללא רפובליקאים"

הטענה העומדת בבסיס בעייה זו היא שלא די בחוקה דמוקרטית ובשינוי השלטון כדי לבסס דמוקרטיה. מוקדי הכוח העיקריים לא נקטו בקו תומך ברפובליקה.

מערכת הצבא- הצבא הוגבל ע"י חוזה ורסאי ולא כלל גיוס חובה. נשאר סגל משרתי קבע מקצועי ,שרובו הגיע מאיזורים כפריים ושמרניים ושמרו על הרוח הקיסרית של הצבא. (ראה תגובת הצבא למרד של קאפ)

מערכת המשפט  - רוב השופטים שכיהנו בתקופת רפובליקת ויימאר מונו לתפקידם בתק' שקדמה להקמת הרפובליקה. המשפטים בעלי האופי הפוליטי נערכו לפי סטנדרטים נוקשים שלא תאמו את רוח הרפובליקה. נאשמים מהימין ומהשמאל של מארגני ההפיכות נידונו רק ל-5 שנות מאסר.

מנגנון ממשלתי – המנגנון הממשלתי הגרמני גוייס במשך דורות מתוך קבוצות חברתיות ומגדריות כמו האצולה הפרוסית והאינטלקטואלים. הצטרפות למנגנון היתה כרוכה בהכשרה ממושכת. גם כאן נשארה הרוח השמרנית ולא היו מספיק אנשים משורות המפלגה הסוציאל-דמורטית שהקימה את רפובליקת ויימאר, שיכנסו למנגנון.

5. משבר הערכים

בשנות העשרים היתה רוח מתירנית גדולה בעיקר בברלין. חוגים רבים בחברה הגרמנית ראו בחופש הקיצוני בתחומי התרבות ,האומנות והבידור פגיעה בשורשיות ובמסורת של האומה הגרמנית. רבים נטו להאשים את הרפובליקה בתופעות אלו בכך שהתירה את התרחשותן.

האינפלציה הגבוהה שממנה סבלה גרמניה אף תרמה למשבר הערכים, ולתחושה שהכול עומד להתמוטט.

6.בדידות בינלאומית

עם סיום המלחמה וחתימת הסכמי השלום נותרה גרמניה בודדה.

היא לא הוכנסה לחבל הלאומים, מדינות רבות באירופה ניתקו איתה את היחסים הדיפלומטים והיא הוכרה כאשמה העיקרית בפרוץ המלחמה. הסכם ורסאי הטיל עליה תשלומי פיצויים רבים ,יותר מכל מדינה אחרת ממדינות המרכז. בדידות זו השפיעה על מצבה הכלכלי והבינלאומי. מצב זה נפתר רק בתקופה השנייה בזמן כהונתו של גוסטב שטרזמאן שר החוץ וראש ממשלת גרמניה.

התקופה שנייה בתקופת רפובליקת ויימאר היתה תקופה של ייצוב .

האינפלציה נעצרה, הכלכלה התייצבה והבדידות הפוליטית הבינלאומית נעלמה. הבעיות הפוליטיות והקיטוב הפוליטי לא נעלמו.

התקופה השלישית 1929-1933

התקופה השלישית מאופיינת בשני משברים. משבר כלכלי ובעקבותיו משבר פוליטי.

ניתן להתייחס גם ל"חרפת ורסאי"

 

המשבר הכלכלי

המשבר הכלכלי בגרמניה הוא תוצאה ישירה של המשבר הכלכלי שהחל בארה"ב באוקטובר 1929 עם נפילת הבורסה האמריקנית.

גרמניה היתה אחת המדינות שהושפעו בצורה הקשה ביותר מהמשבר, היות וגרמניה היתה תלויה מאוד בהלוואות שלקחה מארה"ב. עם נפילת הבורסה פסקו בבת-אחת ההלוואות. הציבור הגרמני שזכר את המשבר הכלכלי של ראשית שנות העשרים נהר לבנקים למשוך פיקדונות ,והבנקים שלא היו ערוכים למשיכות בסדרי גודל כאלו התמוטטו. מפעלים נסגרו ומספר המובטלים עלה עלה . עד סוף 1932 מנו המובטלים כ- 6 מליון איש.

מצב זה נוצל בעיקר ע"י המפלגה הנאצית והיטלר שהבטיחו לעם הגרמני עבודה ופתרון הבעיות הכלכליות.

 

המשבר הפוליטי

המשבר הכלכלי של 1929הפך במהירות למשבר פוליטי.

המפלגה הנאצית הפכה להיות הגורם המרכזי בזירה הפוליטית הגרמנית.

בבחירות במאי 1928, לפני המשבר קיבלו הנאצים 2.6% מקולות הבוחרים שתורגמו ל-12 צירים בפרלמנט הגרמני. בבחירות שנערכו בספטמבר 1930 קיבלו הנאצים 18.3% מקולות הבוחרים שתורגמו ל-107 צירים בפרלמנט! עלייה של פי 8 במספר הצירים!

גם המפלגה הקומוניסטית התחזקה אבל לא באותו שיעור כפי שגדלה המפלגה הנאצית.  הטבלאות של נתוני מערכות הבחירות עד 1933 מראות בבירור כי הרפובליקה איבדה את הלגיטמיות שלה. היטלר הפך לפוליטיקאי מרכזי בקנה מידה אירופאי, רבים באירופה ראו בו מגן בפני ה"סכנה האדומה" (הקומוניסטים) ,הוא השכיל ליצור קשרים עם מרכזי הכוח השמרניים ועם תעשיינים שחלקם תרמו סכומי כסף גדולים למפלגה הנאצית.

במקביל קשר היטלר קשרים עם ראשי הצבא ,לאחר שהבין שבלעדיו לא יוכל להתקדם.

לפני שהיטלר קיבל את המינוי לראש ממשלת גרמניה בינואר 1933 , תיפקדו לפניו שלושה קנצלרים ברונינג,פון פאפן ופון שלייכר.  אף אחד מהם לא זכה לרוב בפרלמנט הגרמני והם פעלו למעשה מכוח צווי החירום שהוציא הנשיא הינדנבורג. חוקרים רבים רואים בנפילת ממשלת ברונינג כנקודת ההתמוטטות של הרפובליקה משום שזו היתה הממשלה האחרונה שהיתה לה תמיכה בפרלמנט הגרמני, היא נחלה תבוסה רק פעם אחת בהצבעה בפרלמנט ,בעוד ששתי הממשלות שלאחריה נתמכו ע"י הנשיא והצבא בלבד.

כאשר מינה הינדנבורג את היטלר לקנצלר גרמניה כתב הגנרל לודנדורף לידידו הינדנבורג כך: "במנותך את היטלר לרייכקנצלר מסרת את מולדתנו –גרמניה הקדושה לאחד הדמגוגים הגדולים ביותר בכל הזמנים. הריני מתנבא בפניך בחגיגיות, שאדם הרה אסון זה יפיל את הרייך שלנו לתהום ויביא על אומתנו צרה שלא תשוער . הדורות הבאים יקללו אותך בקברך על צעד זה."

זו היתה אחת הנבואות המדויקות ביותר שניתנו אי פעם בהיסטוריה .

ג. פעילות המפלגה הנאצית בימי רפובליקת ויימאר

רכיב נוסף שיכול ללמד על הנסיבות והגורמים שהביאו את הנאצים לשלטון טמון בפעילות המפלגה לאורך כל תקופת קיומה של רפובליקת ויימאר.

החופש הגדול שניתן בתקופת הרפובליקה איפשר את צמיחתן של מפלגות ואירגונים רבים בהם המפלגה הנאצית. המפלגה הפכה תוך עשר שנים למפלגה השנייה בגודלה ברייכסטאג . נוכחותה היתה מרשימה ברחבי המדינה. האס.אה. והאס. אס. ,הנוער ההיטלראי, סמלים, טקסים, מצעדים מנגנוני הפעלה. הנאצים יזמו פעולות ראוותניות ברחוב, יצרו פרובוקציות בכינוסים של מפלגות אחרות והפריעו לאירועים ציבוריים שלא היו לרוחם. הפעולות החוזרות ונישנות של חברי המפלגה הנאצית ברייסטאג ביזו את הדמוקרטיה ולא זכו לתגובה: לבישת מדים בישיבות,הצבעה במועל יד, ישיבה מופגנת של הפניית גב כלפי חברי הרייסטאג, עזיבה מופגנת של ישיבות לפני הצבעות, יציאה מאולם הרייסטאג בצעידה צבאית נאצית ועוד.

עם גידולה של המפלגה הנאצית בשנת 1933 סירב היטלר להצטרף לממשלה קואליציונית אלא אם תובטח לו משרת הקנצלר.