השוואה בין שני טקסטים – האחד של עמנואל קאנט והשני של ניטשה.
- עמנואל קאנט 1787: נחשב "מודרניסט", תקופת הנאורות וההשכלה. אחד מספריו החשובים הנו 'ביקורת התבונה הטהורה'. טקסט זה לקוח מ- 'בקורת התבונה המעשית'.
קאנט פותח את הפסקה במשפט הבא:
"שני דברים ממלאים את הנפש בהפלאה וביראת כבוד, המתחדשות והולכות ומתרבות ככל שהתבוננות מוסיפה לעסוק בהם תכופות ומתוך דביקות גוברת: השמים הככובים שמעלי והחוק המוסרי שבתוכי."
המבט הראשון מדגיש את קטנות האדם מול הטבע, ממלאו יראת כבוד ומבטל את חשיבותו, ואילו המבט השני מדגיש את תחילתו של העולם באדם עצמו, באישיותו וכלה באינסוף של פנימיותו. החוק המוסרי מגלה לאדם חיים שאינם תלויים בעולם החושים אלא בשכל עצמו, עולם בלתי מוגבל כביכול.
נקודת המבט של האדם על העולם מורכבת משניים: האחת, אובייקטיבית אשר רואה את האדם כלא אלא תוצר מקרי של שרשרת אירועים אקראיים (למשל מפגש הוריו), כלומר הראייה הדטרמיניסטית. השנייה, הסובייקטיבית האומרת כי לאדם חופש בחירה, רצון. סיבתיות לעומת חופש.
ישנה למעשה הבחנה בין שני סוגי "אינסוף" - החיצוני מול הפנימי. אינסוף במובן זה שאין הגדרה או הגבלה של זמן וחלל. ההגבלה הנו השכל, התבונה.
במה הטבע מאופיין? מקריות Contingency, אובייקטיביות, חוסר הכרחיות, סיבתיות, מאפיינים, לפי קאנט, של המבט הראשון. ומנגד, האינסופיות שבתוכנו המושפע מרצוננו בלבד. כיצד חירות זו מוגדרת לפי קאנט? לפי המוסר. עצם היכולת לבחור הוא המקור לערך האינסופי שלנו (המושג 'מצפון' למשל מורה על קיום חופש בחירה שלמעשה ייחודי רק לנו כבני אדם). מושג זה הנו "המהפכה הקופרניקאית" מלשון Copernicus, כלומר העמדת האדם במרכז – האדם הופך למרכז, המקור הבלעדי של הערכים, החוק המוסרי מקורו באדם ובתבונתו ולא באף גורם חיצוני אחר.
- פרידריך ניטשה 1888: "פוסט-מודרניסט", אבי הספקנות, המרדנות במודרניות. גישתו לעומת קאנט היא פסימית, הרסנית – "מה ערכם של הערכים עצמם?"
ניטשה מציג את הבעייתיות בערכים שלנו, ברגשות שלנו בכלל וברגש החמלה בפרט. לפיו, ה"חלשים" נעזרים ב"חזקים" ומנצלים את רגש החמלה לטובתם. החמלה, היא תולדה של המוסר.
לפי ניטשה, המוסר הוא מערך מלאכותי חברתי הנועד לסייע לניהול חיי האדם בחברה והוא קורא לנטוש ערכים אלו ולשוב אל מצבינו ה"טבעי" כביכול (אפיון קלאסי של הפוסט מודרנים – מרדנות בנורמות חברתיות). יתר על כן ניטשה סבור כי סכנת המוסר הנה החיים בהווה על חשבון העתיד, נקיון מצפון ומזלזל באדם החיי בכפוף לנורמות חברתיות. המוסר הוא אשליה, מסיכה המאפשרת לנו לחיות בנוחות זה עם זה.
No comments:
Post a Comment