המגזר השלישי בישראל

המגזר השלישי בישראל:

• נכון לסוף 2006 היו רשומים בישראל כ-25 אלף עמותות (משרד ראש הממשלה, שם). מתוך סך העמותות, ההערכה היא כי כ-7,000-9,000 הן בעלות פעילות ממשית הכוללת העסקת עובדים (לימור, 2004, 7).
• במגזר השלישי היו בשנת 1997 כ-206 אלף משרות מלאות, המהוות כ-9.7% מכלל התעסוקה הלא-חקלאית במשק (גל-נור ואחרים, 2003, 26). המגזר השלישי בישראל דורג במקום הרביעי מבין 22 מדינות מבחינת גודלו הכלכלי היחסי (לאחר הולנד, אירלנד ובלגיה).
• ועדת גל-נור (שם), שהתכנסה מטעם המרכז לחקר המגזר השלישי באוניברסיטת בן-גוריון, בחנה את הקשר בין המדינה לבין ארגוני המגזר השלישי בישראל. הוועדה זיהתה היעדר מדיניות מוצהרת ועקבית כלפי ארגוני המגזר השלישי והגישה המלצותיה בשמונה מישורים בכדי להסדיר סוגיה זו, ביניהם: המדיניות הממשלתית כלפי המגזר השלישי בתפיסת הפעילות, תפקידיהם ותרומותיהם, כדוגמת יצירת שיתוף פעולה בהיוועצות, בגבולות האי-תלות; התמיכה הממשלתית בארגונים; קידום קשרי המגזר העסקי והמגזר השלישי; הגברת התמיכה בארגונים לשינוי חברתי; ארגוני מגזר שלישי בקרב הערבים בישראל - הוועדה זיהתה בעיות המקשות על הקמתם של ארגונים בקרב האוכלוסייה הערבית ומציעה מנגנונים, מיסויים ברובם, לשינוי המצב.

תובנות:

• תהליכי ההפרטה של אספקת שירותים לביצוע על-ידי עמותות משיגים חלק מיתרונות התחרות, אספקת שירותים איכותיים וחתירה לתוצאות, אך במקביל הם גם בעלי אלמנטים של החלשת כוח ההתאגדות והסולידריות בין העובדים (כדוגמת עו"סים שלא יכולים להצטרף למאבק הנוכחי מכיוון שהם משתייכים לעמותות ולא למגזר הציבורי).
• האתגרים הניצבים כיום בפני ארגוני המגזר השלישי הם הגברת שיתוף הפעולה בין ארגוני המגזר, שימוש יעיל יותר בהכנסות הכלליות של המגזר, וחיזוק שיתוף הפעולה עם הממשלה בקבלת ההחלטות.