אתיקה: נטורליזם

נטורליזם, אל-נטורליזם וסופר-נטורליזם

כתוצאה מהגדרתו של גלוקון את הצדק כמוסכמה תועלתנית עבור האדם, המוסר מאבד מעמימותו. דיונים אודות עובדות מוסריות הופכים לדיונים אודות מוסכמות ונורמות חברתיות (כמו מה חוקי או מנומס) ובכך "קל" לנו להתמודד עמם. וכמו לנורמות חברתיות אחרות, ישנם המרכיבים של "רווח" ו"הפסד" (סנקציות חברתיות או משפטיות כמו עונש מאסר, קנס, או אף "שמועות" וכדומה) למי שמחליט לפעול על פיהן.

אך אם המוסר הוא לא אלא מוסכמה חברתית או נורמה אזי כיצד נסביר את האוניברסליות שלו? מוסכמות הרי הן שונות ממקום למקום ונוצרות ונעלמות באופן אקראי. יתר על כן, נראה כי מוסכמה חברתית מקבלת תוקף רק כאשר היא רלוונטית, בעלת משמעות מסויימת או שניתן אף לומר כי היא טובה. המוסכמה נמדדת אם כן, לפי אמות מידה כלשהן. כלומר, יתכן כי חוקי מוסר שונים הנם מוסכמות חברתיות אך ערכם נמדד ע"י אמות מידה קבועות שאינן פרי תוצאה של מוסכמות.

נטורליזם

ישנן אם כן, גישות שונות לזיהוי המוסר כמוסכמה. יש הטוענים כי ישנן "רמות" שונות של מוסר כשבבסיס יתכן כי לא מדובר במוסכמה גרידא. לבעלי גישה זו ישנו אם כן פתרון ל"עמימות" המוסר: מוסכמה היא 'טובה' כאמור, אם היא תורמת לאושר הכללי של האדם, או אם מקדמת כל אדם לפי רצונותיו ואף אם המוסכמות "מתקבלות" אצל אנשים נייטרלים. כלומר בכל המקרים למוסכמה ערך "חופשי" ממוסכמות אחרות, כלומר ישנו ערך מסוים בלתי תלוי העומד מאחורי כל רעיון. ה"עמימות" כביכול נעלמת וערכים אלו מוגדרים כערכים שהנם " natural features of the world" ומכאן המושג: "נטורליזם". לפי הנטורליסטים ניתן איפוא לתאר את הערכים בעזרת מאפיינים "מדידים" כביכול, מדעיים, השאובים מעולם המושגים החברתיים, משפטיים, פסיכולוגיים וכו'. נאמר מעתה מאפיינים "טבעיים". (לדוג': "צהוב")

לעומתם עומדים האל-נטורליסטים הטוענים כי מאפייני המוסר אינם נמצאים במוסכמות חברתיות ובהגדרות 'טבעיות'. האל נטורליזם מתמודד עם שתי סוגיות:

1)      כיצד להגדיר את המאפיינים המוסריים במילים או באופנים 'טבעיים' ומוכרים.

2)      להסביר כיצד האדם לומד אודות אותם ערכים.

הנטורילסטים כאמור, לא מתמודדים עם שאלות מטא אתיות כגון אלה. על אף המענה הפשוט לשאלת הגדרת המוסר מסתכן הנטורליזם בפשטנות יתר – הרי מושגים כמו "טוב", "רע", "מוסרי" וכדומה הנם מושגים אשר עומד מאחוריהם ערך מסויים שבדיוק עמו שואפת המטא אתיקה להתמודד.

וחזרה ליוּם: דיויד יום טוען כי לא ניתן לשאוב טענות "ought" המכילות בתוכן פעולת הערכה, מטענות "is" המדעיות ואינפורמטיביות. יחס הנביעה מטענת is   לought אינו יכול להתרחש לטענתו, ללא טענה נוספת המעניקה ערך לעובדה הקיימת. לדוגמא, מהטענה "אדם חש כאב" שהיא טענת is לטענה "האדם סובל" שהיא טענת ought ניתן להגיע רק אם נטען כי "כאב פירושו סבל".  וטענה זו בפירוש אינה עובדה אלא הערכה. אם יום צודק, מסקנה בעלת ערך "הערכתי" נובעת בהכרח מהנחה אחת לפחות שהיא הערכתית גם כן. כלומר, אין הנחות נייטרליות הגוררות מסקנה הערכתית.

אל-נטורליזם

לפי מוּר (Moore), הנטורליסטים אינם יורדים לסוף דעתם של אנשים בייחסם למוסר.  בביקורתו מתייחס מור לאותם גישות נטורליסטיות המשייכות את מאפייני המוסר למאפיינים 'טבעיים' שונים. לדוגמא: קיימת גישה האומרת כי דבר "טוב" הנו דבר "נעים" והרי "נעים" זהו מאפיין 'טבעי'. מור אם כן, טען כי ניתן לערוך ניסוי ולשאול אנשים אם לדעתם מה ש'נעים' הוא בהכרח 'טוב' ואף כי לרוב התשובה תהיה חיובית, מור טוען כי לו השניים היו נרדפים הרי שלא ניתן לטעון כי "טוב הוא דבר טוב" או כי "נעים הוא נעים" הרי שאלו הן טענות ריקות מבחינה לוגית. על כן, קיים איזשהו מרכיב או מאפיין אחר שככה"נ הוא הוא המגדיר את ה"טוב" וגם נבדל מה"נעים". לטענתו של מור, לא די לומר כי "טוב" הוא "נעים" אלא יש לדייק. אין הוא טוען כי "טוב" ו"נעים" חייבות להיות נרדפות אלא טוען שההגדרה למעשה לוקה בחסר.  הוא קרא לנטורליסטים אחרים להוסיף על ההגדרה (בויכוח לו קרא: Open Question Argument) אך טען כי פשוט לא קיימת הגדרה נטורליסטית למושגים כגון "טוב" המאפיינים את המוסר. מור טען כי למעשה זו גזירה מוטעית (כמו יום) או טעות לוגית להגדיר מושגים אתיים בסיסיים באמצעות תכונות פשוטות וכביכול 'טבעיות' יותר. לכשל לוגי זה הוא קרא "כשל נטורליסטי" או naturalistic fallacy. כפי שציינו לעיל, ישנן תכונות שנתפסות ע"י האדם באופן ישיר, תכונות אותם מכנה מור תכונות 'ריאליות' שאינן השלכה של האדם אלא תכונות בלתי תלויות באדם (מור אם כן, משתייך גם לזרם הריאליזם...) ובכך צמח זרם ה"אל-נטורליזם".

 נסמכות: supervenience – תכונה שנסמכת על תכונה אחרת ותלויה בה ("טרמפיסטית") ולכן לא ניתן לעשות עליה רדוקציה.

מבוא לתורת המידות והמדינה

סיכומים באתיקה