הקדמה לרעיון הנאורות

The concept of enlightment

הקדמה לרעיון הנאורות

 החיבור "רעיון הנאורות" מתוך הספר "הדיאלקטיקה של הנאורות", היווה בסיס לחשיבה על החברה ועל האדם בחברה המודרנית, אך פה מביאים יותר את הרקע ההיסטורי, התרבותי לעלייתה של הנאורות וההשתררות שהשתרשה בעקבותה (השתררות במובן של DOMINATION). עיקר המאמר סוקר את טיבם של מושגים שונים בחברה כמו אמנות, זהות, הגדרה עצמית,טבע וחלוקת עבודה בחברה לאור היחסים המורכבים שיצרה הנאורות עם המיתוסים של העבר ובכלל עם ההיסטוריה האנושית כפי שאורק' ואדו' מציגים אותה. אורק' ואדו', שבעצמם הציגו בשנות ה-30 כחלק מהתיאוריה הביקורתית שלהם את הרעיון של "עידן הנאורות" כסינתזה הגבוהה ביותר של העידנים ההיסטוריים הקודמים, שכולם מייצגים בתוכם רעיונות המבוטאים בסופו של דבר במשלב הגבוה ביותר של "עידן הנאורות", מבטאים בחיבור זה את המבוכה של דור שלם מתוצאותיה של הנאורות.חיזיון אושוויץ והזוועות על אדמת אירופה מביאים אותם לניתוח מעמיק וביקורתי של יסודות הנאורות בכדי להבין איך בעידן בו הונפו דגלי הזכויות של העמים והלאומים השונים באירופה, בעידן של קדמה טכנולוגית עצומה, הביא לפגיעה העמוקה ביותר ביסודות החופש של אותם בנ"א.

רעיון הנאורות

אורקהיימר ואדורנו תרמו בספר זה את אחת הביקורות המעמיקות על המודרניות. הספר הינו תוצר של גלות המלחמה שלהם, ופותח בהערכה מחרידה על נצחונה הנורא של הנאורות, "נצחון" שבא לידי ביטוי ברצח עם, נשק להשמדה המונית ופשיזם. במובן הכללי ביותר של החשיבה המתקדמת, הנאורות תמיד כיוונה לשחרורו של האדם מפחד ולכינון הסוברניות שלו.  אך אותו כדור ארץ אשר מואר באור הנהוגות של הנאורות- מקרין את נצחונה ההרסני.תוכניתה של הנאורות הייתה להסיר את מעטה המסתוריות מעל העולם, להסיר את ההטעיה של מיתוסים ואת החלפתו של הידע באשלייה. אדו' ואורק' מציגים 3 המצאות מרכזיות בעידן המודרני כמייצגות רעיון זה- הארטילריה, הדפוס והמחט. כל אחת בתחומה- במלחמה, בלימוד והשכלה ובסחורות ורכוש- מראה שהסוברניות של האדם הייתה טמונה ומחכה להתגלות בתוך הידע. אך משהו השתבש. "ידע, אשר הינו כוח, אינו יודע גבולות- לא בשעבוד האדם ולא בהענות לשליטי העולם".איך יכול להיות שכל צמיחתו והתפתחותו של המדע המודרני, המבטיח לשחרר את האדם מבורות, מחלות, ועבודת פרך משתקת, עזר ליצור עולם בו אנשים נסחפים אחר אידי' פשיסטיות, נותנים יד באופן מודע לרצח עם ומפתחים בנמרצות נשק להשמדה המונית. ההיגיון נעשה לא היגיוני.. למרות שהם נותנים סימן בבייקון כראשיתו של היגיון המדעי לא רציונאלי זה, הם מוצאים לו שורשים כבר בכתבים הקדומים של היהדות ושל יוון. לכן, ניתן לומר כי הם רואים גם בתקופה הפרה-מודרנית כנושאת אותה סגולה לא-רציונאלית כמו המודרניות, ועל כן שחרור מן הנאורות דורש יותר מחזרה לעבר הנדמה כנקי מטעויותיה. המרדף אחרי חופש בחברה איננו נפרד מהמרדף אחר נאורות בתרבות, ולכן לא יכול להיות חופש אמיתי לאדם כל עוד הנאורות משמשת כמסגרת לתרבות. לפי אורק' ואדו', מקורו של האסון הנוכחי טמון בדרך בה הנאורות בחרה, דרך  של השתררות עיוורת, כאשר את ההשתררות נוכל להגדיר כהשתררות של האדם על הטבע שבחוץ, ההשתררות של האדם על הטבע שבתוכו פנימה ודרך שני אלה - גם ההשתררות של האדם על בני אדם אחרים. מה שמניע שליטה זו הינו הפחד מפני הלא נודע "בני אדם רואים עצמם משוחררים מפחד רק כאשר אין עוד דבר שאינו ידוע להם, מה שקבע את הדרך המאופיינת בהכחשת המיתולוגיות. הנאורות היא פחד מיתי שעבר הקצנה". גם בייקון יוצא מתוך הגישה הפטריאכלית הרואה כאקסיומה מנחית את ההפרדה המוחלטת בין תודעתו של האדם לבין טבע הדברים. על האדם, המשוחרר מכבליו של הטבע, להשפיע על טבע מאכזב זה ולעצב אותו.  ואת "הגיוון הצורני שבטבע לצמצם לכדי  מעמד וסדר, היסטוריה לעובדות, דברים (עצמים) לכדי חומר". "האחר" הינו זה הלא ניתן לקטלוג, ולכן מאיים על הסדר או מוסבר כאשלייה לא מציאותית, כדבר שאין לתודעה להתייחס אליו משום שהוא אינו רלוונטי לתהליך הקדמה. בחברה כבולה זו, שתרבותה רודפת קדמה בלי קשר למחיר, אותו "אחר" אנושי או לא אנושי, נדחק הצידה, מנוצל או מוכחד. אמצעי ההשמדה אולי יותר מתוחכם, והעבדות פחות ישירה מעבדות מוחלטת, אך אותה השתררות עיוורת, המונעת על ידי פחד, ממשיכה להתקיים, והשפעתה הולכת וגוברת. אותו מנוע הצורך באופן מתמיד, אותה כלכלה קפיטליסטית המתרחבת ללא סוף, מולעטת במחקר מדעי והטכנולוגיות האחרונות. האידאל של הנאורות הינה השיטה, המערכת, אשר אחריה הכל וכולם הולכים. המבנה של האחדות המדעית הינו אחד, למרות האסכולות השונות, ודבר לא יכול לשנות זאת.. לפי בייקון, דרגות של אוניברסליות מספקות קשר לוגי חד משמעי בין עקרונות ראשוניים לשיפוטים הנובעים מתצפית מדעית. המספר, הכמות, נעשה לעצם הלוז של הנאורות, ואותה אקסיומה משמשת הן למתמטיקה והן לעשיית צדק. אדורנו ואורקהיימר אינם דוחים מעליהם את רעיון הנאורות, אלא יוצרים הסתכלות דואלית עליה. אינם מנסים להחליף את מיתוס הנאורות במיתוס חדש, אלא מנסים להצביא על כך ש" המיתוס הוא הוא הנאורות, והנאורות שבה למיתולוגיה". המיתולוגיה תרמה רבות לנאורות, למרות הכחשתה על ידיה, ועדיין יש בידה לתרום בעתיד. חלקו השני של המשפט טוען שכפי שבנאורות יש יסודות הרסניים, כך יסודות אלו נמצאים גם במיתולוגיות העתיקות. התנגשות שתי טענות אלו הביאה אותם למסקנה כי המשותף למיתוס ולנאורות היא האמונה כי שינוי הוא דבר בלתי אפשרי. ההתנגדות לשינוי, התנגדות שקיימת גם במיתוסים הקדומים וגם בנאמנות המודרנית לעובדות, מהווה את הגורם המקשר ביניהם. "המיתולוגיה בעצמה משלחת לדרכו את התהליך הבלתי- נגמר של הנאורות, תהליך שבו לנצח כל מבט תיאורטי ספציפי נכנע לביקורת הרסנית שהיא בעצם רק אמונה- עד שאפילו מושגיה של הרוח, האמת ואף הנאורות הופכות לקסם אנימיסטי.כפי שהמיתוסים כבר מימשו את הנאורות, כך הנאורות אפופה יותר ויותר במיתולוגיה ככל שהיא מתפתחת. הנאורות קיבלה את כל התוכן שלה מהמיתוסים, וכל זה על מנת להרוס אותם.."