המניפסט הקומוניסטי - סיכום

מרקס, קארל ואנגלס, פרידריך. 1985. המניפסט הקומוניסטי. עברית: מנחם דורמן, תל אביב: הקיבוץ המאוחד.

 הקומוניסטים כותבים את השקפותיהם, מטרותיהם ומגמותיהם:

1.       מלחמת מעמדות בין מדכאים למדוכאים.

2.       מהפכות בשוק העולמי (קיטור, מכונות).

3.       התפתחות הבורגנות יחד עם התפתחות פוליטית, ניצול תחת מעטפת של חיים טובים.

4.       הבורגנות לכדה הכל (אומה אחת, ממשלה אחת, חוק אחד וכו')

5.       התגברות על משברים ע"י השמדת כוחות הייצור וכיבוש שווקים חדשים.

המניפיסיט הקומוניסטי בו מגוללים הקומוניסטים את השקפותיהם, מטרותיהם ומגמותיהם:

בורגנים ופרולטריון

דבר ימיה של כל חברה עד כה הם דברי הימים של מלחמת מעמדות. מדכאים ומדוכאים היו שרויים בניגוד-גומלין מתמיד, נלחמו מלחמה בלתי פוסקת. בתקופות שונות של ההיסטוריה מוצאים אנו כמעט בכל מקום התפלגות גמורה של החברה למעמדות יוחסין שונים.

החברה הבורגנית המודרנית אשר קמה מתוך חורבנה של החברה הפיאודלית, לא ביטלה את הניגודים המעמדיים, היא העלתה מעמדות חדשים, תנאי דיכוי חדשים, צורות מלחמה חדשות. תקופתה של הבורגנות מצטיינת בכך שעשתה את ניגודי המעמדות פשוטים יותר. החברה כולה מתפלגת לשני מחנות אויבים גדולים: בורגנות ופרולטריון.

גילוי אמריקה והקפת אפריקה בדרכי ים יצרו כר פעולה חדש לבורגנות העולה, הם נתנו לתעשייה תנופה שלא נודעה כמותה, ומתוך כך חוללו התפתחות מהירה של היסוד המהפכני אשר בקרב החברה הפיאודלית המתפוררת.

השווקים התרחבו בלי הרף, הביקוש גדל בלי הרף, הקיטור והמכונה חוללו מהפכה בייצור התעשייתי. התעשייה הגדולה כוננה את השוק העולמי, השוק העולמי הביא להתפתחות המסחר, הספנות והתחבורה היבשתית. אלו שוב השפיעו על התרחבות התעשייה, וככל שנתרחבה התעשייה, המסחר, הספנות כך נתפתחה הבורגנות, הרבתה את הנבנה ודחקה לפינה את כל המעמדות שנשתיירו מימי הביניים.

לכל אחד משלבי ההתפתחות הללו של הבורגנות נתלוותה התקדמות פוליטית מתאימה, עד שלבסוף כבשה לה הבורגנות את השלטון הפוליטי הגמור במדינה המודרנית. ממשל המדינה המודרני אינו אלא ועד פועל המנהל את העניינים המשותפים לכלל המעמד הבורגני. כאשר הבורגנות הגיעה לשלטון, הרסה הי את כל היחסים הפיאודליים, הפטריארכאליים, האידיאליים. הבורגנות לא הניחה שום קשר בין אדם לחברו, אלא הניחה את זולת "תשלום המזומנים" נעדר הרגש. הבורגנות כוננה את חירות המסחר, נטולת המצפון, תחת הניצול מעוטף באשליות פתיות ופוליטיות כוננה את הניצול הגלוי.

הבורגנות קרעה מעל יחסי המשפחה את הצעיף הרגשי-הלבבי אשר להם והעמידה אותם על יחסי ממון צרופים. אין קיום לבורגנות ללא שתהיה מהפכת בלי הרף את מכשירי הייצור, כלומר יחסי הייצור, כלומר את היחסים החברתיים. הצורך בשוק מתרחב והולך לתוצריה מריץ את הבורגנות על פני כל כדור הארץ.

הבורגנות סוחפת, על ידי שכלולם המהיר של כל מכשירי הייצור, על ידי קשרי התחבורה, את כל אומות העולם, גם את הבאר באיות שבהן, לתוך מעגל הציביליזציה. הא כופה על כל האומות לסגל לעצמן את ואפן הייצור של הבורגנות, היא כופה אותן להנהיג בביתן את מכונת הציביליזציה, כלומר- להיות בורגנים. היא יוצרת לעצמה עולם בדמותה ובצלמה.

הבורגנות מבטלת יותר ויותר את פיצול אמצעי הייצור, הבניין והאוכלוסייה. היא צופפה את האוכלוסייה, מרכזה את אמצעי הייצור, וריכזה את הקניין בידי מעטים. התוצאה ההכרחית כל אלה היתה הצנטראליזציה המדינית. איפרכיות בלתי תלויות, כמעט מקושרות קשרי ברית בלבד, כמעט מקושרות קשרי ברית בלבד, בעלות אינטרסים, חוקים, ממשלות ומכסים שונים- לוכדו יחד לאומה אחת, לממשלה אחת, לחוק אחד, לאינטרס מעמדי לאומי אחד, לגבול מכס אחד. היחסים הבורגניים צרו מלהכיל את כל העושר שיצרו, והבורגנות מתגברת על המשברים על ידי ההשמדה המוכרחת של כוחות הייצור- מרובים מצד אחד, ועל ידי כיבוש שווקים חדשים ויתר ניצולם של השווקים הישנים מצד שני. וזאת על ידי שהיא מכשירה משברים כוללים יותר ועצומים יותר ומצמצמת את האמצעים למניעת המשברים.

הבורגנות, לא רק שחישלה את כלי הנשק אלא גם העמידה את האנשים העתידיים לאחוז בהם- את הפועלים המודרניים, את הפרולטריון.

ככל שמתפתחת הבורגנות, כומר ההון, כך מתפתח הפרולטריון, מעמד הפועלים המודרניים, שאין להם קיום אלא כל הזמן שהם מוצאים עבודה, ואין הם מוצאים עבודה אלא כל הזמן שעבודתם מרבה את ההון. פועלים אלה, הם סחורה ככל דבר- מסחר אחר וכמוהו מופקרים הם לכל חליפות ההתחרות, לכל תנודות השוק. עם התרחבות מערכת המכונות ועם חלוקת העבודה, קיפחה עבודת הפרולטרים כל אופי עצמאי , ומתוך כך כל טעם בעיני הפועל. הוא נשעה ספח בלבד למכונה, שין נתבעת ממנו אלא תנועת היד הפשוטה ביותר, החדגונית ביות, הנלמדת בקלות יתרה. יום-יום, שעה-שעה, משועבדים הם למכונה, למשגיח, בעיקר לבורגני היחיד עצמו.

ככל שמתפתחת התעשייה המודרנית כך אין חשיבות חברתית להבדלי מין וגיל, הם קיימים ככלי עבודה בלבד, שמחירם שונה בהתאם לגיל ולמין.

הפרולטריון עובד בשלבי התפתחות שונים, מלחמתו בבורגנות נפתחת עם ראשית קיומו, הם מכוונים התקפותיהם לא רק כלפי יחסי הייצור הבורגניים, הם מכוונים אותן כלפי מכשירי הייצור עצמם.

בשלב זה הפועלים הם המון מפוזר על פני כל הארץ ומפורד מחמת התחרות. ליכוד המוני של הפועלים עדיין אינו תוצאה של התאחדותם העצמית, אלא פרי התאחדותה של הבורגנות, שלשם השגת מטרותיה, מסוגלת היא להניע את כל הפרולטריון. אך עם התפתחותה של התעשייה, א זו לבד שמתרבה הפרולטריון. האינטרסים, תנאי החיים בקרב הפרולטריון הולכים ומשתווים, הואיל והמערכת- המכונות מטשטשת יותר ויותר את הבדלי העבודה ומורידה כמעט בכל מקום את השכר לרמה נמוכה אחת. שיכלול המכונות הבלתי פוסק מערער יותר ויותר את יציבותם בחיים.

יותר ויותר לובשות התנגשויות בין הפועל היחיד והבורגני היחיד צורת התנגשויות של שני מעמדות. הפועלים מתחילים לכונן בריתות נגד הבורגנות. הם מתלכדים יחדיו להן על שכר עבודתם, הם מייסדים הסתדרויות של קבע כדי להצטייד למרידות המתחוללות לעיתים. פה ושם פורץ המאבק בצורת התקוממות. מזמן לזמן מנצחים הפועלים, אך לשעה בלבד. התוצאה הממשית של מלחמותיהם איננה ההצלחה הבלתי אמצעית, אלא התאחדת הפועלים המתרחבת והולכת.

ארגון זה של הפרולטריון ההופך למעמד ועל ידי כך למפלגה פוליטית, חוזר ומתפורר בכל שעה מחמת ההתחרות שבין הפועלים לבין עצמם, אך תמיד הוא חוזר ומתחדש, והוא חזק משהיה. הוא כובש את ההכרה באינטרסים מסוימים של הפועלים בצורת החוק, ע"י שהוא מנצל את הפילוגים בקרב הבורגנות (כמו חוק עשר השעות באנגליה).

ובכלל, ההתנגשויות בתוך החברה הישנה מקדמות בדרכים שונות את המהלך התפתחותו של הפרולטריון. הבורגנות שרויה במלחמה בלתי פוסקת (נגד האצולה, הבורגנים שאינם מזדהים עם התקדמות התעשייה ונגד הבורגנות של ארצות חוץ). בכל המלחמות הללו רואה היא הכרח לעצמה לקרוא לפרולטריון, לבקש עזרתו, וכך למשכו לתוך התנועה הפוליטית. היא עצמה מוסרת בידי הפרולטריון את יסודות השכלתה שלה, כלומר- נשק כנגדה. מלבד זאת, מושלכים בעקבות התקדמות התעשייה, חלקים שלמים של המעמד השליט לתוך הפרולטריון וגם הם מקנים לפרולטריון יסודות השכלה לרוב.

לבסוף, כשמתקרבת מלחמת המעמדות לידי הכרעה, עובר חלק מן הבורגנות אל הפרולטריון, בייחוד חלק מן האידיאולוגים הבורגנים, שהתעלו עד להבנה התיאורטית של כל התנועה ההיסטורית מכל המעמדות, הניצבים כיום מול הבורגנות, הפרולטריון לבדו הוא מעמד מהפכני באמת. הפרולטריון, השכבה התחתונה של החברה הקיימת, לא יוכל להתעורר בלי שינופץ בניין העל של השכבות המהוות את החברה הרשמית. הפרולטריון של כל ארץ וארץ צריך לחסל תחילה את הבורגנות שלו עצמו.

אין הבורגנות מסוגלת להוסיף ולהיות המעמד השליט של החברה ולכפות על החברה את תנאי החיים של מעמדה כחוק מכוון.

פרולטרים וקומוניסטים

מהו היחס של הקומוניסטים אל הפרולטרים? הקומוניסטים אינם מפלגה מיוחדת לעומת שאר מפלגות הפועלים. אין להם אינטרסים השונים מן האינטרסים של כל הפרולטריון. אין הם נבדלים משאר המפלגות הפרולטריות אלא בכך, שמצד אחד מבליטים הם ומפעילים במלחמותיהם הלאומיות השונות של הפרולטרים את האינטרסים המשותפים של כלל-הפרולטריון שאינם תלויים בלאומיות, ומצד שני תמיד הם מייצגים שהמלחמה בין הפרולטריון לבורגנות עוברת את האינטרס של כלל התנועה. לקומוניסטים יתרון תיאורטי על פני שאר המוני הפרולטריון בהבנת התנאים, המהלך והתוצאות הכלליות של התנועה הפרולטרית. התכלית של הקומוניסטים היא עיצוב הפרולטריון למעמד, מיגור השלטון הבורגנות וכיבוש השלטון הפוליטי ע"י הפרולטריון. הנחותיהם התיאורטיות של הקומוניסטים הן ביטויים כלליים לנסיבות ממשיות של מלחמת מעמדות קיימת של תנועה היסטורית אין הן מבוססות על אידיאות או עקרונות שהומצאו או נתגלו ע"י מתקן עולם זה או אחר.

אין הקומוניזם קורא לביטולו של הקניין בכללו, אלא ביטולו של הקניין הבורגני. במובן זה התיאוריה של הקומוניסטים מסתכמת בביטול הקניין הפרטי. כשההון נהפך לקניין משותף, השייך לכל אנשי החברה, אין קניין אישי נהפך לקניין חברתי (הקפיטליסט תופס עמדה אישית בייצור ותופס עמדה חברתית). הקניין מאבד את אופיו המעמדי.

מה שהפועל רוכש לו בפעל אינו מספיק אלא כדי לחדש את עצם חייו. אין ברצוננו למחות אלא את האופי העלוב של הרכישה הזאת, בה אין הפועל חי אלא לשם ריבוי ההון, ואינו חי אלא ככל שמחייב האינטרס של הממד השליט.

ברצוננו לבטל קניין, המחייב מראש כתנאי הכרחי את חוסר הקניין של רוב מניינה ורוב בניינה של החברה. אין הקומוניזם נוטל מאיש את הכוח לנכס לו תוצרים חברתיים, הוא נוטל ממנו רק את הכוח לשעבד לו ע"י ניכוס זה עבודת זולתו.

הקומוניסטים מעוניינים לעקור את החינוך מהשפעת המעמד השליט וקוראים לבטל את ניצול הילדים ע"י הוריהם, לא לביטול המשפחה, אלא לביטול המשפחה הבורגנית העומדת על ההון, על הבצע הפרטי.

אין להאשים את הקומוניסטים בכך שהם מבקשים לבטל את המולדת, את הלאומיות. הפועלים אין להם מולדת, אין ליטול מהם את מה שאין להם. ככל שיתבטל ניצול האחד ע"י זולתו, כך יתבטל גם ניצול אומה ע"י רעותה. בחדל ניגוד המעמדות בקרב האומות, יחדלו יחסי האיבה בין אומה לאומה.

ניצול חלק אחד של החברה ע"י משנתו הוא עובדה משותפת לכל התקופות הקודמות. תהיה צורתו אש תהיה. לא ייפלא שהתודעה החברתית של כל התקופות פועלת בצורות משותפות מסוימות, צורות תודעה, שרק עם היעלם הניגוד המעמדי כליל יתבטלו הן לחלוטין. אם יתבטלו הבדלי המעמדות וכל הייצור מרוכז בידי היחידים המאוגדים, נמצא השלטון הציבורי מאבד את אופיו הפוליטי. השלטון הפוליטי, במשמעו האמיתי, הוא השלטון המאורגן של המעמד האחד לדיכוי מעמד אחר.

במקום החברה הבורגנית הישנה, על מעמדותיה ועל ניגודי מעמדותיה, באה התאגדות, שבה ההתפתחות החופשית של כל יחיד היא התנאי להתפתחות החופשית של הכלל.

המניפסט הקומוניסטי  - סיכום

סיכומים נוספים:

המניפסט הקומוניסטי – סיכום

המניפסט הקומוניסטי – מרקס ואנגלס- סיכום