אוריינטליזם / אדוארד סעיד
פרק ראשון: היקף האוריינטליזם
1. לדעת את האוריינטלי.
בלפור בנאומו בפרלמנט הבריטי ב-1910, שאל באיזו זכות אנו נוהגים בעליונות כלפי בני אדם שבחרנו לכנותם "אוריינטלים"? כמו רבים לפניו, גם הוא השתמש בבחירה הקאנונית של מילה זו. היא סימנה את אסיה או את המזרח, בסימון ג"ג, מוסרי ותרבותי. בלפור הצדיק את שליטת העם הבריטי על עמים גדולים כמו מצרים והמזרח, ע"י שני טיעונים: ידיעה, כח ושליטה. (כיבוש מצרים ע"י נפוליאון, מהווה עבור הכותב דגם מובהק ליחסים אלו. על כך הוא מרחיב בספר).
הידיעה של הבריטים את הציוויליזציה של מצרים מתחילתה-שיאה-שקיעתה, שפתה (ואין הכוונה לכח צבאי/כלכלי). אם אתה בעל ידיעה- אתה שולט, בעל סמכות עליו. ובמקרה זה- משמע לשלול אוטונומיה מהארץ האוריינטלית. הנחיתות והעליונות של מצרים מול בריטניה ברורות בעיני בלפור והוא לא מכחיש אותן.
טוב שבריטניה והמערב ינהל את העמים הללו- מכך תצמח מכך תועלת גם להם וגם לעם השולט. על כן הכיבוש הזר הוא בבחינת "יסוד מוסד" של התרבות המצרית, כבר מכיבושה ע"י בריטניה ב-1882.
האימפריות האדירות החדשות חילצו אותם מעליבותם והפכו אותם לתושבים משוקמים של מושבות יצרניות, ולכן הם יודעים מה טוב עבורם, מבלי לשאול את ה"אוריינטלים", ומצילה את מצרים מהזנחה אוריינטלית.
לעומתו הלורד קרומר, שהיה נציג בריטניה במצרים מהכיבוש ועד 1907, דיבר על האוריינטליזם באפן על פי המושג "עמים נתינים". יש להשתדל לא להשתלט או לכפות אלא להבין ולמצוא שביעות רצון של העם הנתין, לרכך ולהתגמש, וכך יווצר קשר בין שליטים לנשלטים.
השליטה על עמים אלה איננה קשה, כי ברוב המקומות ה"אוריינטלים" נתפסים זהים. אותה ידיעה על האוריינטלים הביאה לתועלת. האוריינטלים לוקים בכושר לוגי, קשה להם להסיק הנחות פשוטות, הסבריהם לא ברורים, והם מרבים לסתור את עצמם.- ההיפך מאירופאים.
הכותב טוען כי ההפרדה המוחלטת בין מזרח למערב הלכה ונוצרה במשך מאות בשנים. מאמצע מאה 18 היו שני יסודות עיקריים ביחסים ביניהם: ידע שיטתי גדל והולך על האוריינט באירופה, שהתחזק כתוצאה מהמפגש הקולוניאלי, ואליו נוספו חוקרים, מדענים ופותחו מדעים.
בנוסף, אירופה תמיד היתה במעמד של כח ושליטה: יחס בין שותף חזק לחלש. השניים הללו הם שבראו הלכה למעשה את האוריינט. הוא מיוצג ומרוסן ע"י מסגרות שליטות- משהו ששופטים אותו, כופים עליו משמעת : "האוריינט נתפס כאילו הוא נתון במסגרת כיתת הלימוד, בית המשפט הפלילי, בית הסוהר...לצורך בחינה, לימוד, שיפוט, הטלת משמעת וניהול" [מספיק להתבכיין כבר!] .
בין 1815-1914 התפשטה השליטה האירופית מ-35 ל85% מכדו"א, כאשר האימפריות הגדולות הן בריטניה וצרפת. ההתנגשויות העזות ביותר היו באוריינט הקרוב, בארצות המזרח הקרוב הערבי.
רוב המאה ה-19 הדעה הרווחת היתה להתערב בענייני ארץ בה אתה מעוניין. הם חלקו בדרך של קרקע, שלטון וגם בכח אינטלקטואלי, שלפי המחבר שמו אוריינטליזם: "אורנייטנליזם היה ספרייה או ארכיון מידע שהוחזק במשותף". היתה להם מערכת ערכים מאחדת, ודרכה נתנו לאוריינטלים מנטליות, גניאולוגיה, אוירה, וכו'. מדובר בהבחנה בלתי נמחית בין עליונות מערבית לנחיתות מזרחית. זו החלה בעקבות תפישה חדשה של היחסים בין אוריינט למזרח, תרגום טקסטים אוריינטליים לשפות אחרות, והתעצמות היוקרה של תחום זה דרך החוגים ללימודים אוריינטליים באוניברסיטאות. אך כל זאת תוך הגבלה של מה שיכלנו לחוות ולומר על האוריינט. כי האוריינטליזם היה השקפה פוליטית על המציאות, שהמבנה שלה הדגיש את ההבדל בין המוכר לזר, וזו היתה המציאות.
המחבר שואל האם יש דרך להמנע מחילוק המציאות שמעורר האוריינטליזם כשמחלקים בין "אנחנו" ל"הם". כשיוצאים מנקודת הנחה שכזאת, התוצאה היא בדר"כ קיטוב ההבחנה. כלומר, יש תפיסה עד היום שיתרון כוחו של המערב על האוריינט הוא בבחינת אמת מדעית.
No comments:
Post a Comment