אינטרנליזם מול אקסטרנליזם
ויכוח זה במטא-אתיקה בפרט ובשיח האתי בכלל הוא בנושא ההנעה, המניע לפעולה (motivation). כלומר, מה הקשר בין דעתנו על ערך מסוים, משמעותו עבורינו, לבין רצוננו לפעול? כלומר, מהי הרצייה לפעול (בלשון המאמר של פרנקפורט – מהי הרצייה האפקטיבית), מהו המניע לפעולה? ובכן, האקסטרנליסט (ראה להלן אקס') טוען כי הרצייה לפעול הינה נפרדת מהפעולה עצמה, חיצונית לה. ועל כן האקס' זקוק למניע נוסף שיבוא יחד עם ההכרה המוסרית של הפעולה. אחרת, לא ניתן להסביר מדוע בכלזאת אנשים פועלים בניגוד להכרתם המוסרית. כלומר, טוען האקס', כנראה ישנו מניע חיצוני נוסף ששונה מהנימוק לפעולה. (הד מעיר: זהו נושא ששייך לתחום הפסיכולוגיה המוסרית – מה מביא את הפועל לפעול? ההכרה בלבד או מניע נוסף חיצוני?) הנימוק הוא הסיבה הישירה לפעולה בעוד שהמניע הוא כמו המצפון...
האינטרנליסט לעומתו טוען כי המניע לפעולה טמון בהכרת משמעותה של הפעולה המוסרית. כלומר, מי שמבין את הפעולה לעומקה ומבין את משמעותה ויש לו סיבה ישירה לעשותה אזי אין הוא זקוק למניע נוסף חיצוני ואם זקוק לו הרי שכנראה לו באמת מאמין במה שעושה. האמונה, ההכרה באמת המוסרית כוללת את המניע. כיצד מסביר אם כן האינטרנליסט אנשים שפועלים בניגוד להכרה המוסרית שלהם? אזי הוא טוען כי כנראה לא באמת מאמין או מודע לשיקול המוסרי בניגוד לאקס' שטוען שהפועל מבין אך מונע ע"י משהו אחר.
דוגמא: "לא לגנוב". כלל מוסרי הכולל בתוכו את הרצון להיות מוסרי מחד, ולא לגנוב מאידך. לפי האקס' המוטיבציה לא לגנוב באה מבחוץ – הרצון להיות טוב, החוק, אמפתיה... האינ' לא יעשה את ההפרדה בין המאפיין של הפעולה לבין המוסריות ואמר כי מי שבאמת לא רוצה לגנוב מכיר בסיבה המוסרית לכך.
No comments:
Post a Comment