עמנואל קאנט (1724-1804)
הנחות יסוד למטפיזיקה של המידות
הקדמה
פילוסופיה פורמלית – לוגיקה. פילוסופיה מטריאלית (של חוקים) נחלקת לשניים: חוקי הטבע, פיזיקה, וחוקי המוסר, אתיקה. לוגיקה איננה אמפירית, אוניברסאלית, קשורה בחשיבה תבונית. בפילוסופיה של הטבע ובפילוסופיה של המוסר חלק אמפירי. בראשון בניסויים בטבע (כימיה, ביולוגיה, זואולוגיה וכו') ובשני באדם ורצונו. הראשון חוקר את המצוי והשני את הרצוי. פילוסופיה המבוססת על ידע אפריורי קרויה 'טהורה'. פילוסופיה טהורה פורמלית היא לוגיקה ופיל' טהורה אפיסטמולוגית קרויה מטפיזיקה.
האתיקה גם היא נחלקת לאפריורי (המוסר וחוקיו) ואפוסטריורי (סוציולוגיה).
המטרה: הגדרה של חוקים אובייקטיבים, אוניברסאליים שאינם תלויים בסובייקט, זמן ומקום, דת ותרבות, כלומר אינם מבוססים על ממצא אמפירי. חוק תקף מוסרית הוא הכרחי ועל כן איננו יחסי. החוקים חלים על כל היצורים התבוניים ובלתי תלוים בנסיון ונסיבות אלא תקפים מכוח התבונה בלבד אפריורי. חוקים המבוססים על נסיון אינם אלא חוקי פרקטיקה אך לא יכולים לשמש חוקים אובייקטיבים אוניברסאליים.
השיפוט המוסרי מאידך מתפתח אפוסטריורי. החוק לא נוצר בעקבות התנהגות האדם אלא התנהגות האדם, כלומר הכפיפות לחוקי המוסר, צריכה להתעצב ע"י החוקים עצמם. אחרת הכפיפות לחוק הינה אקראית.
יתר על כן מטרת ביסוס ההנחות היא מציאת ערך עליון של מוסר, מוסר עליון.
פרק א – מעבר ממחשבה רציונלית מקובלת אודות המוסר לחשיבה פילוסופית
הרצון הטוב - אין טוב מלבד הרצון הטוב. המידות האחרות של האדם, הקרדינליות לפי היוונים כמו אומץ לב, מתינות, שיפוט, נדיבות וחוכמה כולן מעלות טובות אך אין בהם יסוד טוב אינהרנטי ועל כן יכולים לשמש לאדם גם לרעה, כתלות ברצונו. כנ"ל לגבי טובות כמו כסף, הון, בריאות וכבוד שיכולים להשפיע לרעה על אדם אם נטול רצון טוב. הרצון הטוב הינו תנאי הכרחי לאושר. יתרה מכן, תכונה חסרת כל ערך מלבד הרצון הטוב היא עדיין טובה בפני עצמה. מדוע לרצון הטוב ערך כשלעצמו? לולא הרצון הטוב כל יצור תבוני היה פועל לא לפי התבונה אלא לפי הצורך, ההכרח, האינסטינקט. ואז איזה ערך יש לתבונה? דוגמא לכך היא היכנעותם של אנשים להנאות החיים תוך התעלמות מהמהלך התבוני. כשאדם נוהג לפי הטבע הרי שנוהג בניגוד לתבונה. אדם 'הנכנע' לתבונה מקנא באדם שחי על פי יצריו ואינו נותן לתבונה להנחותו. התבונה איננה מספיקה להנחות את רצונו של האדם על מנת להתחשב כראוי בכל צרכי האדם. התבונה היא הדרך המסובכת יותר וודאי שהטבע היה מנחה את האדם בפשטות. אך האדם ניחן בתבונה ומטרתה להשפיע על רצונו. כל היצורים ניחנו בתכונות שנועדו להנחותם ואילו היצור התבוני ניחן בתבונה שמטרתה ליצור רצון שהוא טוב בפני עצמו כמטרה ולא כאמצעי גרידא. הרצון הטוב הוא הטוב העליון, התנאי ההכרחי לאושר. התבונה משיגה את האושר שהוא מטרה תבונית ואילו הטבע משיג לא אושר אלא סיפוק צרכים, כלומר מטרה 'טבעית'.
הנחה ראשונה – החובה- יש להניח איפוא, קיום של רצון טוב אובייקטיבי. כדי להוכיח קיום זה יש לבחון את נושא החובה. בהתכוון לפעולה מחייבת יש להתעלם מפעולות שהן היפוכן של החובה, ופעולות שאינן בהכרח חובה (למשל כאלו שיכולות להיעשות מתוך אינטרס אישי). לדוגמא סוחר שגובה מחיר שווה לכל לקוחותיו ואינו מנצל את אי ידיעתם לגבות מהם סכום גבוה יותר, לא בהכרח פועל מתוך תחושת חובה וכנות. כמו כן, אין להסיק שהוא חש חיבה כלשהי ללקוחותיו ועל כן לא ניצל אותם לרעה. לפיכך יש להסיק שפעל כך מתוך אינטרס אישי (הרצון להיות מוסרי, להיות הגון). דוגמא נוספת הינה יחסו של האדם לחייו. האדם חש חובה לשמר את חייו ולהצילם אך זוהי נטייתו וכן הוא עושה זאת לפי חובה אך לא מתוך חובה. כלומר החובה היא נטולת ערך מוסרי. אדם שחש כי רוצה למות ובכלזאת שומר על חייו שמירה חסרת פחד, חובה ואהבה, עושה זאת מתוך חובה ועל כן לחובתו ערך מוסרי. אדם שפועל באדיבות ונהנה לגרום אושר והנאה לאחרים יתכן שאף הוא אינו פועל באופן מוסרי טהור אלא מתוך רצון להוקרה, כבוד, חיבה הדדית. החובה המוסרית הינה פעולה מתוך חובה בלבד ללא קשר לנטייה הטבעית של האופי[a1]. אדם שפועל בניגוד מוחלט לנטייתו רק מתוך חובה אזי פעולתו תיקרא מוסרית לחלוטין. יש להסכים כי כל אדם חותר לאושר. האדם פועל למטרת האושר ע"י תחשיב של העדפותיו ולעתים ידחה העדפה אחת למען אחרת. גם אם האושר לא היה המניע האוניברסאלי המכריע את רצונו של כל אדם אזי עדיין הייתה החובה מביאה לאושרו. כלומר, החובה, מנוכה משאר העדפות, היא הפעולה המוסרית שתביא לאושרו של האדם.
הנחה שנייה- פעולה שנעשית מתוך חובה הינה מוסרית מעצם היותה ביטוי של רצונו הטוב של האדם ולא בשל תוצאותיה או בשל האובייקט אליו הפעולה מכוונת. כלומר התוצאות של הפעולות, המניע הסופי של הפעולה אינם מקנים לפעולה שום ערך מוסרי (השלכות: נדיבות – כסף ממשי שינתן לאדם אחר/כבוד – הרצון להיראות מוסרי/עקביות – הבטחתי לעשות מעשה אז אני עושה אותו, הרצון להיות עקבי, וכו'). היכן הערך המוסרי שוכן אם כן? ברצון עצמו. הרצון נמצא בין העקרון האפריורי לבין המניע המטריאלי שהוא אפוסטריורי. ומאחר שהפעולה המוסרית נעשית לפי ההנחה הראשונה מתוך חובה בלבד הרי שנעשית לפי ידע אפריורי ועל כן ערכה המוסרי אינו יכול להיות תלוי בתוצאות הפעולה שהן אפוסטריורי. התוצאה היא הההשלכה של הפעולה ואינה מבטאת את הרצייה לפעולה.
אדם לא יכול לכבד את מה שנוטה לו באופן טבעי אלא מכבד הוא את החוק. הרצון נקבע על פי החוק ללא תלות במושא הרצון. הערך המוסרי של הפעולה לא נובע מן ההשלכות של הפעולה עצמה או מהמניע להשלכה המצופית מאחר וההשלכות אינן תלויות ברצון הטוב של הפועל (כלומר של יצור תבוני) ואילו הטוב העליון מצוי אך ורק ברצון התבוני. על כן הטוב העליון נמצא בהכרת החוק בלבד, שקובעת את הרצון לפעולה. (אדם מכיר את החוק>אדם מכבד את החוק>אדם רוצה לפעול עפ"י החוק – בלי קשר להשלכות>אדם עושה מעשה מוסרי).
איזה חוק הוא שמשפיע על רצונו של האדם ללא תלות בהשלכות? עצם הציות לחוקי מוסר אוניברסאליים הוא עקרון של הרצון. להיות מוסרי מתוך חובה מתעלה על להיות מוסרי מתוך פחד או כתלות בהשלכות המעשה.
[a1]זאת בניגוד לאריסטו שעבורו אם אדם לא נהנה ממעשה מוסרי אזי הוא פועל מניגוד לנטייתו ועל כן הוא אינו מוסרי בהכרח. אדם מוסרי לא צריך להכריח את עצמו להיות כזה.
ואטדהפאק? יש לך במקרה בעיות קשב וריכוז
ReplyDelete