מהי פעולה אנושית? מה הרציונליות שלה? מה מביא אדם לפעול? אומנות – techne, פעולה איננה מצב אלא שאיפה. הצדק הוא הטוב אליו שואף הכל. ה'טוב' הוא דו-משמעי:
- הכול שואף לטוב מסוים ("מלכת הכיתה" – מבנה תובעני אך מוגדר היטב)
- לכל פעולה יש את ה'טוב' שמתאים לה. ואז לא ברור מה הקשר בין כל ה'טובים'.
אריסטו שואף להגדיר את הטוב העליון. כל דבר שואף לטוב, כלומר, לכל דבר יש תכלית. התכלית של דבר או פעולה היא ה'טוב' אליו הפעולה שואפת. תכלית: מעבר מפוטנציאל לאקטואל. בהינתן התנאים המתאימים, המעבר מן הכוח אל הפועל. הבלוט הוא בכוח אלון. יש שני סוגים של תכליות: פנימית (או ראשית) ואינסטרומנטאלית (משנית, פרקטית). יש פעילויות שתכליתן פנימית כמו למשל משחק שחמט – עצם המשחק הוא התכלית ולעומת הסוג השני, אין לה תחליף. לפעילות בעלת תכלית פנימית, לתוצאה ולפעילות אותה חשיבות. הרפואה תכליתה בריאות – אריסטו עושה היררכיה של תכליות. המדע שנותן את הטוב הראשי הוא המדע הראשי: האתיקה. התכלית היא הטוב בתחום האנושי, כלומר מיצוי הפוטנציאל שלנו כבני אדם, מן הכוח אל הפועל. מדע זה נמצא בראש הסולם ההיררכי ומכתיב מטה את כל התכליות בכל שלב. תכלית פנימית לא באה על חשבון תכלית אחרת ועל כן יש לפעול למען תכלית פנימית, בפני עצמה.
הנאה, הבריאות, התבונה הן תכליות בעלות ערך פנימי אך גם אינסטרומנטלי ולעיתים באות אחת על חשבון השנייה. אם משהו משרת כל פעם מטרה 'גבוהה' יותר אז יש סכנה להגיע לאינסוף ולדעתו יש גבול – הטוב מכל, תכלית על.
התכלית העליונה היא האושר (eudaimonia) אך אין הכוונה ל- Happiness שהוא פסיכולוגי וסובייקטיבי, אלא לערך אובייקטיבי. יתכן כי התרגום המתאים הוא שגשוג או הצלחה. מושג שמרמז מיצוי עצמי ועל כן יש לייחסו לבעלי ניסיון חיים בלבד על פי אריסטו.
האושר הוא גם פונקציה של מזל (למשל איוב). האושר גם שורד לדורות הבאים אך באופן אחר.
כדי להגדיר את הטוב העליון יש לדעת את הדעה הרווחת. הדעה המקובלת היא חשובה באתיקה (בניגוד למטא-אתיקה) כי זהו מבחן ההצלחה הפילוסופי. מהו הטוב העליון לפי ההסכמה הכללית? האושר. אך לגבי מהותו הדעות חלוקות... האושר, טוען אריסטו, הוא מטרה פנימית, בפני עצמה ועל כן נמצא בראש הפירמידה של התכליות. (לא ניתן לשאול את השאלה – למה להיות מאושר?). אריסטו מציע 3 אפשרויות שונות:
- הנאה – בהמית. משותפת לאדם ולבע"ח אך מה ייחודי לאדם?
- עושר – אמצעי להשגת דברים אחרים ולכן לא יכול להיות עליון
- כבוד – תלוי לא באדם אלא בסובבים אותו. לומר על אדם שהוא מכובד שקול ללומר שקיימים אנשים שמכבדים אותו. הכבוד היה חשוב ליוונים בגלל תפקידם הציבורי. אינדיבידואליזם ונאמנות לעצמך הם רעיונות מודרניים. הכבוד אם כן, לא מתאים להיות הטוב העליון כי לא נשלט ע"י האדם.
משלוש ההפרכות נובע כי לטוב העליון שלוש תכונות הכרחיות:
- ייחודיות לאדם
- תכלית פנימית, כשלעצמו
- אוטרקי – נשלט ע"י האדם עצמו
טוען אריסטוכי מה שמביא את האדם לטוב העליון הינה הפעילות לפי הסגולה הטובה. מה שחשוב הוא העשייה, מימוש הידיעה. הידיעה מתממשת כתלות חלקית בנסיבות (בגלל המזל). לאדם יכולת לתמרן את הטבע, את הנסיבות כלומר בסופו של דבר אושרו של האדם תלוי בו. יתרה מכך, האושר הוא פעילות עפ"י הסגולה הטובה לאורך זמן, אופטימלית לכל החיים. המידות הטובות הנן נקודת האמצע – בין פזרנות לקמצנות יש נדיבות, בין פחדנות לפזיזות – אומץ לב, בין נהנתנות לסגפנות – מתינות. אנשים סוטים מהאמצע והאדם מתרגל לפי נקודת האמצע.
מעשי הצדק > מרגילים את האדם להיות צדיק, בעל נטייה למעשי צדק.
ומי שבעל נטייה זו> עושה מעשי צדק
כמו בביצה והתרנגולת, מה בא קודם? לפי אריסטו יש לתרגל את המעשים עד שנהפכים לנטייה.
No comments:
Post a Comment