רולס רואה את עצמו ממשיכו של רוסו מחד וקאנט מאידך. תזכורת: האמנה החברתית של רוסו: יש להניח מצבים מסוימים (מצב טבעי natural state) על האדם שאינם תלויי תרבות. יש מחלוקת בין רוסו לבין הובס על מצב טבעי זה (לפי הובס – מלחמה מתמדת בגלל כבוד ותחרות ורצון, לפי רוסו – כל אדם הוא בלתי תלוי וזקוק לאחרים כדי להתקיים, המשפחה היא הגרעין הבסיסי ביותר, סימן ראשון להסכמה חברתית). טוען רולס כי איבדנו את הסיכוי להסכים על שאלות מהותיות כמו מהו טבע האדם. אין לסמוך על קונסנזוס שקודמיו התיימרו לבטא. אי אפשר לבנות הסדרים פוליטיים על בסיס המטאפיזיקה. כלומר יש להפריד בין נורמות מוסריות לפוליטיקה (הפרדה שלא נעשתה קודם לכן אצל הובס למשל שעבורו טבע האדם הוא שמוביל לאנרכיה). למצב זה הוא קורא: פלורליזם ערכי (או פילוסופי). כדי להגיע ליציבות פוליטית יש לותר על רעיון ההסכמה הכללית. תפיסה זו היא פסימית וספקנית. הוא אינו שולל את קיומו של טבע אדם אחד אבל הוא נמנע לענות על שאלה זו להגדיר תשתית אחת לאמנה החברתית או לפילוסופיה פוליטית. על כן יש ללכת בדרך חדשה: פלורליזם והסכמה שלא נסמכת על הנחות מטאפיזיות (כלומר, מהו טוב, מהו צדק וכדומה) מוסכמות מראש. הוא מנסה לבנות תורת צדק פוליטית בלבד, מופרדת מהמוסר והנחותיו המוקדמות.
קונסטרוקציוניזם קאנטיאני Kantian Constructivism: החלופה למצב הטבע. נבנה את המצב הטבעי יש מאין במקום לקבל הנחות מוקדמות. בנקודה זו רולס מקבל השראה מקאנט. לפי קאנט יש הפרדה מוחלטת בין טבע לתבונה. רולס מסכים איתו ואומר שהטבע איננו רלוונטי. יש ליצור מבנה מופשט (basic structure) המבוסס על הרעיון של קאנט על הקשר בין התבונה לפעולה. כמו שהגיאומטריה היא 'המבנה' של התבונה (היא אפריורי, מנותקת מן הטבע ועל כן היא תבונית) אז כך, טוען רולס, יש 'מבנה' לצדק: הצדק כהוגנות.
לנקודת ההתחלה שממנה יש לבנות קורא רולס 'המצב המקורי' – the original position. זוהי איננה נקודה שרירותית אם כי היא כן מלאכותית. למצב המקורי מספר מאפיינים:
- רציונאליות
- אגואיזם – self interest. האדם אינו פועל באופן אלטורואיסטי אלא דואג לעצמו ולמשפחתו.
- שוויון – כל השחקנים במשחק הם שווי- ערך.
- חירות – רצון האדם לא נשלט ע"י רצון של אחר.
- מסך הבערות – veil of ignorance: 'מסתירים' בפני המשתתפים את כל התכונות הסובייקטיביות שלהם (דת, גזע, מין, מוצא וכדומה) ומשאירים ידע כללי. ה'אני' מבוטל, המשתתף לא יודע מה מיקומו. הסיבה למסך זה היא תפיסה שהראוי מבחינה פוליטית הוא ההוגן. הצדק כהוגנות – כלומר כללי משחק הוגנים (אין יותר תפיסה ש'מגיע' למישהו יותר מלאחר). הצדק הוא בהליך עצמו בעצם היותו הוגן. הצדק מתחיל בעצם הגדרת הכללים, התנאים לקבלת ההחלטות. זאת בניגוד לתפיסה האפלטונית שהצדק הוא אידיאה והמלך הפילוסוף שיודע מהו הצדק משליט את רצונו על העם לפי תפיסתו.
- הסכמה פה אחד – מסך הבערות מוציא את האינטרס האישי מהמשוואה. כשדורשים הסכמה פה אחד לא ניתן לקחת בחשבון מניעים אישיים אלא רק להתייחס לשיקול הדעת הסביר של המשתתפים.
מאיפה רולס קיבל את הרעיון של הוגנות? של כללי משחק הוגנים?
לפי מחקרים של פסיכולוג מאוד ידוע בתקופתו בשם Jean Piaget הוא טען שילדים למשל לא לומדים ערכי מוסר מהוריהם אלא ע"י אינטראקציה עם ילדים אחרים במשחקים עם קבוצת הגיל שלהם pier group. במשחקים הם לומדים את מושג ההוגנות, לפי כללי המשחק. הם מחשיבים 'נצחון' במשחק רק אם שיחקו לפי הכללים. כשאדם יוצר אצלו יתרון ומתעלם מכללי המשחק ופועל שלא בהוגנות אזי פועלים ייסורי מצפון וההישג אינו אמיתי.
שיווי משקל רפלקטיבי – Reflective Equilibrium
זוהי הנקודה שאליה המשתתפים מגיעים אליה בעת דיון מוסרי כללי או פרטני. המשתתפים שוקלים את המצב עד להגעה לרשימת ערכים קונסיסטנטית. הם מתאימים את דעותיהם כדי להגיע לפשרה, לשיווי המשקל, לפיה אין סתירה. ומויקיפדיה -
The method of reflective equilibrium serves the aim of defining a realistic and stable social order by determining a practically coherent set of principles that are grounded in the right way in the source of our moral motivation, such that we will be disposed to comply with them.
(קיומו של שיווי משקל זה מראה, לפי רולס, שעל אף הפלורליזם הערכי, ישנו common sense שלפיו אנשים, במצב המקורי ומאחורי מסך הבערות, מקבלים מושג כללי של צדק. )
מושג הצדק אצל רולס הוא חלופי למושג התועלת. הצדק שלו הוא של חלוקה (של מה? קניין, כוח, מעמד...). התועלת, לעומת הצדק, היא מושג אוניברסאלי – הגדלת הסך הכללי של האושר. בתחום הפוליטי התועלת היא במונחי רווחה, תל"ג (כללי, של כולם יחד). כלומר, את התועלתן לא מעניינת חלוקת הרווחה אלא רק את הגדלתה ומקסימיזציה של האושר. זאת בניגוד לתפיסת הצדק של רולס – האידיאל הפוליטי איננו תועלתני אלא יש להגדיל את הרווחה ככל האפשר תחת אילוץ השוויון – כלומר, החלוקה השיוויונית. הוא נותן לזה סיבה מטאפיזית שקורא לה – נבדלות, Separateness of Persons. כלומר, אינדיבידואליזם – כל אחד צריך לקבל התייחסות.
יש שני עקרונות עיקריים אצל רולס:
- עקרון החירות Liberty
- עקרון ההפרשיות Difference
לכל אדם הזכות השווה לחירות העולה בקנה אחד עם זכות דומה לכל. הזכות היא שווה (כלומר, הזכות היא המתחלקת בין הכלל ולא החירות. החירות בפועל היא דיפרנציאלית, הרי שלא לכולם בפועל באמת אותה חירות למשל אסירים. אבל – הפוטנציאל לממש את החירות היא שווה לכולם באותה מידה. לכן במדינה צודקת אין עבדות). היקפה של הזכות שווה לכל – מושג ההוגנות. יש לאפשר את מקסימום החירות לכל אדם בתנאי שהיא שווה לכולם. כל אדם נבדל מאחרים, לא ניתן לשקלל אנשים יחד לפי העקרון של הנבדלות. שיקולים של הגדלת רווחה אינם חלים על חיי אדם לפי רולס. לכל אדם ערך שווה. מה הכוונה לשווה?
עקרוןההפרשיות – מתחלק לשניים:
א. שיוויון הזדמנויות
ב. התועלת של החלש ביותר
אי שיוויון סוציו-אקונומי אפשרי אם ורק אם מתקיימים שני התנאים לעיל. כלומר, עיקרון ההפרשיות איננו עקרון שיוויוני נוסח מארקס. אנו 'נסבול' אי שיוויון בתנאי שלא נזניח את החלש ביותר ונאפשר אותם תנאי התחלה לכולם (עד גבול האפשר – אם מישהו נולד למשפחה עשירה אז אין מה לעשות).
א. אבל, כשאנו מחלקים את המשאבים של החברה יש לחלקם באופן שווה ולאפשר שיוויון הזדמנויות מלא. זהו עקרון שמתווך בין שני עקרונות – כלומר, עקרון שיוויון ההזדמנויות הוא תנאי הוגנות המאפשר את החירות להתחרות באופן שווה כדי לאפשר את עקרון ההפרשיות. על כן, עקרון החירות קודם לעקרון ההפרשיות בכך שלא ניתן לבחון חלוקה צודקת של החברה ללא ביסוס כי לכולם זכות שווה להתייחסות צודקת, כלומר, שיוויון בפני החוק.
ב. כל אי שיוויון סוציו אקונומי הוא לגיטימי אם ורק אם מתאפשרת תועלת לחלש ביותר (נניח חמישון תחתון שבארץ זה בטח עשרימון תחתון...). כשיש שיפור ברווחה הכוללת של החברה למשל באופן שבו הממוצע עולה אזי קורה שהפערים גדלים עוד יותר כלומר אי השיוויון הסוציו אקונומי גדל. לפי רולס, זה בסדר כל עוד לא נפגע החלש ביותר. המעבר הוא תקין כי גם מי שבתחתית הסולם זכה נאמר, בשיפור כלשהו. מדוע? לפי מסך הבערות אין כאן שיפור על חשבון מישהו. כדי לבצע הערכה של צדק בחברה יש לבטל את רגש הקנאה (מסך הבערות..) על כן האדם במצבו השתפר לא יכול להתנגד גם אם מצב העשירון העליון השתפר. טבעי לחוש שפערים סוציו אקונומיים אינם הוגנים אבל אין זה רגש רציונאלי. רולס פוסל מעבר להגדלת הממוצע אם פירוש הדבר שהחלשים נפגעים. אלא אם כן ההבדל הוא כה משמעותי. כלומר, ישנו 'סף הימור'. ההימור (לרעת החלשים) מתקבל רק אם יש 'רשת ביטחון' כלומר שהנזק לא יגדל מעבר לנקודה מסוימת.
רולס התנגד לשיווין גמור כדי לתמרץ אנשים לעבוד. אי השיוויון הוא הכרחי כדי שהחברה תתקדם, כדי שהרווחה תגדל. כל תורת הצדק שעליה יש להגיע להסכמה פה אחד חלה על הפוליטיקה ולא על נושאים חברתיים-אישיים. כלומר – על המבנה הבסיסי של החברה, המוסדות החברתיים (לא הצבא למשל).
רווחה – מה מחלקים?
עקרונות הצדק חלים על הטובין הראשוניים (primary goods). בשאיפתו של רולס לנתק את המוסר מהפוליטיקה הוא עורך רשימה של טובין ראשוניים, בסיסיים שיהיו מוסכמים על כולם: כבוד עצמי (מה שנותן לנו את התחושה שאנו 'שווים' כבני אדם. ללא ערך עצמי, אין משמעות לרווחה, לקניין וכו'), חינוך, כסף, בריאות, חירות.
לסיכום:
האמנה החברתית אצל לוק והובס נועדה כדי לשמר את הביטחון ואילו אצל רולס היא נועדה לשמר את הצדק, חלוקת הטובין באופן מסוים. על פיו כל התפיסה היא רלוונטית עבור חברה דמוקרטית בלבד. מדוע?
- הכרעת הרוב. מדוע הרוב מחייב? כי לרוב יש סיכוי גדול יותר להיות צודק (wisdom of crowds).
- הוגנות. הרוב מבטא את רוב הרצונות, רוב האינטרסים האישיים.
ליברליזם עובד רק אם הוא פוליטי לחלוטין לפי רולס, ולא מוסרי. יש לשים בצד את התפיסה המוסרית המקפת שלנו ולהתמקד בתפיסה הפוליטית הצרה. שאלות הנוגעות לא לתחום האישי אלא למבנה הבסיסי של החברה. כמו כן, השאלות צריכות לעסוק בשיתוף הפעולה עם בני אדם אחרים בחברה. מדוע? כי בני אדם הם זרים זה לזה ובוחרים לשתף פעולה מתוך שיתוף אינטרסים. על כן, יש לבסס את העקרונות של שיתוף פעולה זה. טענתו היא שבני אדם הם רציונאלים וסבירים, רגישים לסיבות ונימוקים. לפי המצב המקורי לא צריך להיות חלק מאיזו דת, תרבות וכדומה כדי להבין מושגים כמו הוגנות, חירות ושיוויון.
No comments:
Post a Comment