מדיניות חברתית - עוני

·         עוני הוא מצב של רווחה נמוכה (אחדות, 2007). הגדרות אחרות לעוני כוללות מושגים כמו "מצב יחסי", "רמת חיים" וכיוצא בזה, ולפיכך מכילות הנחה מובנית לגבי דרך מדידתו. אך כפי שהגדירה אורשנסקי: “Poverty, like beauty, lies in the eyes of the beholder” (Orshansly, 1969, p. 37). כלומר, דרך מדידת העוני מגדירה את המצב עצמו. לקושי בהגדרת המושג מתווספות ההשלכות הפוליטיות-חברתיות של הגדרתו. דרך מדידת העוני משפיעה מאוד על חייהם של רבים: מי שמוגדר רשמית כעני נתפס כזכאי לתמיכה כלכלית, ומי שלא נכלל תחת ההגדרה – לא. אם כן, מושג העוני הינו מורכב להגדרה מחד, ובעל השלכות משמעותיות מאידך.

·         הספרות רוויה בדיונים הנוגעים לאופן הראוי למדוד את העוני, או כפי שהיא מכונה "בעיית הזיהוי" ובכימות מדדי העוני בחברה – "בעיית המצרפיות". קיימות שלוש גישות מרכזיות להגדרת העוני ולמדידתו (אחדות, 2007, עמ' 10). הראשונה היא הגדרתו בצורה מוחלטת ואובייקטיבית. לפי גישה זו, עוני הוא מצב של חסך מוחלט, חוסר יכולת לרכוש סל מוצרים הכרחי לקיום פיזי (לאו דווקא רכישת מוצרים, אלא גם סט יכולות או קשרים חברתיים). הגישה השנייה מגדירה את העוני כמצב חברתי יחסי. לפיה העוני הוא תלוי מקום, זמן וחברה, ויש להעריכו בהתאם לכך. הגישה השלישית מדגישה את ההיבט הסובייקטיבי של העוני. לפיה, עני הוא מי שמרגיש או חושב שהוא עני. הגישות לכימות מדדי העוני נעות בין הגדרת קו עוני הנסמך על פרמטר אחד ובין שילובים מושכלים של מספר מדדי עוני. להלן אתאר את ההתפתחות בהגדרת המושג ואת הביקורות על הגישות השונות.

·         בשנת 1901 פורסם מחקרו של  Rowntree אשר הגדיר עוני כחוסר הכנסה מספקת לרכישת סל מוצרים מינימלי ההכרחי לקיום פיזי (Townsend, 1979, p.33). ההגדרה הזו הינה מוחלטת, ומתבססת על הגדרת צורך אנושי כצורך חומרי גרידא. Rowntree היה הראשון להגדיר תפיסה של צרכים חיוניים, וכן כלי מדידה פרקטי עבורם: הגדרה מדעית (ככל ניתן) של רכיבי תזונה, לבוש ודיור הכרחיים לקיום משפחה. בשנות השישים של המאה העשרים החוקרת Orshansky המשיכה גישה זו בנסחה את קו העוני של ארצות הברית (Orshansky, 1965). הגדרתה לצורך חיוני כוללת מזון בלבד. הביקורת על גישה זו נפוצה ואינטואיטיבית. היא מורכבת משתי נקודות עיקריות: ההגדרה הצרה של צורך חיוני, והעדר היכולת להגדיר במדויק ובצורה אחידה את הכמות של צורך הכרחי לקיום.

·         גישתו של Townsend למדידת העוני התמודדה עם ביקורות הגישה  המוחלטת. בפרסומו מ-1979 הוא הגדיר כי העוני הוא מצב של קיפוח יחסי (relative deprivation, Townsend, 1979, p. 31), התלוי בזמן, במקום ובחברה. מרכיב היחסיות נמדד באמצעות הערכה של רמת חיים אנושית מינימלית המורכבת מסך מדדים מתחומי המזון, תרבות, בריאות, קשרים חברתיים ועוד. מי שלא עומד ברף שנקבע מוגדר כעני. הרכבת סל המדדים הזה צריכה לגישתו להתבצע עבור כל חברה בנפרד. גישתו חלוצית הן בשל מרכיב היחסיות שלה, והן בשל הגדרת מדדים שאינם חומריים כצורך חיוני לאנושות. הביקורת על גישה זו היא שהיא אינה מאפשרת רף נורמטיבי לעוני ושהיא לא מסוגלת לשקף שינוי גורף ברמת החיים של האוכלוסייה (לדוגמה, אינפלציה תביא לעלייה גורפת במחירים ולכן לירידה ברמת החיים של כל החברה, ולכן ליותר עניים תיאורטית, אך השיטה היחסית לא תשקף שינוי זה). על-פי גישה זה עוני כרוך באי-שוויון חברתי, מה שיכול לעוות את התפיסה לגבי כל אחת מהתופעות בנפרד ולגבי הממשקים שלהן (אחדות, 2007, עמ' 23).

·         גישה נוספת למדידת העוני מתמקדת בתפיסה הסובייקטיבית של המצב (אחדות, 2007, עמ' 26-27). לגישה זו, עני הוא מי שמרגיש עני לעומת מה שהוא תופס כרף הקיום המספק. גישה זו שמה את התפיסה המקובלת על עושר ועוני כמדד עיקרי, ולא את הבדיקה המדעית שלה. בסובייקטיביות זו טמונים יתרונותיה, בדגש על תחושת המחסור האישית, וחסרונותיה, בדגש על הטיה לפי מבנה  האישיות הפרטי.

·         גישות נוספות למדידת העוני נבדלות בדקויות המדידה שלהן ובכמות המדדים בהם הן משתמשות. לאחר מחקרו של Townsend, וביתר שאת בשנות התשעים, חוקרים החלו להרכיב קווי עוני המורכבים מסינתזה של מספר מדדים. השימוש במספר מדדים הוא פתרון לבעיית המצרפיות בכך שהוא מצמצם את ההטיה של מדד אחד בלבד. כך לדוגמה החוקרים Bradshow & Finch אשר מחקרם מ-2003 מראה את כדאיות השימוש במספר מדדי עוני כדי לזהות את העניים בחברה. הם טוענים כי מי שעני לפי כל המדדים הוא עני יותר מהעני על-פי מדד אחד בלבד. זאת ועוד, אוכלוסיות שונות מזוהות כעניות לפי כל אחד מהמדדים (קשישים לדוגמה אינם בהכרח עניים לפי כל מדדי העוני). ראוי לציין גם את גישתו של אמרטיה סן, הבוחן את העוני על-פי יכולות האדם לתפקד בחברה. שיטה זו משלבת בין תפיסת המשאבים החיוניים ובין היחסיות במובן של השתתפות בקהילה.

תובנות

·         העוני הוא תופעה בעלת משמעויות פוליטיות. הוא נעוץ היטב במציאות החומרית היומיומית, אך עצם הגדרתו כרוכה במדיניות חברתית ממשלתית. השיטות השונות למדידת העוני הן בעלות השלכות משמעותיות על חייהם של אנשים רבים ומכאן חשיבות המדידה האיכותית ככל האפשר. עם זאת, כמעט בלתי אפשרי להגדיר מדידה "נכונה" לעוני. השיטות הקיימים מאירות, כל אחת, הבטים שונים של המצב, אך לכל אחת מהן יתרונות וחסרונות. אם כן, שיטת המדידה צריכה להיות בראש ובראשונה שקופה; כלומר השיקולים לה צריכים להיות גלויים ואף מוכרזים. מתווי המדיניות צריכים להיות ערים להטיות במחקר בבואם לקבוע מדיניות מתאימה. המדיניות שהם מתווים קובעת איך נראית החברה, ובמובנים רבים עליה לשקף אידיאל נורמטיבי לגביה.

·         מדידת העוני נעשתה חשובה ככל הנראה לאחר המהפכה התעשייתית, כלומר שהחלה צמיחה מואצת והעולם השתחרר מה"מלכודת המלתוסיאנית". מצב זה הביא להגדלה רוחבית של ההון העולמי, והתצורה הפוליטית אפשרה לרבים יותר להיות נגישים אליו. כך נוצר אי שוויון חברתי, בו רבים יותר מבעבר היו נגישים למשאבי קיום פיזי, ואף להון, אך אחרים לא הצליחו לממש את הפוטנציאל הזה. החשיבות החברתית בזיהוי העני ובדאגה לו גדלה במצב זה בו כבר לא היה מן ההכרח להקדיש את חייו וכוחו של אדם לגידול מזון, ובו משמעות היציאה מהמלכודת המלתוסיאנית הייתה כי לכאורה לא אמורים להיות יותר עניים בעולם.