מדיניות חברתית- סיכום

·         מדיניות חברתית מוגדרת בצורות רבות, באופן הנתון לפרשנות אידיאולוגית (יש שיגדירו זאת כמדיניות שמטרתה להבטיח סף קיום מינימאלי לכל אזרח, אחרים יראו בה כהסדרת היחסים בין יחידים בחברה). היא מייצרת כיוון ביחס למה קיים היום ומה צריך להיות בעתיד (ומכאן עיסוקה ב"שינוי חברתי"). לעתים המונח מנוצל לתיאור מהלכים שאינם חברתיים כלל וכלל.

·         אחת מההגדרות המרכזיות היא של Titmuss (1974, p. 29), ולפיה ישנם שלושה תנאים מצטברים להגדרת מדיניות כ"חברתית": עיסוקה בשיפור רווחת האזרחים; היא כוללת מטרות כלכליות ושאינן כלכליות (דוגמת שכר מינימום); והיא כוללת "חלוקה מחדש" של שליטה על המשאבים באופן פרוגרסיבי (מעשירים לעניים). מרכיבים אלו נמצאים גם ביתר ההגדרות.

·         אמירות מעניינות נוספות הן של Donnison, שאמר כי "מה שהופך מדיניות ל'חברתית' היא העובדה שעיסוקה בחלוקת משאבים, הזדמנויות וסיכויים בין קבוצות אזרחים" (1975). Dean כתב בספרו כי "מדיניות חברתית היא עיסוק ברווחה האנושית" (2006, p. 1). Titmuss כתב כי "מדיניות חברתית היא כולה עוסקת במטרות חברתיות ובבחירה ביניהן" (1974, p. 131).

·         מבחינת תחומי עיסוק, קשה להגדיר היכן מתחילה המדיניות החברתית והיכן היא נגמרת. ברור הוא שמדיניות חברתית מערבת שחקנים שונים מהמגזר הממשלתי ומהמגזר הלא-ממשלתי (המשפחה וכיום הארגונים החברתיים). ניתן לראות במשפחה (עליה היתה אחראית בעבר "האישה") ובכלכלה (עליה היה אחראי "הגבר") כמקורות ה"הכנסה" של הסיוע החברתי.

·         "אבי מדינת הרווחה" Beveridge ראה "חמישה מקורות רשע" (Five Evils) שהגדירו את המתחמים המרכזיים של מדינת הרווחה: עוני, מחלות, בורות, דיור עלוב ועצלות (1942). אלו תורגמו לעיסוק בהבטחת הכנסה, שירותי בריאות, חינוך, בינוי ושיכון ומדיניות תעסוקה.

·         מבחינה היסטורית, הורחקו העניים מהחברה (בבריטניה הונהגו "Poor Laws"). בתחילת המאה שעברה נבחן הנושא מחדש, היו חילוקי דעות ביחס לאחריות לטיפול בהם (מדינה או פילנתרופים, נושא הנמצא במחלוקת עד היום) ובמקביל צמח המחקר האקדמאי בתחום, אותו הובילו האחיות Webs, טיטמוס ואחרים בLSE (Alcock et al 2008, p. 5).

·         נתונים ראשונים אחר קיומו של עוני (המחקר הראשון הידוע נעשה בעיר יורק ב-1902) קידמו את הנושא בסדר היום הציבורי, הובילו לויכוח בסוגיית מדידת העוני ואפשרו להשוות בין מדינות. לאחר מלחמת העולם השנייה נוסדה "מדינת הרווחה" כפי שאנו מכירים אותה כיום, על כנפי הסולידאריות החברתית. ואולם, הגדרת ה"צרכים" וה"בעיות החברתיות" בהם מטפלת מדינת הרווחה מושפעת מאוד מהתקשרות ומאמונות קודמות של אנשים (Manning 2003).

·         כיום ניתן להבחין בין "שירותים חברתיים" לפי אופן נתינתם: אלה הניתנים ישירות לעניים (המרכיב הנגלה של מדינת הרווחה), אלה הניתנים לעובדים דרך מעסיקיהם (חופשות, הוצאות, פנסיות וכו') ואלו הניתנים דרך מנגנוני המיסוי והביטוח הלאומיים (קצבאות ילדים). ניתן גם לחלקם לפי סוג כלי המדיניות: כלים רגולטורים (הדורשים אכיפה), כלים כלכליים (קצבאות ותמיכות) וכלים ביצועיים (מתן שירותים במימון המדינה).

·         בכל הקשור לעקרונות המצדיקים את קיומה של "מדיניות חברתית", לשני כותבים תרומה משמעותית. Rawls ב"תיאוריה של צדק" הסביר כי כללי הניהול של חברה חייבים להיקבע כאשר כלל חבריה נמצאים מאחורי "מסך הבערות", מבלי לדעת האם יהיו עניים/עשירים לאחר מכן (1971). Sen הסביר כי המערכות שיצר המין האנושי מתבססות כולם על עיקרון של שוויון, מאחר וכך נוצרת מערכת אתית של הבנייה חברתית. השאלה היא שוויון של מה? יש כאלו הדוגלים בשוויון הכנסה, בשוויון רווחה או בשוויון של זכויות וחופש לכל (1997).

תובנות

·         נראה שבעשורים האחרונים, מדיניות חברתית היא אינה רק עיסוק ב"חלוקה מחדש" כפי שכתב טיטמוס, אלא גם עיסוק במרקם היחסים בחברה. המושג של "הון חברתי" (Social Capital) ומחקריו של Putnam על משמעות היותנו "חברה של יחידים" הרחיבו את גבולות הגזרה של המדיניות החברתית, בצדק או שלא בצדק. ע"פ Putnam, יש קשר בין הירידה באינטראקציות החברתיות בארצות הברית לבין הרווחה החברתית הפרטית (שלנו.הגדרה – האם הולכים על חיזוק היחסים בחברה, או חלוקה מחדש של רכוש. מחלוקת שהיתה אז, אך היא עדיין רלוונטית.

·         מאחר ותמיד קיימת מגבלת משאבים, "מדיניות חברתית" בעולמה של ממשלה היא העיסוק בשני תחומים מרכזיים: סדרי העדיפויות של הנושאים בהם יש לטפל, והאופן בו מבטיחים טיפול אפקטיבי בנושאים שנבחרו. בזבוז משאבים במקום אחד, פוגע ביכולת להעלות נושאים אחרים לראש סדר העדיפויות. קביעת סדרי העדיפויות היא תמיד דבר מורכב, הקשור לתפיסות אידיאולוגית ולפוליטיקה במובן "הטוב" של המילה. היא עוסקת גם בהחלטה על היקף הנושאים שיטופלו (=הגירעון שיילקח על חשבון הדורות הבאים), גם בנושאים עצמם וגם בדרך הטיפול.