פילוסופיה של מדעי החברה - סיכום
מרטין הוליס 1938-1998
נושא המאמר: אפיון וביקורת העמדה הנטורליסטית (פרק 6) ואישוש הפרשנות (פרקים 7-8).
איפיון: הרמנויטיקן, משלב בין הוליזם ואינדיבידואליזם.
הושפע מ: תורת המשחקים, גירץ, גרייס, סקינר ואוסטין
דוגמא מרכזית: הניתוח שלו מבוסס על הטבלה המנחה בקורס:
| | הרמנויטיקה (פרשנות) | נטורליזם |
| הוליזם | פרק 7 | דורקהיים ( הוליס לא מציע ביקורת ישירה) |
| אינדיבידואליזם | פרק 8 | תורת המשחקים - פרק 6 |
טענות מרכזיות של מרטין הוליס:
א. השוואת המאפיינים בין נטורליזם ופרשנות:
| פרשנות (הבנה) | נטורליזם (הסבר) |
| הסתכלות "מבפנים" | הסתכלות "מבחוץ" |
| שפה של סמלים SYMBOL | שפה של סימנים SIGNS |
| פעולה | התנהגות |
| פרקטיקות - נורמטיביות | הרגלים- נורמליות |
| אינטראקציה חברתית שעוסקת במשמעות | תגובה לסביבה |
ב. על נטורליזם אינדיבידואליסטי:
התפישה הנטורליסטית-אינדיבידואליסטית גורסת כי ניתן לחקור את החוקים החברתיים דרך בחינת היחיד, אבל היחיד במקרה הזה הוא טיפוס, ולא סובייקט. נחדד: “האדם הרציונאלי" של תורת המשחקים הוא לא אדם ספציפי אלא מודל (הפשטה) של אינדיבידואל. האדם היחיד, לפי תפישה זו, איננו מיוחד. הדיון של הוליס מתרכז בסוג מסויים של עמדה כזו: תורת המשחקים.
· תורת המשחקים: ההיסטוריה היא אוסף של פעולות אנושיות ולא של תכנון אנושי. ולכן, גם המוסדות והנורמות החברתיות ניתנות לרדוקציה למעשים של אינדיבידואלים. טענה זו לא מניחה נורמות כדי להסביר נורמות (דורקהיים, לדוגמא, כן עושה זאת: מדעי החברה הם עובדה חברתית שמנסה להסביר עובדות חברתיות). לפי תורת המשחקים צריך להסביר את הנורמות (גם למה הן קיימות וגם למה הנורמות הן כאלה ולא אחרות). הדרך לעשות זאת היא דרך מושג הרציונאליות (הכרת העדפות, הבנת האלטרנטיבות, נסיון למקסם תועלת).
· ביקורת תורת המשחקים:
· לא מצליחה להסביר כראוי מה מניע אנשים: תורת המשחקים מתעלמת ממניעים שנובעים מהעבר ומתייחסת רק אל העתיד (רווח עתידי).
· ביקורת ההנאה כתחושה: טענה שגורסת כי (בניגוד לתורת המשחקים) אנשים לא רודפים הנאה, אלא את הדברים שמביאים הנאה. הנקודה היא שההנאה לא מנותקת מהמעשים. אין "יחידות הנאה" או "יחידות תועלת" זהות, ולכן אין טעם לדבר על השוואת תועלות: אופי ההנאה עצמו משתנה מפעולה לפעולה.
ג. הוליזם פרשני:
עמדה שטוענת כי מערכות חברתיות מושתתות על "משחקים" וכללים. הכללים לא מסבירים פעולות של אנשים, אלא קובעים את המשמעות שתהיה לאותן פעולות. האתגר לפרשן ההוליסט הוא לעגן כל פעולה בתוך קונבנציה (ואפילו חתרנות היא תגובה לקונבנציה: חתרנות לא מתעלמת ממוסכמה, אלא יוצאת נגדה, כלומר, מכירה בקיומה). לפי העמדה הזו, החברה האנושית מורכבת מכללים ותפקידים.
· ביקורת הפרשנות ההוליסטית:
· השיפוט:
הוליס אומר שבכל משחק ותפקיד תמיד יש פרצה שמשאירה מקום לשיקול-דעת. כלומר, הבנת התפקיד והמשחק לא מספיקה כדי לנבא את פעולות האדם שמאייש את התפקיד. כל תפקיד מכתיב טווח פעולות מסויים, שהבחירה מתוכן תלויה בסובייקט. בנוסף, מכיוון שלרוב האנשים יש מספר תפקידים, הבחירה בין חשיבותם של התפקידים לא מוסברת: כשיש צורך להכריע בין שתי קונבנציות, הפתרון יהיה מעשה של שיפוט שלא ניתן להבין בלי להתחשב בסובייקט.
· קביעת מטרות:
העמדה ההוליסטית אומרת שכל פרקטיקה קובעת את כללי המשחק ואת המטרה. כדי להבין את הכללים ואת המטרה צריך להסתכל "מבפנים". אבל, כמו שדיברנו על סובייקט שנמצא מעבר למכלול התפקידים, כך אפשר לדבר על מטרה מכוננת שנמצאת מחוץ למשחק. אי אפשר להבין פרקטיקות עד הסוף אם לא בוחנים אותן גם מבחוץ (הדוגמא היא שאי אפשר להבין את הפרקטיקה המשפטית בלי להבין מטרה חיצונית לה: צדק).
ד. הפתרון - שילוב בין הוליזם ואינדיבידואליזם פרשני:
לפי הוליס, ניתן לתקן את הבעיות שהוא העלה בביקורת הפרשנות ההוליסטית על ידי שילוב של חשיבה אינדיבידואליסטית ש"תשלים את החורים". הוא מראה שאפשר לפתור את הבעיות שיש בתפישה ההוליסטית אם נשלב בה גם סובייקטים. זה ישלים את ההסבר ויראה שחברה בנויה מכללים, תפקידים ואנשים.
No comments:
Post a Comment