אתיקה: תומס הובס - לוויתן - סיכום

הלוויתן של הובס Hobbes' Leviathan

רקע

הובס 1588-1679 פילוסוף אימפיריציסט שהתעניין רבות במתמטיקה ושיטותיה. כתב הערות להגיונות של דקארט לפני שפורסם. כתב את הלוויתן בשנת 1651.

עיקרי הדברים המוצגים בלוויתן. הובס היה מטריאליסט, נומינליסט ודטרמיניסטי. החברה, או הלוויתן, היא אדם מלאכותי. החלק הראשון הוא אודות האינדיבידואל. נומינליזם – ללא מילים אין רעיונות. בלי שפה אין אמת ושקר. גיאומטריה היא המדע הטהור ושאב ממנה בעיקר את הלוגיקה וניסה כמה שיותר להימנע מסתירות בהגדרותיו. הובס הוא רציונאלי ושולל כל דבר שאינו תואם את ההיגיון וכמובן, אין חופש רצון.

שוויון: ישנו מצב טבעי בו כל בני האדם שווים. במצב הטבעי כל אחד רוצה לשמר את חירותו ולהטיל את מרותו על אחרים. במצב הטבעי אין קניין ואין צדק, יש רק מלחמה בה "רמאות וכוח הנם ערכים נעלים..."

אמנה חברתית: כך האדם נמנע מרעות המלחמה המתמדת. האדם צריך להתאגד ולהעמיד אדם אחד לשלוט בו. בני האדם לא יכולים לחיות בהרמוניה כמו דבורים שכן זה בניגוד לטבעם בגלל יצר התחרות, הכבוד (זחיחות) והביקורת לשלטון. החברה היא תוצר מלאכותי. האמנה הכתובה צריכה להיות מיושמת על ידי יחיד אחרת היא לא תאכוף. "covenants without swords are but words". כשהחברה מהסכמה כללית מעמידה ממשלה אזי מאבדת את כל זכויותיה. העם כפוף לאמנה, השלטון לא. על כן הובס תומך בשלטון יחיד, עדיפות למונרכיה והוא אף דחה את רעיון חלוקת הרשויות. השליט היחיד הוא בעל כוח אינסופי, יכול לצנזר כל דעה, שואף לשלום ועל כן לפי הובס הוא אינו משתיק את האמת שכן האמת תואמת את השלום (הובס לא ביקר בישראל של היום). עדיף שלטון יחיד שכן אז יהיה פחות מושחת שכן יהיו לו פחות אנשים להעדיף... השליט הוא אבסולוטי.

חירות: היעדר מגבלות על תנועה. החירות היא ההכרח. האדם חופשי לעשות כרצונו אך בכפיפות לרצון האל (לייבניץ..?). לרצונותינו סיבות ועל כן הכרחיים. לאדם אם כן, זכות ראשונית להגנה עצמית גם נגד השליט (עקבי עם אגואיזם האדם). הכפיפות המוחלטת לשליט היא בתנאי שהשליט מספק הגנה לאזרחים.

סיכום הפרקים

פרק 13

מצבו הטבעי של האדם: כל בני האדם שווים למרות שהם שונים ביכולותיהם הפיזיות והמנטאליות. אנשים תמיד חושבים שהם מוכשרים מאחרים, דוגמא לכך שהרוב דומים. האדם מונחה ע"י רצונותיו ואם לשניים רצון לאותו הדבר אזי יילחמו עליו. בני האדם אם כן, בלי להיות כפופים לאף שלטון, נמצאים במצב של מאבק מתמיד. ישנם שלושה גורמים עיקריים למאבק:

1. תחרות – לשם תועלת אישית, מעמד, קניין. מושגת ע"י אלימות, שליטה
2. בטחון – לשם הגנה עצמית, על המעמד, הקניין
3. תהילה – לשם הכבוד והשם.

במצב של מלחמה לא יכולה להיות פריחה תרבותית וכלכלית  כי ישנו פחד תמידי ממוות ואלימות. במצב הטבעי תשוקותיו ורצונותיו של האדם אינן בגדר טוב או רע שכן הם מוגדרים ככאלה ע"י החוק. איפה שאין חוק, אין טוב ורע ועל כן אין צדק ואי צדק. בחברה בה כל אדם הוא לעצמו אין צדק שכן צדק הינו ערך המתייחס לאדם בחברה. השאיפה לשלום מונעת ע"י הפחד ממוות.

פרק 14

-          זכות טבעית: החירות לאדם לשמר את חייו בכל כוחו, תחת שיפוטו ובהתאם לשיקול דעתו.

-          חירות: אי קיומן של מיגבלות על כוחו של האדם.

-          חוק טבעי: חובת שימור חייו של האדם. החוק, בניגוד לזכות שמקנה חירות, מגביל חירות. חוק טבעי מגביל את חירותו של האדם לפגוע בחייו. (זכות לחירות כמו חוק לחובה).  החברה נמצאת במאבק מתמיד, מלחמה. האדם נשלט ע"י תבונתו. על כן, על כל אדם חלים שני חוקים טבעיים:

1.       

א.      לשאוף לשלום ולשמרו.

ב.       להגן על עצמו בכל כוחו.

2.      לותר על חלק מחירויותיו לשם שימור השלום (שהרי אם כל אחד יעשה כל העולה על רוחו ימשיכו לחיות במאבק מתמיד). ויתור על חירויות פירושו לא להגביל חירויות של אחר. ניתן גם להעבירן לאחר. מטרת הויתור או ההעברה היא למען זכות נוספת בהווה או תקווה לעתיד.

-          אמנה (contract): ויתור הדדי על זכויות. אין ערך לאמנה החברתית ללא שלטון חיצוני שישגיח שכן האדם בגלל מצבו הטבעי אינו מסוגל לקיים אמנה חברתית על בסיס אמון בלבד. אחרת, המניע העיקרי של האדם הוא הפחד: הפחד מפני אל (דת) והפחד מפני אחרים שעשוים לפגוע בו. במצב הטבעי יראת האלים היא הגורם העיקרי המגביל את יצר האדם.

פרק 15

-          חוק טבעי מס' 3: האמנה החברתית תקפה רק אם האדם מיישמה.

-          צדק: יהיו בני האדם מסכימים לאמנה אזי אי צדק הוא אי שמירה על האמנה וצדק היפוכו של זה. הצדק תמיד עקבי עם ההגיון. לא יתכן שצדק סותר את ההגיון. הצדק הנו אם כן, שמירת האמנה, ההגיון, לפיו חל איסור על האדם לפגוע בעצמו ועל כן הנו חוק טבעי (מס' 4).

-          כוח ושלטון: האדם מונע ע"י פחד. יראת האלים אינה מספיקה ועל כן יש צורך בשלטון חיצוני שיבקר את האמנה ויעניש מי שמפר אותה.

-          חוק טבעי מס' 5: על האדם לשאוף להתאימו לאחרים.

-          6: על האדם למחול אחר על עוולות קודמים אם זה מבקש את מחילתו.

-          7: נקמה – נכונה כשבאה לחנך/להרתיע. אכזרית כשנעשית ללא סיבה.

-          8: אל לאדם לשנוא אחרים.

-          9: על כל אדם להוקיר בשיוויון בין בינו לבין שאר בני האדם.

-          10: אל לאדם להתנשא על אחרים ולייחס לעצמו זכויות יתר...

פרק 17

המטרה העיקרית של האדם הנה שימור עצמי ויציאה מן המצב הטבעי, המאבק. החוקים הטבעיים עומדים בניגוד ליצר האדם (הכולל נקמה, כבוד, התנשאות וכו'). אמנות, ללא כוח, הן מילים (covenants without swords are but words). על כן, צריך שלטון. כדי ליישם שלטון כזה יש לתת את כל כוח לאדם אחד בלבד או לקבוצה אחת, בעלת רצון אחד. אזי על כל אדם לותר על הזכות לשלוט בעצמו לטובת אותו שליט. כל אחד יותר על זכות זו ותתקבל חברה אחת הומוגנית (הלויתן).

עיקרון השוויון: יכולת בני האדם, גם החלשים ביותר לגבור יחד על החזק ביותר. אף אדם לא יכול להרגיש די חזק כדי להשליט את רצונו הבלעדי על אחרים. מהשוויון נגזר הביטחון. מאי הביטחון נגזרת המלחמה – "אדם לאדם זאב". בני אדם באופן טבעי הם אגואיסטים ורוצים להגדיל את רווחתם ונמצאים במלחמה מתמדת. מצב מקביל מתרחש בין מדינות ביחסי הכוחות בינהן.

זחיחות שווא – vain glory. זחוח הוא אדם שאינו מעריך נכונה את מצבו. אדם שחושב שכוחו רב יותר ממה שהוא באמת. הערכה עצמית מופרזת. בני אדם הם רציונאליים אך יש בהם רבדים של אי רציונאליות שזחיחות השווא היא אחד מהם. התחרות, אי הביטחון והזחיחות הם שלוש הסיבות העיקריות למצב מלחמה בין בני אדם.

תחרות – יש תכונות שהן יחסיות לחברה כגון: פרסום, כבוד. להן קוראים positional goods. (זאת להבדיל מתכונות שאינן יחסיות אלא אישיות – אושר, צמא, רעב..).

זכות טבעית – טווח האפשריות, מעין חירות, היעדר מעצורים חיצוניים. חוק טבעי הוא האפשרות ההגיונית שמשרתת את האינטרסים הרציונאליים הבסיסיים של בני האדם ללא תלות במה מוסרי, מה צודק או מה בחוק. דוגמא לחוק טבעי הוא השאיפה לשלום. (בהתנייה – אם אחר שואף להילחם בך אזי עליך להגן על עצמך או אף לתקוף ראשון). יש לצמצם את הזכויות הטבעיות כדי לאפשר את החוק הטבעי בתנאי שיש הסכמה כללית, שיש נכונות. הזכות הטבעית היא בלתי ניתנת לשלילה/הענקה על פי הובס, בניגוד לזכויות נורמטיביות.

דילמת האסירים

0-10	5 - 5
1- 1	10-0

אסיר א' מאשים את ב' ו-ב' מקבל 10 שנים. אסיר ב' מאשים את א' אזי אסיר א' מקבל 10 שנים. אבל שניהם יצאו אשמים כלומר שניהם מקבלים 5 כל אחד. אם שניהם שותקים ואף אחד לא מאשים את השני אזי הם מקבלים שנה כל אחד. שיטה זו של חישוב התועלת הכוללת בינהם אפשרית רק כאשר יש אמון. אך אמון זהו לא תכונה רציונאלית ולכן בגלל האגואיזם של האדם טוען הובס כי תמיד נקבל את התוצאה 5-5. גורם שיכול להשפיע על החלטה רציונאלית הוא כפייה (עונש).

הובס מאמין בשלטון יחיד שכן האדם בחר לנטוש את זכויותיו הטבעיות ולאפשר לאדם אחד לא לנטוש אותן ועל כן נתן לו כוח אינסופי, מה שלגיטימי לפי הובס. 

מבוא לתורת המידות והמדינה

סיכומים באתיקה