היסטוריוגרפיה חדשה \ גוטויין

דניאל גוטויין, "'היסטוריוגרפיה חדשה' או הפרטת הזיכרון", מתוך יחיעם ויץ (עורך), הציונות בין חזון לרוויזיה.

בני מוריס ודומיו טענו בתחילה כי מופעיה היסטוריוגרפיה חדשה בלבד, אך כעת הם טוענים כי יש תחרות בין הישנה והחדשה על ההגמוניה.

הממסד הישן הוא שתמך בהיסטוריוגרפיה הישנה על מנת לשמר את שלטונו. אבל עכשיו הוא כבר לא מתעניין בה ולכן פתח את הארכיונים ואפשר את עליית ההיסטוריוגרפיה החדשה. מי שכרגע משמר את הישנה הוא הממסד האקדמי על מנת לשמר משרות לבכיריו.

פפה טוען כי אין נרטיב אחד נכון שאותו יש לאמץ, אך במקביל טוען כי הנרטיב שלו הוא הנכון ואותו יש לאמץ ולכן יש לו סתירה פנימית. הוא טוען כי ניתן להוכיח כי יש נרטיב אחד אמיתי.

מוריס טוען כי יש אמת אחת וצריך לחשוף אותה בלי דעות קדומות. פפה טוען כי אין אמת אחת.

מוריס טוען כי הוא ציוני, בעוד פפה טוען כי הוא לא וכי יש לנפץ את הציונות בה הוא קולוניאליזם.

ההיסטוריוגרפיה החדשה מנסה לדבר בשם הערבים, המזרחיים וניצולי השואה אל מול הממסד הציוני ולשמר את הויכוח דרך התקשורת. אין להם כמעט מקורות מחקריים ולכן הם בעיקר מנהלים את הדיון דרך התקשורת ועמודי הדעות להמון הרחב. לא זו בלבד אלא טענותיהן החד משמעיות סותרות את תוצאות המחקרים שלהם עצמם. כמו מוריס שטוען כי היה גירוש מכוון של הפליטים, אבל במחקרו מוכיח כי זה לא נכון. לשם טשטוש זה הוא מדגיש עובדות מסוימות על פני אחרות ועושה ניתוח לא עובדתי אלא משער השערות פסיכולוגיות.

הם מטשטשים את הדעות השונות בפוליטיקה למרות שעולות גם מהמחקרים שלהם על מנת להוכיח את טענותיהם. ולכן יוצרים זהות בין בן גוריון לשרת ולא שתי דעות שונות. הם צריכים את המונוליתיות הזו על מנת לטעון כי השלטון מנסה ליצור הגמוניה של נרטיב אחד על מנת לשמר את שלטונו. אם יש יותר מדעה אחת לשלטון ייווצרו מספר נרטיבים וזה יפגע בטיעון שלהם.

מטרתם היא לא מחקר היסטורי אלא עיצוב זיכרון לאומי חדש, הממוקד בגינוי מוסרי והטלת אשמה. על מנת לאפשר להם לתקוף את הזיכרון העכשווי הם מציירים אותו בצורה גרוטסקית ומגוחכת על ידי הקצנתו והוצאתו מהקשרו.

מה שגרם לפריחת ההיסטוריוגרפיה החדשה הוא הופעתם כגורם אופוזיציוני ומעורר עניין, עיתון הארץ ומכון ואן ליר שנתנו להם במה.

הם מתקיפים את הזיכרון הלאומי על מנת ליצור מדינה אחרת עם נרטיב אחר.