סיכום ספר II
א) יש שני מינים של הסגולה הטובה: של השכל ושל האופי. השכלית נקנית ומתחזקת בדרך הלימוד. זו של האופי נקנית מכוח ההרגל. לא ניתן לשנות תכונה שניתנת מהטבע, דבר לא יורגל לנהוג בניגוד לטבעו. מטבענו לקבל את הסגולות הטובות ולתרגלן. כל התכונות שיש לנו מן הטבע עלינו להוציא לפועל. כל דבר המצריך לימוד לומדים תוך כדי עשייה ולכן כדי להיות צדיק עלינו להתאמן בעשיית מעשי צדק. משטר טוב בעל חוק טוב נוטע באזרחיו את הסגולה הטובה. יתרה מכך, תכונות נוצרות מפעילויות הדומות להן (עשיית מעשה טוב עושה את האדם לטוב וההפך). כדי שאדם יהיה טוב עליו להיות מורגל במעשים טובים מגיל צעיר.
ב) מטרת הבנת מהות הסגולה הטובה היא להיעשות טובים. על כן יש לעיין במעשים וכיצד לעשותם שהרי המעשים קובעים את האופי. כלל ראשון שיש לנסח הוא המתכונת. כלומר ישנה נק' אמצע שמתאימה לכל מעשה, כלומר לא פחות מדי ולא יותר מדי. הסגולות הטובות הן האמצע. אומץ לב הוא בין הפזיזות לפחדנות, מתינות היא בין הפריצות לסגפנות. לפי אופיו של האדם, עליו להתאמן להגיע אל האמצע. אדם פרוץ עליו להתאמן בסגפנות ואדם קמצן עליו להתאמן בפזרנות.
ג) סימן לכך שהסגולות הטובות מתקבלות ע"י האופי הוא ההנאה שכרוכה במעשה. ההנאה גורמת לנו לרצות לעשות מעשה ואילו הצער להימנע. מגיל צעיר יש לחנך אדם ממה ליהנות וממה להצר. אדם שנהנה מעשיית מעשי צדק הוא צדיק.
ד) מדוע בעשיית מעשי צדק ניעשה צודקים? אם בני אדם עושים מעשי צדק אזי אולי הם כבר צדיקים. מה ההבדל בין מעשים טובים לאומניות? בעשיית מעשים טובים כרוכה ידיעה (וגם באומנויות), יש לרצות לעשותם, ולעשותם באופן יציב (בניגוד לאומנויות). אדם הוא צדיק כאשר עושה מעשי צדק ואדם נהייה צדיק כשמתאמן בלהיות צדיק, כלומר עושה מעשי צדק.
ה) מהות הסגולה הטובה. מה שמתהווה בנשמה נמנה עם שלושה מינים:
1. רגשות – תאווה, רוגז, שמחה, פחד, חמלה...
2. כוחות – המאפשרים את הרגשות (בפוטנציאל)
3. תכונות אופי – מה שמאפשר לעמוד/להיכנע לרגשות.
הסגולות הטובות אינן רגשות שכן אין אנו משבחים/מגנים אדם על רגשותיו. רגשותינו איננו ניתנים לשליטתנו ואילו הסגולות הטובות כן. הן אינן כוחות שכן גם על אלו איננו משבחים/מגנים. כלומר, הן תכונות אופי.
ו) אילו תכונות אופי? התכונה שמכוחה אדם נעשה טוב. הסגולה הטובה היא האמצע בין ההפרזה להמעטה (של תכונות טובות במידה, כלומר אין מידה טובה של בגידה למשל). מיצוע. אדם עליו להתאים את עצמו, כלומר המיצוע הוא סובייקטיבי. "דרך אחת למהוגן, אלפים למנוול".
הסגולה הטובה
מה הופך אדם למצטיין בתחום פעילות אנושית מסוימת? סוקרטס שואל מה הופך אדם לאדם טוב? האתיקה היוונית היא אקסיולוגית (axiological), אתיקה של ערכים – אומץ לב, לוגוס, מתינות, כשהעליונים הם 'טוב' 'ורע'. באתיקה המודרנית מדברים יותר על זכויות, חובות, עקרונות לפעולה. האדם ביוון הוא במרכז, מיהו האדם ההגון וכדומה. האדם הוא מוסרי בראש ובראשונה מתוך עצמו ולמען עצמו ומתוך רצון לשמר דימוי עצמי מוסרי. ישנו קשר בין הגוף לנפש, בריאות הגוף ובריאות הנפש. האדם האידיאלי של הומרוס אינו מתבטא באלטרואיזם אלא בשיא היכולת האנושית.
אריסטו ואפלטון הגדירו את המידות הטובות הקרדינאליות: גבורה, מתינות, צדק וחכמה. אינן תלויות במקצוע אלא אוניברסאליות, על האדם והתמודדותו עם הסביבה. לפי המינון ניתן לרכשה מתוך לימוד, או הרגל או מתת הטבע. אצל סוקרטס ואפלטון התשובה היא לימוד ואצל אריסטו הרגל. עיצוב ההרגלים הטובים שנמשך כל החיים. אנו נולדים עם סטיות לכיוונים שונים ויש 'לתקן' את הסטייה לנקודת אמצע שהיא המידה הטובה: [פזרנות-------(---נדיבות---)-------קמצנות]. אם ילד הוא פזרן מרגילים אותו לקמצנות ואם ילד הוא קמצן מרגילים אותו לפזרנות עד שמגיע לאמצע. ההרגל הוא אמצעי לרכישת ההתנהגויות של האדם וגם התכונות המוסריות. אך גם אצל אריסטו יש ערך אינטלקטואלי מעבר להרגל. כלומר ההכרה במעשה המוסרי. מעשה מוסרי שנעשה מתוך הרגל אין לו ערך ללא ההכרה, השליטה. מתי לפי אריסטו אדם עושה מעשה מתוך נטייה טובה? כאשר הוא 'נהנה' מהמעשה ואינו סובל.
פילוסופיה של הפעולה (philosophy of action)
האתיקה של אריסטו היא תורה של פעולה רציונלית (לפי הגישה המודרנית יש הפרדה בין פעולה רציונלית לאתית). האדם הטוב הוא רציונלי, הרציונליות היא הטוב. בסופו של דבר המידה הטובה החשובה ביותר היא המימוש העצמי. הספר הראשון ממיין את הפעולות האנושיות הראשונות ומתי הן נהפכות לרציונליות. יש לסדר את האספקטים השונים של החיים כדי לנהלם באופן רציונלי.
No comments:
Post a Comment