סיכום אתיקה: אינטואיציונים, אמוטיביזם ונון-קוגנטיביזם

אינטואיציוניזם

ומתוך זרם האל-נטורליזם צמחו ה-Intuitionists אשר שאפו לאפיין את המוסר בהגדרות שאינן 'טבעיות'. אלו 'הגנו' על המוסר בטענה כי המוסר נרכש ע"י האדם בדיוק כמו סוגים אחרים של ידע כמו ידע מתמטי, רעיונות כמו הכרחיות, סיבתיות וכדומה, המהווים בסיס חשוב למדע.

נשאלת השאלה כיצד מור התכוון ליישב את הסוגיה הראשונה של האל-נטורליסטים, כיצד מגדירים מאפיינים מוסריים? מור סבר כי התשובה מצויה למעשה בבסיס אמונותינו.

היו שטענו כי האדם, בחושבו במונחים מוסריים לא משייכם לאף מאפיין ועל כן יתכן כי פשוט לא קיימים.

עוד על אינטואיציוניזם

נון קוגניטיביזם

אלו טענו כי לטענות מוסריות אין כלל ערך כהנחות כמו גם אינן מייצגות אמונות אמיתיות. אלו טענו כי ה'ויכוח הפתוח' ישאר פתוח תמיד לא כי לא ניתן להגדיר מושגים מוסריים עם מאפיינים טבעיים, אלא כי לא ניתן להגדירם כלל.

אמוטיביזם: יתר על כן, אדם שטוען טענה מוסרית למעשה לא משקף בכך את אמונתו אלא מביע את תחושתו או גישתו ולכן טענות מוסריות לא יכולות לקבל ערך 'אמת' או 'שקר' (ראה לוגיקה). על כן, אדם יכול לומר על דבר מה כי הוא 'נעים' בלא להביע את עמדתו המוסרית על כך. לפי Ayer ו-Stevenson המושגים הם משפת ההבעה, אקספריסיביים, הם 'פרי הרגש' שלנו ואינם מהווים תיאור.Ayer  הקצין וטען כי לא ניתן לנהל שיח מוסרי כלל כי מבטא את הרגש הסובייקטיבי של האדם. יתר על כן טען כי הגישה המוסרית שלנו נסמכת על אמונותינו (ושוב אינה אובייקטיבית...).

מדוע נקרא זרם זה נון-קוגניטיביזם? כי אין יסוד קוגניטיבי שבא לידי ביטוי בהגדרת המאפיינים המוסריים, בטיעונים המוסריים. ה"טוב" הוא השלכה של דעותינו ולכן אינו יכול להיות תכונה בעלת ערך אמת. לערכי המוסר תוקף של קונבנציה.

האמוטיביסטים אם כן, נותנים מענה לסוגייה של יום אודות הפער בין ה'is' ל'ought' כי עפ"י גישתם ישנה קונסיסטנטיות לוגית בין טענות עובדתיות והערכתיות. (לנון-קוגניטיביסטים נותר אם כן רק להסביר מדוע בכלזאת שיפוט מוסרי מבטא את אמונות האדם וכיצד מתיישבת גישתם עם חוקי הלוגיקה).

פרסקריפטיביזם (prescriptivism): תורתו של K. Hare אשר טוען כי בשפה המוסרית ישנו יסוד רציונלי הטמון באופי הפרסקריפטיבי של הטיעון המוסרי. מה הכוונה? טיעון מוסרי למעשה "עוקף" את הלוגיקה בכך שהופך לאוסף פסוקי ציווי, בעלי תפקיד פונקציונלי, המלצתי. לעומת האמוטיביסטים שטענו כי תוקף המוסר נמצא במידת הצלחתו להפיכתו ל'קונבנציה'. וכי תפקידו "לשכנע" את האדם לפי מעין "תעמולה" רגשית ונורמטיבית, הייר טוען כי המוסר תפקידו "להגיד" לאדם מה לעשות באופן ישיר. כך אין מניפולציה רגשית אלא האדם צריך להפעיל שיקול דעת. (telling you what to do  לעומת getting you to do...). עם זאת, הייר נמנה עם הנון-קוגניטיביסטים בכך שגם הוא טוען כי אין ערך אמת לטיעונים מוסריים. בניגוד לאמוטיביסטים, הייר טוען כי פסוקי המוסר דורשים "תנאי הכללה" – כלומר, אם "X הוא טוב" אזי זו המלצה ש"X הוא טוב" ומכאן נובע שכל מה שדומה ל-X הוא טוב גם כן. הסבר זה מאפשר פתח לישום חוקי הלוגיקה. לדוגמא:

-          עליך לתת צדקה לעניים  (ההמלצה הנובעת מטיעון מוסרי אודות הנדיבות, עזרה וכו'..)

-          איש זה עני

-          מסקנה: עליך לתת צדקה לאיש זה

יתר על כן טוען הייר כי טיעונים מוסריים אשר אינם מאפשרים את יישום תנאי ההכללה, אינם ראויים לשיח האתי כלל.

קוגניטיביסטים:

קיימים מתנגדי מור אחרים אשר טענו כי הבעייתיות ב'ויכוח הפתוח' שלו היא שישנו הבדל בין דעתו של האדם, כלומר מה שאדם חושב שהוא מאפיין של דבר, לבין מהו באמת אותו מאפיין. לדוג': יתכן כי יש הבדל בין "לחשוב שנוזל הוא H2O" לבין "לחשוב שנוזל הוא מים" (בעולם שלפני שידעו בוודאות שמים הם H2O למשל) אך האמת היא שמים וH2O  הם בדיוק אותו הדבר. ועל כן טענתם היא שישנם מקרים בהם דברים 'טובים' הם באמת דברים 'נעימים'. היתרון בגישה הזו היא העקביות עם הרעיון כי המוסר משקף את אמונות האדם (אם כי יתכן שבמוטעה...), אך הבעייתיות היא כמובן שלא ניתן להוכיחה כמו שלא ניתן לפי נתוניה, להפריכה כי האמת היא סובייקטיבית. שיטה זו מעלה סוגיה בעייתית נוספת: אם כל מחשבה מוסרית ניתנת לתרגום למונחים טבעיים כאלו או אחרים, אזי מה מייחד את המחשבה המוסרית מכל מחשבה אחרת?

לסיכום: לקוגניטיביסטים ולנון-קוגניטיביסטים יחדיו מטרה משותפת: להגדיר את המוסר באופן ייחודי תוך הימנעות משימוש במאפיינים 'טבעיים'. הקוגניטיביסטים הצליחו לשמר על עקביות לוגית ולאמץ בכלזאת את המונחים הטבעיים אך במחיר ייחוד המחשבה המוסרית, בעוד שהנון-קוגניטיביסטים הצליחו להימלט מאיפיון באופן גורף (טבעי או אחר) אך נתקלו בבעיית העקביות הלוגית (הם למעשה טענו שאין משמעות למשפט: "X הוא טוב").

מור אם כן, מניח מראש מספר הנחות לגבי המחשבה המוסרית. תחילה הוא מניח כי קיימות תכונות מטאפיזיות המגדירות את המוסר ושנית, אם קיימות, לא ברור כיצד האדם לומד עליהן. קיימים תאורטיקנים נוספים המכונים 'error theorists' שדוחים את קיום ההנחה הראשונה.

קיום הנחות הערכתיות

אם יוּם ומור צודקים הרי שכדי להעריך טיעונים אודות המוסר יש להניח הנחות הערכתיות כדי להגיע למסקנות הערכתיות. אך כיצד עושים זאת? יש שהציעו הגדרת מעין אקסיומות המוסכמות ע"י הכלל כגון: רצח הוא רע וכדומה. אך הבעייתיות היא במושגים המרכיבים, מה נכלל בהם וכו'. אחרים הציעו, בדומה, אקסיומות, אך לא בדבר מה טוב ורע שהנם כאמור, יחסיים, אלא מה מחייב. הרי בבסיס מה שמחויב לו האדם ישנו עקרון, ערך. אך שיטה זו מצריכה מעבר מרעיון כללי למקרה הפרטני ויתכן שגם כאן עולה נושא הייחסיות כמו קודם. הבעיה הגדולה ביותר הינה ההנחה כי מה שמחייב הוא בהכרח נכון או אמת...

כיצד אנו לומדים מוסר?

יתכן כי הדרך בה אנו לומדים אודות מספרים, חיוניות ואפשרות, אלוהים היא דרך דומה. התחום החוקר נושא זה הנו האפיסטמולוגיה (תורת ההכרה) של המוסר. יש הטוענים כי אין מה לדעת ועל כן תחום זה מיותר (הסקפטים). אחרים טוענים כי הכרת המוסר תוביל להכרת תחומים אחרים. כי גם אם אין דרך לאדם לדעת אם יודע הוא אודות המוסר בדרכים של הגדרות, אזי מבחן ההתנהגות במצבים הדורשים החלטות מוסריות הנו אולי הפתרון האמין ביותר.

כשאדם מבצע החלטה מוסרית, ההחלטה מהווה מניע לאדם להתעקש להגן או לייצג או לקדם את אותו הערך וזה מקבל משמעות כלשהי בעיניו. זאת בניגוד למוסכמה אודות צבע למשל, שהנו דבר מקרי אשר לא אמור לגרור התנהגות כלשהי. ישנו קשר הדוק כאמור, בין הערך המוסרי לבין ההתנהגות על פי אותו ערך. אותו הקשר קיים בין המאפיין של הערך לסיבת ההתנהגות וגם בין החלטה מוסרית  לבין המניע להתנהגות (מתאים לגישה הנון-קוגניטיביסטית, ואילו סותר את הנטורליסטית – מדוע? הרי המוסכמה החברתית היא שמשהו טוב, "נחשב" טוב, ולכן אם אדם בתמימות יודע שיעשה דבר טוב שמוסכם ע"י החברה הרי שפועל מתוך המניע לעשות את אותו הדבר, בסתירה ל"תמימותו" ). עולה גם האפשרות לקשר דומה בין סיבת ההתנהגות למניע להתנהגות. אם קשר זה הוא נכון הרי שאדם יעשה דבר "טוב" אם הסיבה לעשותו היתה טובה, כלומר נבעה מהמאפיין "טוב"...

סוקרטס, לפי העדויות ב"המדינה" של אפלטון הוא אל-נטורליסט. גלוקון שואל: מדוע עלי להיות מוסרי? יש הטוענים כי השאלה מגוחכת וכי הוא למעשה מחפש סיבה לא מוסרית מדוע להיות כן מוסרי...

מבוא לתורת המידות והמדינה

סיכומים באתיקה