Tuesday, August 30, 2011

בורק- תקשורת בימי הביניים


            James Burke- Communicaion in middle ages



המאמר מדבר על תקופת ימי הביניים – תקופה בה המילה שבעל פה הייתה אמצעי תקשורת הנפוץ ביותר שקיים. המאמר מראה כיצד החברה ללא אמצעי קרוא וכתוב התבססה למעשה על זיכרון ושיחה בכדי להעביר נושאים בתחומי מסורת, היסטוריה וכו... כיצד המושג 'עובדה' למעשה לא היה קיים וכל הנלמד התבסס על חוויות אישיות, על שמועות ועל סיפורים. כיצד האנשים חיו במסגרת של השערות, בעולם בו דבר לא היה קבוע וכל הידע השתנה והתחדש עם כל יום חדש.

חברה ומציאות חיים:
זוהי חברה שבנויה לרוב מרשת של כפרים קטנים (גודלם לא עולה על טווח צעקה אנושית), כפרים בהם ההיררכיה הייתה קבועה והורכבה מאצילים, איכרים וכמרים (כמרים וכנסייה שמשו כמקורות מידע לאוכלוסייה מקומית.) הכפרים היו מבודדים, נפרדים זה מזה לא רק במרחק אלא גם בדיאלקט יושביהם (לעתים שני דוברים אנגלית לא היו מצליחים להבין זה מזה בשל השוני בניס שיחתם). החדשות נמסרו לעתים רחוקות ובדרך כלל בצעקה של כרוז. המשפט, גם הוא התבסס על שיח שכן מסמכים כתובים היו נדירים, לא נגישים ולרוב די קלים לזיוף. המשפט התבסס על עדים אנושיים וגזר דין נמס גם הוא בעל-פה.
זמן, גם הוא, לא היה מדויק ונקבע לפי שינויים בטבע, לפי חגים וחילופי העונות. פעמוני הכנסייה עקבו אחר מעבר השעות, לוחות שנה לא היו ואפילו בכפרים בהם היה שעון חול או מים אנשים לרוב התבססו על גרמי השמיים ועל קול הפעמון כאמצעי למדידת הזמן.
המסחר, בהיעדר כסף מנייר, התבסס על החלפה וכלל לעתים פרטים סמליים – רק  לעתים נדירות השתמש בכסף מתכתי. הערך הסימבולי של חפצים (מיני סוגי חותמות או חפצים בעלי משמעות) עלה על ערך המילים (חתימות או הוראות) שנכתבו עליהם. *
* הטקסט מדבר על סכין עליה גולפה חתימה וששימשה כמעין 'ייפוי כוח' של בעל החתימה לבעל הסכין.
בחברה שהייתה כאמור מפוצלת, מבוזרת לרשת כפרים מרוחקים, החדשות הגיעו לאט ולעתים רחוקות (לא פעם גם העובדות היו מקושטות בסבך שמועות וחציי דברים).האומנים הנודדים, הפייטנים והלהטוטנים היו מקור חדשות עיקרי – 'חדשות' שהוצגו בצורת מחזות ושירים - שלל אירועים אמיתיים ובדויים (לעתים תיאורים שהוזמנו במיוחד כסוג של תעמולה).
זיכרון ככלי לימוד ואמצעי עיקרי לאחסון מידע:
הצגות ושירים שאפו להישמר בזיכרונות הנמענים האנאלפביתים ולכן התבססו על מגוון שיטות שהקלו על תהליך השינון (כמו בתיאטרון היווני). הפייטנים והלהטוטנים השתמשו בחריזה, תנועות יד ומיני אמצעים רטוריים או אחרים כדי להטמיע את הדברים בזיכרונות השומעים. בנוסף, גם במסחר – תחום הדורש תיעוד רב - השתמשו בשיטות דומות שסייעו לשמר את הדברים (פרטי קנייה, מכירה וחוקי המסחר) בזיכרון הסוחרים.
טכניקות לפיתוח זיכרון היו חשובות אף יותר למיני משכילים שעברו בקרבת טקסטים כתובים. הם, בעלי סגולת הקריאה, השתמשו במעין מדריך כתוב שהציג מספר דרכים ל'אימון הזיכרון' – שימוש בתמונה דמיונית המדמה את הזיכרון לחדר ואלו אירועים לתמונות על הקירות. וכך, אדם הרוצה להיזכר בפרט כלשהו, נתבקש רק למצוא את ה'תמונה' המתאימה וזו הייתה מובילה לזיכרון (לרוב תוכן המילולי) בעצמו.*
*מדובר במעין שיטה לשיפור זיכרון שבו מדמים את כל הזיכרונות לתמונות בחדר – כמו מסך מחשב שבו כל אייקון מוביל ליישום אחר...
בתי אצולה העסיקו גם הם קוראים וכותבים(תפקיד שלעתים חולק בין שני אנשים). בנוסף קירות הכנסייה ופסליה שמשו גם הם להעברת התכנים.
הקראות פומביות היו נפוצות. מעטים ידעו לקרוא מבלי לבטא את המילים בקול. המעתיקים (כמו בשם הוורד) לרוב הגו בקול את המילים אותן הם העבירו לדף. כתוצאה הטקסטים עצמם לא נכתבו לרוב בהתאם לכללי דקדוק אלא לפי כלל האוזן – בהתאם לאופן בו המילה נשמעה (באנגלית הדבר מוליד לא מעט טעויות). הטקסטים, לא רק שהיו קשים לקריאה, אף סבלו מאי-דיוק. ביזור החומר הכתוב, ערכו הכספי וסודיותו הובילו לכך שלא היה מצע משותף של מידע כתוב – מצע שיכל לאפשר לידתם של כל מדעים שהם. לא היה אימות נתונים, הספרים התקבלו כפי שהם (שוב היעדר מושג 'עובדה' המודרני)...
הצורך הגואה בדפוס:
במהלך השנים מתחיל להיווצר רצון עז (מונע בצורך דחוף) להתפשטות הכתיבה. הסוחרים, שעד כה הסתמכו על סימון מקלות, נזקקים כעת לרישום מקיף ומדויק יותר.  האוניברסיטאות דרושות גם הן יותר ויותר תכנים כתובים ואלו אצילים והמלוכה זקוקים לכתיב כדי להפעיל את מגנונים הבירוקרטיים (גביי מס, סחר הקרקעות...). בנוסף, וחשוב מכך, הנייר מגיע לאירופה – מדלג מידי הערבים שבתורם גילו את הטכנולוגיה במהלך כיבוש אדמות סין.
וכך, במאה הארבע-עשרה מתחילה המילה הכתובה להתפשט ברחבי אירופה – להופיע בתדירות גבוה על דפי הנייר (חומר זול וזמין).
למה הדפוס מוביל?
1 בכנסייה מתחילות לקום קבוצות שמסתמכות על גרסה כתובה – ונגישה יותר – של הדרשות. מתחילים   לצוץ חנויות להעתקה ולמכירת נייר. (סקריפטוריומים scriptorium).
2 מתחיל להופיע ענף של תרגום טקסטים כתובים.
3 עולה הדרישה למשקפיים (עוד המצאה של מאה ה14 שקשורה להפצת הכתב).
4 שכר בעלי יכולת כתיבה הרקיע שחקים עקב הביקוש הגואה.

ב1450 לינדרבורג (גרמניה) ממציא את הדפוס ולוקח את הכתב לנתיב חדש של יצור המוני!
המאמר עוסק בהתפתחות כלי התקשורת בימי הביניים כשכבר תרבות הכתב התהוותה . הוא מתאר את המעבר ממדיום אוראלי למדיום הכתיבה.

מדוע למילה הכתובה היה מעמד נמוך יותר משל המילה המדוברת?
המילה הכתובה הייתה נגישה רק לאליטות, הציבור ידע שהכתוב לא תמיד אובייקטיבי, קל לזיוף ונדיר. תקשורת אוראלית הייתה עדיפה לשימור מידע, פיתוח זיכרון קולקטיבי והעברת מסרים לציבור הרחב. לא לכולם היו האמצעים והמיומנויות להשתמש בכתובים.

מהי חשיבות המושג "עדות" בתרבות האוראלית?
עדות משפטית (אמינות המילה הנאמרת על פני הכתובה) הייתה המרכיב החשוב במשפטים. כל משפט התנהל על בסיס דיון ושיח ולא על הוכחות כתובות (נדירות, קלות לזיוף). העדות הייתה המקור המהימן ביותר של מידע בכל היבט תרבותי ולכן גם בהיבט משפטי.

כיצד התנהלה מערכת המשפט בתרבות זו?
שיח, דיון ועדויות. עדיפות לעדות אישית ונאמרת.

כיצד זכרו ותיעדו אירועים יוצאי דופן בתרבות האוראלית?
הצגות, שירים ונאומים. מלאות בשלל כלים רטוריים שסייעו לקהל לזכור את המסר. (חריזה, חזרה, שיר, תנועות ידיים).


מהו "תיאטרון הזיכרון" וכיצד הכנסייה עשתה בה שימוש?
תיאטרון זיכרון הוא מבנה או מיקום שבו מציגים באופן חזותי מסרים או תכנים (משפטי, חינוכי, דתי) במרחק זה מזה, והמסייר ביניהם זוכר את הקונוטציות והסדר החזותי וכך מפתח את מיומנויות הזיכרון. כל גוף שנדרש לזכור ידע ופרטים רבים היה משתמש בטכניקה זו. בכנסיות השתמשו בטכניקה לספר את סיפורי התנ"ך ולהטמיע אותם אצל הקהל. תנ"ך מאוייר, כנסיות מעוטרות הציורים מספרי סיפור וכו'.




לגבי העתקת כתבים במנזרים - מה הייתה טכניקת ההעתקה ומה היו קשייו של המעתיק?
קוביות קטנות, תלויים במזג האויר (אור מהחלון לצורך כתיבה). הנזיר קורא לעצמו בלחש ומעתיק על גבי משטח עור מיוחד. תהליך איטי ומעייף פיזית. היה תלוי בתחושות רעב או הפרעות חיצוניות, לעיתים ההעתקה לא הייתה מושלמת והיה צורך בשכתוב. שגיאות כתב גם היו קושי (כתיבה משמיעה). איות, דקדוק וסימני פיסוק לא מפותחים דיים.

מה הייתה המשמעות של הכתבים בעיני הכנסייה ומה הייתה הבעייתיות באופן סידורם בספריה?
כותבים ומעתיקים נחשבו לבעלי כוח קסום כקוראים מילים קדושות ונהנים מכוח המילים. הספרים שכתבו נחשבו לבעלי ערך רוחני רב וכמלאכת מחשבת. הבעיה הייתה באופן הסידור והמיון שלהם. ברגע שסוימו – לא הייתה דרך למצוא אותם שוב (חסר שיטת תיוק).הכתב הפך לנדיר.

מה היו התוצאות של אותה בעייתיות על נושאים של תפיסת האמת, עובדתיות, היסטוריה.
האמת לא הייתה אחידה, כתבים לא היו עוברים השוואה לאמיתותם. קשה למוצא עובדות אמינות ומקובלות, כל ספר הושפע מהסביבה או התקופה. לא היה מושג של היסטוריה במובן של שימור המידע באופן אובייקטיבי ומבוסס על עובדות, לא היה קשר בין אירוע לקודמו ולבא אחריו.

מהן הסיבות שגרמו לבסוף להתפתחות רחבה של האוריינות?
ירידת מחיר הנייר והפצתו הרחבה, והמצאת הדפוס (גוטנברג).




No comments:

Post a Comment